אחרי הבריחה מלבנון (יש שיאמרו נסיגה) ללא הסכם הייתי בין הטוענים כי זוהי תחילת נסיגתה של מדינת ישראל מיכולת ההרתעה שלה ומהדימוי של מדינה חזקה. חששות הטעונים של ביזיון הבריחה מלבנון התממשו בצורה של "אינתיפאדת אל-אקצה" שהחלה מספר שבועות קצר לאחר הבריחה. ועד היום אנו נגבים בקורבנות בנפש ובפצועים אין ספור.
והנה, לממשלה זו בראשות "מנהיג המחנה הלאומי" ממש כמו קודמתה, ממשלת השמאל של ברק, מתברר כי אין כושר הכרעה בנושאים הקיומיים שלנו, ומעדיף ראש הממשלה פתרונות קלים כמו "התנתקות" משטחי מולדת, ועכשיו על הפרק - לברוח מחבל עזה.
בשונה מלבנון, חבל עזה הוא בתוכנו ממש. חבל עזה הוא חלק מארץ-ישראל ובתוכו קיימים יישובים יהודים שהוקמו על-ידי ממשלות ישראל, דווקא על-ידי ממשלות השמאל שביניהן.
תנועת "הליכוד" שכחה זה מכבר את מה שהיה כתוב במצע הבחירות שלה בנוגע לחיזוק יישוב ארץ-ישראל, אבל הציבור העניק לו את מרבית המנדטים מתוך אמונה שהוא נותן את קולו ואמונו למי שמכנה עצמו "המחנה הלאומי" ולא ל"מפלגת בת" של "העבודה". "הליכוד" שכח את תורת ז'בוטינסקי, את הנאמנות לארץ-ישראל, את הציונות הלוחמת. הוא שכח אפילו את ההדר הביתר"י המפורסם.
אומרים היום אנשי "הליכוד" כי יש "רק" אלפים של יהודים בודדים בגוש קטיף. וכאן אני שואל, אז מדוע לא מביאים עוד עשרות אלפי יהודים ליישב את חבל עזה? מדוע ליסוג אם אפשר להפריח את המקום?
גם מפלגת "העבודה" שלא תהווה כמובן אופוזיציה לבריחה מחבל עזה, כבר שכחה מזמן את העקרונות של מקמיה, בתנועת "העבודה הציונית" את דרכם שם בן-גוריון, טבנקין, כצנלסון ועוד. "העבודה" שכחו כבר כי מולדת אין מחלקים, שכחו כי יש ליצור עובדות התיישבותיות: "עוד דונם ועוד עז".
עם העקרונות החדשים בשתי מפלגות אלה, קריירה פוליטית ואחיזה בשלטון בכל מחיר, לא היתה יכולה לקום המדינה היהודית, ומזל שלנו שאלו לא היו מנהיגנו בתקופת קום המדינה.
הבריחה מחבל עזה שמתממשת ובאה תביא במקום לביטחון, ליותר שפיכות דמים, כי "השלום" המיוחל שהוא תקוות כולנו, ימין כשמאל, לא יבוא אם נראה חולשה. לא אלה כללי המשחק כאן במזרח התיכון. ובריחה היא סימן לחולשה!
האמריקנים לומדים עתה על בשרם ובדמם של חיילהם בעירק הכבושה, את מה שאנחנו כבר יודעים עוד מימי קום המדינה, שהדרך להשגת שלום במזרח התיכון הוא חוזק ועוצמה. ביטחון לאזרחי ישראל וחיי שכנות עם ארצות ערב, יתקיים רק אם ישראל תראה חוזק. מי שנכנע לטרור מזמין טרור נוסף. מי שבורח משטחי מולדת יישאר בסוף בלי מולדת. ישראל חזקה מונעת מלחמה או דוחה אותה. ישראל חזקה היא זו שמחזיקה בשטחי המפתח שלה. ישראל חזקה היא ישראל שמיישבת את כל שטחיה וקובעת עוד עובדות בשטח! ולא בורחת, מתנתקת, נפרדת או בונה גדרות.
ממשלת ישראל צריכה לגרש את צבא המחבלים מהארץ במקום לעקור יהודים מבתיהם. ממשלת ישראל צריכה להמשיך בבניין הארץ ולא להחריב בניינים.
