לפני 48 שנים, ערב מבצע קדש - לפני היות "השטחים", או "הכיבוש" אמר הרמטכ"ל דאז והמדינאי מאוחר יותר, משה דיין, על קברו הרענן של המתנחל רועי רוטברג שנרצח על משמרתו בהתנחלות נחל עוז, בתוך "הקו הירוק":
"אתמול עם בוקר נרצח רועי. השקט של בוקר האביב סנוורו, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו הגבול. לא מהערבים כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלו ומלראות את ייעוד דורנו במלוא אחריותו?! הנשכח מאתנו כי קבוצת נערים זו היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, בכדי שיוכלו לקורענו לגזרים?! השכחנו זאת?! הן אנו יודעים כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות בוקר וערב מזומנים וערוכים. דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת ולבנות בית".
"קבוצת הנערים" היתה "נוער הגבעות" של אותם ימים, וקיבוץ נחל עוז היה והינו התנחלות חוקית, ואף-על-פי-כן הוא לצנינים גם היום בעיני אותם "מאות אלפי עיניים וידיים" היורות עליו טילי קסאם מעל גדר "הביטחון" שעל "הקו הירוק".
המלחמה נגד ההתיישבות היהודית שאינה אלא אי-השלמה עם קיום המדינה היהודית נמשכת גם היום. מי שהשתנה הוא אריאל שרון, שאז לחם בגבורה, והציב סטנדרטים גבוהים לצה"ל עד עצם היום הזה, אבל היום הוא עצמו מפגין את "חולשתנו כי תבוא" ומתעלם מכך ש"בלי כובע הפלדה ולוע התותח" אין קיום להתיישבות יהודית במקום כלשהו בארץ ישראל, ולא רק מעבר ל"קו הירוק".
אריאל שרון אולי כמשל לעם ישראל כמוהו כגיבור התנ"כי שמשון. בהתחלה, שניהם התעוררו מול כל סכנה והיכו בפלשתים "שוק על ירך מכה גדולה". בהמשך נרדמו שניהם, שמשון בזרועות דלילה, ושרון במלכודת "המזרח התיכון החדש" ונגזרותיו. בסוף דרכו, כאשר שמע שמשון את הקריאה "פלשתים עליך, שמשון", היה כבר מאוחר מדי. הגיבור ישן, מחלפותיו גולחו, כוחו תש, ואז "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחושתיים". האם גם אריאל שרון ומדינת ישראל - מובל עזתה כעיוור, מוכה בסנוורים על-ידי "השלום"?! הן לא ייתכן שאריאל שרון אינו מודע לכך ש"עזה תחילה" מובילה ל"יהודה אחר-כך".
שמשון נשא את שערי עזה הפלשתית אל ראש הר חברון אשר ביהודה, כאשר כוחו היה עדיין במותניו, דרך קריית גת וחברון. כיצד ניתן להעלות על הדעת שאזור יהודה מקור שמם של היהודים יהיה מחוץ לתחום לחיים של יהודים, כלומר "יודנריין"?! אם אין זכות קיום לחיים יהודיים ביהודה, הרי זכות זו מתפוגגת גם בנגב, בשפלה ובכל מקום אחר בארץ ישראל.
לאותם פוליטיקאים ופרשנים המאיצים בשרון להיות דה-גול ישראלי, יש לומר: ההתנחלות ביש"ע איננה קולוניאליזם. איסור על יהודים לחיות ביהודה כמוהו כאיסור על צרפתים לחיות בצרפת, לא באלג'יריה. ואסור שיהודי יסכים לפגיעה כזו בזכותו, כבודו וחירותו. יש להזכיר להם את שעתו היפה של דה-גול, כאשר צרפת הובסה על-ידי הכובש הגרמני. באותה עת דרך כוכבו של הגנרל דה-גול, שהתריע מפני המפלה הצפויה, ואשר מייד לאחר התבוסה הקים את תנועת השחרור הצרפתית מעול הכיבוש הנאצי. בפנייתו הנרגשת לעם הצרפתי, אמר: "צרפת הפסידה בקרב, אולם צרפת לא הפסידה במלחמה. אמנם שליטים שזכו לשלטון נכנעו בהיתפסם לבהלה, שכחו את צו-הכבוד והסגירו את הארץ לעבדות, אולם שום דבר אינו אבוד".
עצוב ששרון נמנה כיום על אותם שליטים שזכו לשלטון אבל נכנעו בהיתפסם לבהלה ובחרו להסגיר את הארץ.
לאריאל שרון ראוי לומר היום כי לא תהיה תפארתו על הדרך אשר הוא הולך בה, דרך הטרנספר, וכי עדיין יש באפשרותו לחזור בו מן המשימה הבלתי-מוסרית והבלתי-מעשית שהוא מטיל על עצמו ועלינו בימים אלה.
