תודה לאריק שרון
בזכות המשאל זכינו להכיר יהודים נפלאים. בחיי היום יום כולנו טרודים בפרנסה, בלימודים, שעורים ותחביבים ואפילו בילויים. בימים אלו, לנוכח סכנת עקירה ומלחמה קשה, נחלצו אלפים רבים ושינו את סדר היום שלהם.
הם עוברים בשכונות, בערים וביישובים ופוגשים את עם ישראל לרבדיו. נוצרים קשרים, מוחלפות דעות, והאחווה יצאה אף היא נשכרת. למעשה, פרוייקט לאומי הולך ונבנה ונרקם באלפי נימים וחיבורים. ושרון, בבלי יודעין, זיכה את כולנו בזכות גדולה. וגם לעתיד המדינה נזרעו פה זרעים של קיימא, וקשר הדדי. גם אלו שביקרו אותם גילו לראשונה בחייהם שיש להם אחים של ממש בהתיישבות ביש"ע.
לגבי רבים מהם היה זה מפגש מפתיע ראשון וישיר עם אוכלוסיה שהתגלתה במיטבה. נוצר מהפך מתפיסת המחשבה שהמתנחלים סחטנים ליצורים של בשר ודם. ומתברר שיש בין המתנחלים גם כמה נחמדים...
תודה לאריק שרון
שבזכותו ההסברה בבתים קרבה את העם למה שנעשה בחבל עזה וביישוביו. אזרחים שצפו בתמונות ובדיסקים אכן, גילו חבל ארץ מפעים. היו גם תגובות של : "איך עוברים לגור שם"? פתאום מתברר שזה חלק מארץ ישראל ויש שם עבר יהודי מפואר. קהילה עתיקה שהיתה חיה בעזה עצמה ובתי כנסת. ובעיקר הווה מרשים ופורח וגם עתיד מבטיח.
תודה לאריק שרון
שבזכותו למדנו להתעלות על העדפות אישיות, תהיינה חשובות ככל שתהיינה. בגללו הבינו רבים מה באמת חשוב ומה סדר העדיפויות הרצוי. בגללו גם רבנים עברו מהפך באשר לדרישותיהם מצאן מרעיתם ומתלמידיהם, והתגייסו תוך כדי הכשרתם לגדולי תורה בעתיד. בזכותו גם העמיקו רבים את ידיעותיהם והתגלו כישורים שהיו חבויים. והקשר הרגשי הטבעי חוזק בידע וביכולות של ביטוי תוך גילויי יצירתיות מפליאה.
תודה לאריק שרון
שהיה המפיק הראשי במפגן שטרם היה כמוהו במדינת ישראל. מפגן של אהבה וקשר לחבל ארץ נפלא. בגלל אריק הגיעו רבבות לביקור אישי בחבל קטיף וברצועת עזה ולמדו על העשייה הנפלאה שם וגם על קרבת המקום לבתיהם שלהם. אוהבי ארץ ישראל, מכל רובדי החברה הישראלית, גילו שהם חלק ממחנה גדול וענק. הם קיימים ויש המונים גם בלי תקשורת שיוצרת אותם. וכל מי שעמד וראה את הנהירה ביום העצמאות, אינו יכול להישאר אדיש להצבעה שברגליים.
ורק נתאר לעצמנו איזו תודה אמיתית וענקית יקבל, אם ייענה לצו ההיסטוריה ולמיקומו בתולדות המדינה, יקשיב לרחשי ליבו של העם ולהתפתחות המדהימה של מדינת ישראל, ובמקום נסיגה יכריז על בניה, במקום בריחה יבחר בהתקדמות.
אריק, עם אומה כזאת, השמיים הם הגבול. (בעצם, גם הם לא)
בזכות המשאל זכינו להכיר יהודים נפלאים. בחיי היום יום כולנו טרודים בפרנסה, בלימודים, שעורים ותחביבים ואפילו בילויים. בימים אלו, לנוכח סכנת עקירה ומלחמה קשה, נחלצו אלפים רבים ושינו את סדר היום שלהם.
הם עוברים בשכונות, בערים וביישובים ופוגשים את עם ישראל לרבדיו. נוצרים קשרים, מוחלפות דעות, והאחווה יצאה אף היא נשכרת. למעשה, פרוייקט לאומי הולך ונבנה ונרקם באלפי נימים וחיבורים. ושרון, בבלי יודעין, זיכה את כולנו בזכות גדולה. וגם לעתיד המדינה נזרעו פה זרעים של קיימא, וקשר הדדי. גם אלו שביקרו אותם גילו לראשונה בחייהם שיש להם אחים של ממש בהתיישבות ביש"ע.
לגבי רבים מהם היה זה מפגש מפתיע ראשון וישיר עם אוכלוסיה שהתגלתה במיטבה. נוצר מהפך מתפיסת המחשבה שהמתנחלים סחטנים ליצורים של בשר ודם. ומתברר שיש בין המתנחלים גם כמה נחמדים...
תודה לאריק שרון
שבזכותו ההסברה בבתים קרבה את העם למה שנעשה בחבל עזה וביישוביו. אזרחים שצפו בתמונות ובדיסקים אכן, גילו חבל ארץ מפעים. היו גם תגובות של : "איך עוברים לגור שם"? פתאום מתברר שזה חלק מארץ ישראל ויש שם עבר יהודי מפואר. קהילה עתיקה שהיתה חיה בעזה עצמה ובתי כנסת. ובעיקר הווה מרשים ופורח וגם עתיד מבטיח.
תודה לאריק שרון
שבזכותו למדנו להתעלות על העדפות אישיות, תהיינה חשובות ככל שתהיינה. בגללו הבינו רבים מה באמת חשוב ומה סדר העדיפויות הרצוי. בגללו גם רבנים עברו מהפך באשר לדרישותיהם מצאן מרעיתם ומתלמידיהם, והתגייסו תוך כדי הכשרתם לגדולי תורה בעתיד. בזכותו גם העמיקו רבים את ידיעותיהם והתגלו כישורים שהיו חבויים. והקשר הרגשי הטבעי חוזק בידע וביכולות של ביטוי תוך גילויי יצירתיות מפליאה.
תודה לאריק שרון
שהיה המפיק הראשי במפגן שטרם היה כמוהו במדינת ישראל. מפגן של אהבה וקשר לחבל ארץ נפלא. בגלל אריק הגיעו רבבות לביקור אישי בחבל קטיף וברצועת עזה ולמדו על העשייה הנפלאה שם וגם על קרבת המקום לבתיהם שלהם. אוהבי ארץ ישראל, מכל רובדי החברה הישראלית, גילו שהם חלק ממחנה גדול וענק. הם קיימים ויש המונים גם בלי תקשורת שיוצרת אותם. וכל מי שעמד וראה את הנהירה ביום העצמאות, אינו יכול להישאר אדיש להצבעה שברגליים.
ורק נתאר לעצמנו איזו תודה אמיתית וענקית יקבל, אם ייענה לצו ההיסטוריה ולמיקומו בתולדות המדינה, יקשיב לרחשי ליבו של העם ולהתפתחות המדהימה של מדינת ישראל, ובמקום נסיגה יכריז על בניה, במקום בריחה יבחר בהתקדמות.
אריק, עם אומה כזאת, השמיים הם הגבול. (בעצם, גם הם לא)