תומר פרייז, בעל תואר ראשון במדעי המדינה, משמש כיו"ר ועדת ההסברה של מפלגת "מולדת", ועוזרו הפרלמנטרי של ח"כ פרופ' אריה אלדד. מאמרים פרי עטו פורסמו בעיתונות הארצית.
והנה, לממשלה זו בראשות "מנהיג המחנה הלאומי" ממש כמו קודמתה, ממשלת השמאל של ברק, מתברר כי אין כושר הכרעה בנושאים הקיומיים שלנו, ומעדיף ראש הממשלה פתרונות קלים כמו "התנתקות" משטחי מולדת, ועכשיו על הפרק - לברוח מחבל עזה.
בשונה מלבנון, חבל עזה הוא בתוכנו ממש. חבל עזה הוא חלק מארץ-ישראל ובתוכו קיימים יישובים יהודים שהוקמו על-ידי ממשלות ישראל, דווקא על-ידי ממשלות השמאל שביניהן.
תנועת "הליכוד" שכחה זה מכבר את מה שהיה כתוב במצע הבחירות שלה בנוגע לחיזוק יישוב ארץ-ישראל, אבל הציבור העניק לו את מרבית המנדטים מתוך אמונה שהוא נותן את קולו ואמונו למי שמכנה עצמו "המחנה הלאומי" ולא ל"מפלגת בת" של "העבודה". "הליכוד" שכח את תורת ז'בוטינסקי, את הנאמנות לארץ-ישראל, את הציונות הלוחמת. הוא שכח אפילו את ההדר הביתר"י המפורסם.
אומרים היום אנשי "הליכוד" כי יש "רק" אלפים של יהודים בודדים בגוש קטיף. וכאן אני שואל, אז מדוע לא מביאים עוד עשרות אלפי יהודים ליישב את חבל עזה? מדוע ליסוג אם אפשר להפריח את המקום?
גם מפלגת "העבודה" שלא תהווה כמובן אופוזיציה לבריחה מחבל עזה, כבר שכחה מזמן את העקרונות של מקמיה, בתנועת "העבודה הציונית" את דרכם שם בן-גוריון, טבנקין, כצנלסון ועוד. "העבודה" שכחו כבר כי מולדת אין מחלקים, שכחו כי יש ליצור עובדות התיישבותיות: "עוד דונם ועוד עז".
עם העקרונות החדשים בשתי מפלגות אלה, קריירה פוליטית ואחיזה בשלטון בכל מחיר, לא היתה יכולה לקום המדינה היהודית, ומזל שלנו שאלו לא היו מנהיגנו בתקופת קום המדינה.
הבריחה מחבל עזה שמתממשת ובאה תביא במקום לביטחון, ליותר שפיכות דמים, כי "השלום" המיוחל שהוא תקוות כולנו, ימין כשמאל, לא יבוא אם נראה חולשה. לא אלה כללי המשחק כאן במזרח התיכון. ובריחה היא סימן לחולשה!
האמריקנים לומדים עתה על בשרם ובדמם של חיילהם בעירק הכבושה, את מה שאנחנו כבר יודעים עוד מימי קום המדינה, שהדרך להשגת שלום במזרח התיכון הוא חוזק ועוצמה. ביטחון לאזרחי ישראל וחיי שכנות עם ארצות ערב, יתקיים רק אם ישראל תראה חוזק. מי שנכנע לטרור מזמין טרור נוסף. מי שבורח משטחי מולדת יישאר בסוף בלי מולדת. ישראל חזקה מונעת מלחמה או דוחה אותה. ישראל חזקה היא זו שמחזיקה בשטחי המפתח שלה. ישראל חזקה היא ישראל שמיישבת את כל שטחיה וקובעת עוד עובדות בשטח! ולא בורחת, מתנתקת, נפרדת או בונה גדרות.
ממשלת ישראל צריכה לגרש את צבא המחבלים מהארץ במקום לעקור יהודים מבתיהם. ממשלת ישראל צריכה להמשיך בבניין הארץ ולא להחריב בניינים.
תומר פרייז, בעל תואר ראשון במדעי המדינה, משמש כיו"ר ועדת ההסברה של מפלגת "מולדת", ועוזרו הפרלמנטרי של ח"כ פרופ' אריה אלדד. מאמרים פרי עטו פורסמו בעיתונות הארצית.