אמר לי הרב יואל מלכא שליט"א רבה של אלפי מנשה, תן ליבך אל דברי הספורנו על הפסוק "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו". אומר הספורנו, משה רבינו חשש שבני ישראל לא יקשיבו לו ולא יכנסו לים, ועל כך אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה חושד בכשרים, דבר אל בני ישראל ויסעו.
דבר בני, דבר.
אם אברהם אבינו היה הגיוני, לא היה לנו עם ישראל. אברהם עומד לו בצד האמונה באל אחד, וכל העולם כולו מן העבר השני. והוא דיבר ודיבר, בהתחלה אל הקירות, אחר כך אל בני אדם. יוסף הצדיק דיבר, וחטף, דיבר וסבל, אבל המשיך לדבר. ודבר אחד מדברו אחור לא ישוב ריקם. יעקב אבינו ירד בסך הכל בשבעים נפש מצרימה. האם זה העם הגדול, שזרעו כחול הים. אבל הוא המשיך. משה רבינו דיבר אל בני ישראל, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. ועוד באו בטענות, שהוא רק הורס ומקלקל, ומגביר את צרותיהם. אבל משה דיבר, והמשיך לדבר. וברגע של חולשה בדקות שלפני קריעת ים סוף, הקב"ה מחזק אותו ואומר לו: "מה תצעק אלי", דבר, זה ישפיע בסופו של דבר, רק תמשיך לדבר. ולא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דיבר ביד משה עבדו.
אתה מסתכל ימין ושמאל, ורואה את התעמולה היומיומית, הלא יהודית, הסוררת, המסרבת להכיר בערכם המיוחד של ישראל, בערכה של תורת ישראל ושל ארץ ישראל. הבוחרת בעיוורון ובבלבול, ומשקיעה תקציבים ומאמצים אדירים, להריסת האמונה והערכים היהודיים הבסיסיים ביותר. משלטי חוצות מבחילים, סרטי טלויזיה הרסניים, ולא נפרט עוד, כידוע לכל.
עלולה להתגנב לליבך חולשה אמונית, בכוחה של האמונה היהודית לעמוד מול כל כוחות ההרס הנוראיים האלה. חולשה משתקת, עוצרת, ומסוכנת. אומר לך הקב"ה, דבר בני, אל תחשוש, ואל תחשוד, דבר אל בני ישראל, ותראה עוד תראה, שהם יסעו, ויכנסו אל תוככי הים, באהבה ובשמחה, באומץ לב ובאמונה, ומתוך כך יזכו לרוות ממעייני הישועה, לראות את ישועת ד'.
לא אחת יושבים מול יהודים המצהירים כי אין להם כל שביב של אמונה בליבם. ומתחילים לדבר, לדון ביחד, לברר מושגים. וממשפט למשפט, עליות וירידות, בירורים וספקות, הלבבות נפתחים, והתהום הדמיונית הולכת ונעלמת לה. אמנם לא פותרים הכל ביום אחד, אבל מתחילים, פותחים דלתות, בפעם הבאה כבר נתחיל מנקודה אחרת, לא מנוכרת. דבר אחי, דבר, אל תחשוש, הם עוד יסעו. רק תמשיך לדבר.
הקדוש הרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד בעל 'אם הבנים שמחה' מביא בשם הזוהר והשל"ה הקדוש, שהמרגלים "היו יראים שאם יבואו לארץ ישראל יאבדו נשיאותם, (ולכן) מאסו בארץ חמדה והתעו אחרים עמהם עד שגרמו לנו גלות.." (עמ' לו'). שיקולים של רייטינג, והמשך החזקת השלטון.
ובהמשך מתאר את האופן בו בוצע החטא "ועתה אחי התבונן וראה איך שלא התעצלו אז להשתמש באמצעים שונים של כזבים וערמומיות, ולא חסו על שום טרחה להטריח ולשלוח באוהלים של שישים ריבוא אנשים, כדי להטעות את כל העם, ולעורר בקרבם שנאה ושטנה ומיאוס בארץ חמדה" (עמ' רנז').
והתיקון הגדול "..אם רוצים אנו לתקן זאת, מוכרחים אנו להשלים עתה מה שהם חסרו אז, היינו לעשות פעלים לעורר אהבה וחמדה בליבות עם בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם, להיותם חושקים וחומדים לארץ חמדה של אבותינו, ואש תקוד בקרבם לבוא ולירש את הארץ הקדושה, ויחמדו אליה יותר מכל חמדה שבעולם...וכמו שעשו אז הדור של המרגלים עבודה רבה של תעמולה.. כמו כן צריכים אנו להעמיד ג"כ מערכת תעמולה שתחדור לכל בית יהודי ותעבוד על כל נשמה יהודית למען ארץ ישראל... זה יהיה התיקון השלם..ויום הישועה בוא יבוא לנו בהפלאה גדולה ובמעלה יתירה.."(עמ' רנ"ח).
