לא נמצא אפילו פרשן אחד למקרה ששרון יפסיד במישאל, שיחשוב על האופציה שהוא פשוט יעמוד בדיבורו. גם ראש הממשלה בעצמו, שהציג את המישאל כענין של יוקרה ותשובה שלילית כמפלה אישית, רמז: "גמרתי אומר לעשות כל מאמץ לדאוג לבטחון ושלום... בדרכים אחרות".

אילו דרכים?

לבחירות כלליות הוא לא ילך, מחשש לאובדן קולות מ"המחנה החברתי" בגלל מדיניותו של נתניהו, ומן "המחנה הלאומי" בגלל הקו המדיני החדש, הצורם את האוזן הליכודית. ועם איזה מצע ילך ? מצע הליכוד הישן, השולל מדינה פלסטינית ועקירת יישובים? ומה יהיו סיכוייהם של ח'כים כאולמרט ועומרי שרון להיבחר לרשימת הליכוד החדשה? וח"כים, שסיכוייהם קלושים, יחליטו על בחירות חדשות?

על התפטרות שרון אינו מדבר, וגם רוב המתנגדים לתכניתו ממשיכים לתת בו אמון אישי. התפטרות אינה גוררת בחירות, ולמה לו לפנות מקומו לאחר?

מציעים לו להעמיד את התכנית להכרעת הממשלה, תוך הפרת התחייבותו הפומבית לקבל כל תוצאה של המישאל. זו הצעה מבישה, מפני שהיא מעמידה אותו בחזקת מי שמקיים פסקי דין רק בתנאי שיהיו לטובתו. אך גם אם יתפתה לצעד כזה שיפגע עוד באמינותו, האם שרי הליכוד, שכולם (חוץ מלנדאו) קיבלו על עצמם את תוצאות המישאל, יתכחשו להבטחתם, ומי שנלחץ לבצע "זיג" כפוי יעשה עוד "זג", הפעם גם בניגוד לדעת רוב מפלגתו, ויסכן את כיסאו בממשלה לטובת שר מהעבודה, לכשיפרוש הימין? לא סביר.

שרון ממעיט באחרונה בחשיבות מישאל הליכוד "המייצג רק מיעוט בעם" (מדוע, אם כן, פנה מלכתחילה אל הפורום הזה?), ורומז לאפשרות לפנות במישאל לעם כולו. אך גם אופצייה זו אינה ריאלית, ולו בגלל העדר אפשרות להגיע בכנסת להסכמה בדבר משקל הקול הערבי בשאלות לאומיות חיוניות לעם היהודי. הימין דורש רוב מיוחד שינטרל את הקול הערבי, השמאל מתנגד מטעמים עקרוניים. אם שרון יכפה את רצונו בעזרת קולות השמאל והערבים, הוא יפלג את מפלגתו.

לכאורה, באין אופציות אחרות, מדוע לא יתעלם שרון מן ההתרסה הדמגוגית "נשארת בלי תכנית ובלי שינוי" ויחזור ל"חזון בוש"; תחילה : חיסול הטרור והנהגת רפורמות דמוקרטיות ושקיפות כספית אצל הפלסטינים, מה גם, שמלחמתו בטרור מתחילה לשאת פירות ! הלא אפילו מפת הדרכים, שמטרתה הקמת מדינה פלסטינית, אין בה זכר לחיסול התנחלויות "חוקיות" מסוג גוש קטיף – עכשיו!

זאת ועוד : שרון יודע, שהכלכלה לא תינזק והאמריקנים לא יחזרו בהם מהבטחותיהם. גם משום שלא הבטיחו כלום, גם מפני שידעו מראש על המישאל ובאמריקה מכבדים הליך דמוקרטי, גם משום שכל יוזמת שרון היתה חסרה להם כמו חור בראש, ומפני שהיא גופה פרובלימטית להם בתיתה למתנגדי המלחמה בעיראק דוגמא רעה של בריחה מטרור.

עם סיכוי לשקט מבחוץ – לפחות עד לבחירות נובמבר, ועד שיתבהר המצב בעיראק, עם ממשלה שלמה ומפלגה שניצלה מפילוג למה לו לשרון "ללכת עם ראש בקיר" כדי לסכל את החלטת מפלגתו? שתי תשובות: ראשית, זו שאלה של אופי. הקמפיין נוהל בנימה אישית מאד ("אני אנצח!" ; "זו הבעת אמון בי!"), ולכן לשרון יקשה מאד לעבור על מידותיו ולהשתחרר מן ה"אגו-טריפ", המונח ביסוד התכנית כולה. שנית, שרון עבר כנראה באמת מהפך אידיאולוגי, בניגוד למפלגתו , וכיצד יתפקד כשמפלגתו בימין וראשה בשמאל?

תקופה סוערת צפוייה לנו. ארי פצוע, מפלגת שלטון שסועה, וחברה ישראלית מקוטבת ייצרית מסביב למחלוקת על ההתנחלויות שהתחדדה מאד. כאן ינסה כנראה שרון לפרוץ את סוגרו ול"התנתק" ע'י פינוי מאסיבי של מאחזים, ע'י החנקת הבנייה והתקציבים בהתנחלויות הוותיקות, ע'י הזזת תוואי הגדר לעבר הקו הירוק. הריטוריקה נגד "הימין הקיצוני" ו"המיעוט הכופה דעתו על הרוב", נוסח אוסלו, תתעצם, ולקח המישאל יוליד מאמצים מוגברים לשנות את הליכוד מבפנים, מתוך מאבק מר בימין שיואשם ב"פייגליניזם".

בתום המישאל היום, גם לצד המנצח לא יהיה מנוח אף לרגע. מלחמות היהודים רק יתחילו.