"ושמרתם אתם את חוקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה… כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ. ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם… ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם".

לכאורה, מוזר הדבר שהתורה מדגישה את טומאת הארץ הנגרמת בעקבות שחיתות מוסרית. גם באיסור רצח, התורה מבארת את האיסור החמור בזה שמעשה שפיכות דמים מטמא את ארץ ישראל.
האם אין איסורי עריות ורצח שעליהם נאמר "יהרג ואל יעבור", חמורים מצד עצמם ואינם קשורים לארץ זו או אחרת?

התורה מגלה לנו על קשר מיוחד בין מוסר התורה לבין ארץ ישראל. שחיתות מוסרית גורמת לטומאת הארץ. הגויים אשר ישבו בארץ לפני עם ישראל הוקאו מהארץ בגלל שחיתותם.

יש כאן לימוד עמוק האומר כי התנתקות מערכי מוסר התורה מביאה בסופו של דבר להתנתקות מארץ ישראל.

בורא העולם מעיד כי הוא יצר את "ארץ הקודש" כארץ אשר אינה יכולה לסבול שחיתות מוסרית. "ארץ החיים" מגיבה ומקיאה את מי שמנתק עצמו מהמוסר היהודי.

הייעוד לשמו חי עם ישראל הוא לגלות כי אין רגע ורובד בחיים שאינו מואר ומושפע מהמוסר האלקי. ארץ ישראל היא ארץ ייעוד השייכת לייעוד זה.

ארץ ישראל אינה עוד מקום גיאוגרפי. זוהי ארץ שיש לה כוחות חיים המשפיעים על חיי היושבים בה. כוחות חיים גדולים נדרשים כדי לחיות על פי אמות המידה המוסריות של התורה. כוחות אלה שניתנו לעם ישראל "עם הסגולה" מושלמים ויכולים להתממש רק בארץ הזאת.

"המעלה המיוחדת באה ראשונה לעם אשר הוא הסגולה והגרעין, ואחרי זה יש גם לארץ חלק במעלה הזאת" (ריה"ל).

"מלכיה ושריה בגויים -אין תורה". כאשר עם ישראל יוצא לגלות - אין תורה. אין יכולת לחיות על פי תורת החיים המוסרית המיוחדת שלנו בגלות.

כל עניינה של ארץ ישראל וקדושתה באים בכדי להשפיע על מכלול חיי המוסר של עם ישראל.
קיים קשר של חיים ויחסי גומלין בין הארץ לחיי המוסר של העם.

לכן, ברור שלא רק בשעה שעם ישראל נוטש את חיי המוסר המיוחדים לנו הוא מביא לנטישת הארץ, כי אם גם בשעה שהעם נוטש את הקשר לארץ ישראל הדבר יביא בסופו של דבר לנטישת חיי המוסר.

בימינו, אנו יכולים לראות עד כמה דברים אלה נכונים "בשטח". חולשה ביחס של העם לארץ ישראל ויישובה פוגעת גם בערכי המוסר של חיי המשפחה, מוסר העבודה, ערך החיים בכלל, (עי' תאונות הדרכים, סמים ועוד), ובורות בכל הקשור למורשת ישראל.

בתחילת דרכה של המדינה היה נראה כי אפשר למוסר היהודי בלא ארץ ישראל והפוך. אך ככל שעובר הזמן אנו רואים שהשאלה היא "על כל הקופה". זהו חוק "כלים שלובים" בנפש עם ישראל וארצו.
"מדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם", ולכן, חיי המדינה על פי המוסר האלקי חייבים להקיף ולכלול את כל רבדי החיים באחדות כפי שהבורא אחד הוא.

רוב תושביה היהודים של המדינה רוצים מדינה יהודית. אולם כאשר נשאל אותם מהו התוכן של "מדינה יהודית" כמעט שלא נקבל תשובה. קשה להבין כיצד משתלב רצון למדינה יהודית עם הסכמה לנישואי תערובת ונישואין אזרחיים, עם מאות אלפי עובדים זרים, עם זלזול בחיי משפחה , עם גירוש יהודים מבתיהם, עם כפייה לפתוח חנויות בשבת בפרויקט נתב"ג אלפיים ועם בורות עצומה בכל המורשת היהודית.

אולי לא שמנו לב אבל ההתנתקות הקיימת הולכת ומקיפה את מכלול חיינו כמדינה יהודית. אנו שמחים ומודים על הקיים ועל הפוטנציאל הגלום במהפך חיינו כעם לאחר אלפיים שנה. אנחנו מלאי תודה על שלטון יהודי, קיבוץ גלויות, ניצחון במלחמות, הפרחת השממה, הקמת ישיבות ועוד. אבל תפקידנו לחזק ולהעמיק את הקשר לערכי המוסר היהודי ולארץ ישראל כדי לקיים את הצו של "וחי בהם" ב"ארץ החיים" במובן השלם והאמיתי.