דבר בני, דבר.
אם אברהם אבינו היה הגיוני, לא היה לנו עם ישראל. אברהם עומד לו בצד האמונה באל אחד, וכל העולם כולו מן העבר השני. והוא דיבר ודיבר, בהתחלה אל הקירות, אחר כך אל בני אדם. יוסף הצדיק דיבר, וחטף, דיבר וסבל, אבל המשיך לדבר. ודבר אחד מדברו אחור לא ישוב ריקם. יעקב אבינו ירד בסך הכל בשבעים נפש מצרימה. האם זה העם הגדול, שזרעו כחול הים. אבל הוא המשיך. משה רבינו דיבר אל בני ישראל, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. ועוד באו בטענות, שהוא רק הורס ומקלקל, ומגביר את צרותיהם. אבל משה דיבר, והמשיך לדבר. וברגע של חולשה בדקות שלפני קריעת ים סוף, הקב"ה מחזק אותו ואומר לו: "מה תצעק אלי", דבר, זה ישפיע בסופו של דבר, רק תמשיך לדבר. ולא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דיבר ביד משה עבדו.
אתה מסתכל ימין ושמאל, ורואה את התעמולה היומיומית, הלא יהודית, הסוררת, המסרבת להכיר בערכם המיוחד של ישראל, בערכה של תורת ישראל ושל ארץ ישראל. הבוחרת בעיוורון ובבלבול, ומשקיעה תקציבים ומאמצים אדירים, להריסת האמונה והערכים היהודיים הבסיסיים ביותר. משלטי חוצות מבחילים, סרטי טלויזיה הרסניים, ולא נפרט עוד, כידוע לכל.
עלולה להתגנב לליבך חולשה אמונית, בכוחה של האמונה היהודית לעמוד מול כל כוחות ההרס הנוראיים האלה. חולשה משתקת, עוצרת, ומסוכנת. אומר לך הקב"ה, דבר בני, אל תחשוש, ואל תחשוד, דבר אל בני ישראל, ותראה עוד תראה, שהם יסעו, ויכנסו אל תוככי הים, באהבה ובשמחה, באומץ לב ובאמונה, ומתוך כך יזכו לרוות ממעייני הישועה, לראות את ישועת ד'.
לא אחת יושבים מול יהודים המצהירים כי אין להם כל שביב של אמונה בליבם. ומתחילים לדבר, לדון ביחד, לברר מושגים. וממשפט למשפט, עליות וירידות, בירורים וספקות, הלבבות נפתחים, והתהום הדמיונית הולכת ונעלמת לה. אמנם לא פותרים הכל ביום אחד, אבל מתחילים, פותחים דלתות, בפעם הבאה כבר נתחיל מנקודה אחרת, לא מנוכרת. דבר אחי, דבר, אל תחשוש, הם עוד יסעו. רק תמשיך לדבר.
הקדוש הרב יששכר שלמה טייכטל הי"ד בעל 'אם הבנים שמחה' מביא בשם הזוהר והשל"ה הקדוש, שהמרגלים "היו יראים שאם יבואו לארץ ישראל יאבדו נשיאותם, (ולכן) מאסו בארץ חמדה והתעו אחרים עמהם עד שגרמו לנו גלות.." (עמ' לו'). שיקולים של רייטינג, והמשך החזקת השלטון.
ובהמשך מתאר את האופן בו בוצע החטא "ועתה אחי התבונן וראה איך שלא התעצלו אז להשתמש באמצעים שונים של כזבים וערמומיות, ולא חסו על שום טרחה להטריח ולשלוח באוהלים של שישים ריבוא אנשים, כדי להטעות את כל העם, ולעורר בקרבם שנאה ושטנה ומיאוס בארץ חמדה" (עמ' רנז').
והתיקון הגדול "..אם רוצים אנו לתקן זאת, מוכרחים אנו להשלים עתה מה שהם חסרו אז, היינו לעשות פעלים לעורר אהבה וחמדה בליבות עם בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם, להיותם חושקים וחומדים לארץ חמדה של אבותינו, ואש תקוד בקרבם לבוא ולירש את הארץ הקדושה, ויחמדו אליה יותר מכל חמדה שבעולם...וכמו שעשו אז הדור של המרגלים עבודה רבה של תעמולה.. כמו כן צריכים אנו להעמיד ג"כ מערכת תעמולה שתחדור לכל בית יהודי ותעבוד על כל נשמה יהודית למען ארץ ישראל... זה יהיה התיקון השלם..ויום הישועה בוא יבוא לנו בהפלאה גדולה ובמעלה יתירה.."(עמ' רנ"ח).