"אתמול עם בוקר נרצח רועי. השקט של בוקר האביב סנוורו, ולא ראה את האורבים לנפשו על קו הגבול. לא מהערבים כי אם מעצמנו נבקש את דמו של רועי. איך עצמנו עינינו מלהסתכל נכוחה בגורלו ומלראות את ייעוד דורנו במלוא אחריותו?! הנשכח מאתנו כי קבוצת נערים זו היושבת בנחל עוז, נושאת על כתפיה את שערי עזה הכבדים, שערים אשר מעברם מצטופפים מאות אלפי עיניים וידיים המתפללות לחולשתנו כי תבוא, בכדי שיוכלו לקורענו לגזרים?! השכחנו זאת?! הן אנו יודעים כי על מנת שתגווע התקווה להשמידנו חייבים אנו להיות בוקר וערב מזומנים וערוכים. דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת ולבנות בית".
"קבוצת הנערים" היתה "נוער הגבעות" של אותם ימים, וקיבוץ נחל עוז היה והינו התנחלות חוקית, ואף-על-פי-כן הוא לצנינים גם היום בעיני אותם "מאות אלפי עיניים וידיים" היורות עליו טילי קסאם מעל גדר "הביטחון" שעל "הקו הירוק".
המלחמה נגד ההתיישבות היהודית שאינה אלא אי-השלמה עם קיום המדינה היהודית נמשכת גם היום. מי שהשתנה הוא אריאל שרון, שאז לחם בגבורה, והציב סטנדרטים גבוהים לצה"ל עד עצם היום הזה, אבל היום הוא עצמו מפגין את "חולשתנו כי תבוא" ומתעלם מכך ש"בלי כובע הפלדה ולוע התותח" אין קיום להתיישבות יהודית במקום כלשהו בארץ ישראל, ולא רק מעבר ל"קו הירוק".
אריאל שרון אולי כמשל לעם ישראל כמוהו כגיבור התנ"כי שמשון. בהתחלה, שניהם התעוררו מול כל סכנה והיכו בפלשתים "שוק על ירך מכה גדולה". בהמשך נרדמו שניהם, שמשון בזרועות דלילה, ושרון במלכודת "המזרח התיכון החדש" ונגזרותיו. בסוף דרכו, כאשר שמע שמשון את הקריאה "פלשתים עליך, שמשון", היה כבר מאוחר מדי. הגיבור ישן, מחלפותיו גולחו, כוחו תש, ואז "ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחושתיים". האם גם אריאל שרון ומדינת ישראל - מובל עזתה כעיוור, מוכה בסנוורים על-ידי "השלום"?! הן לא ייתכן שאריאל שרון אינו מודע לכך ש"עזה תחילה" מובילה ל"יהודה אחר-כך".
שמשון נשא את שערי עזה הפלשתית אל ראש הר חברון אשר ביהודה, כאשר כוחו היה עדיין במותניו, דרך קריית גת וחברון. כיצד ניתן להעלות על הדעת שאזור יהודה מקור שמם של היהודים יהיה מחוץ לתחום לחיים של יהודים, כלומר "יודנריין"?! אם אין זכות קיום לחיים יהודיים ביהודה, הרי זכות זו מתפוגגת גם בנגב, בשפלה ובכל מקום אחר בארץ ישראל.
לאותם פוליטיקאים ופרשנים המאיצים בשרון להיות דה-גול ישראלי, יש לומר: ההתנחלות ביש"ע איננה קולוניאליזם. איסור על יהודים לחיות ביהודה כמוהו כאיסור על צרפתים לחיות בצרפת, לא באלג'יריה. ואסור שיהודי יסכים לפגיעה כזו בזכותו, כבודו וחירותו. יש להזכיר להם את שעתו היפה של דה-גול, כאשר צרפת הובסה על-ידי הכובש הגרמני. באותה עת דרך כוכבו של הגנרל דה-גול, שהתריע מפני המפלה הצפויה, ואשר מייד לאחר התבוסה הקים את תנועת השחרור הצרפתית מעול הכיבוש הנאצי. בפנייתו הנרגשת לעם הצרפתי, אמר: "צרפת הפסידה בקרב, אולם צרפת לא הפסידה במלחמה. אמנם שליטים שזכו לשלטון נכנעו בהיתפסם לבהלה, שכחו את צו-הכבוד והסגירו את הארץ לעבדות, אולם שום דבר אינו אבוד".
עצוב ששרון נמנה כיום על אותם שליטים שזכו לשלטון אבל נכנעו בהיתפסם לבהלה ובחרו להסגיר את הארץ.
לאריאל שרון ראוי לומר היום כי לא תהיה תפארתו על הדרך אשר הוא הולך בה, דרך הטרנספר, וכי עדיין יש באפשרותו לחזור בו מן המשימה הבלתי-מוסרית והבלתי-מעשית שהוא מטיל על עצמו ועלינו בימים אלה.