בפרשה אנו מצווים על ספירת העומר, אך לא ברור מהי מטרת הספירה. בדרך כלל, אדם סופר ומונה את הימים בשעה שהוא מצפה למשהו מיוחד בסופם. לא ימי הספירה חשובים כי אם סופם. אבל התורה לא מציינת את מטרת הספירה. אנו יודעים שאנו מצווים בסוף ימי הספירה להביא "מנחה חדשה".
אנו גם יודעים שבסיום הספירה חל חג מתן תורה. אבל התורה לא מזכירה זאת במפורש וודאי אינה מציינת שזוהי מטרת הספירה.
יתרה מזו, השם שנתנה התורה ליום בסיום הספירה הוא "שבועות". לכאורה, מוזר מאד לקרוא לחג בשם "שבועות". אמנם מנינו שבעה שבועות, אך לקרוא לחג על שם השבועות שעברו וספרנום?
נראה, כי ימי הספירה הם עצם העניין. החשיבות בימים אלה היא בתהליך שעם ישראל עובר בהם. עם ישראל יוצא ממצרים לא בזכותו ובצדקתו, אלא ברצון בורא העולם. הוא גם הולך לקבל את התורה כיוון שבורא העולם כפה עליו את התאמתו לתורה. עדיין חסר דבר חשוב מאד והוא המעורבות של עם ישראל בתהליך - עליו לעבור תהליך של טהרה והתקרבות עצמית לבורא עולם.
מילות המפתח הן: "וספרתם לכם" - תהליך של ספירה. כאשר אומה או אדם לא הגיעו אל המנוחה והנחלה - כשהם נמצאים עדיין בתהליך - הם חשופים לדברים רבים. כשם שבימי ספירת ימי טהרה של אישה היא יכולה לשוב ולהיטמא, ואז תצטרך לספור פעם נוספת, כך ימי ספירת העומר הם ימים של קדושה והתעלות מצד אחד, אך גם ימים בעלי סיכון לנפילה.
תהליך הוא מצב שבו עולים ויורדים. הדרך רצופה בירורים המלווים בטעויות ובנפילות. אך התהליך הוא המצב שהאדם או האומה בונים את דרכם ומקבלים עצמיות משל עצמם.
אפשר לדמות ימים אלה לימי הנערות. הקדוש ברוך הוא קרא לתקופת הליכת ישראל במדבר תקופת נערות. "זכרתי לך חסד נעורייך... לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". או רואים את הנער לא יציב בהתנהגותו. פעמים הוא "ילד טוב" ופעמים הוא מתנער ועושה "דווקא". הנער מחפש את דרכו ובונה את חייו כבוגר. התנערות זו יש בה יופי וקסם מצד אחד, וקושי ומסובכות מאידך. הורה שירצה כי בנו ידלג על שלב זה בחייו ,ידע כי הוא גוזל את חייו. אלו הם הימים שבהם הנער מתחבר לחיים בכוח טהרתו הוא ולא כרובוט.
יתכן שלכן תקנו חכמים בלשון הברכה: "על ספירת העומר" ולא על ספירת הביכורים. לא הסוף הוא העיקר אלא היציאה לתהליך. העומר - ממקד את תשומת הלב בתהליך ולא בסיום.
התורה מדגישה את הציווי החיובי של הצורך להיות בתהליך של בניין עצמי, לספור, להתמודד ולהתקדם. אבל בפועל, תהליך כזה גם מזמן לנו סכנה של נפילות רבות, שהרי זהו הזמן שאדם בונה בעצמו ופועל מכוחו.
כך כתב ר' יוסף הסופר: "ימי הספירה הם ימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, אך לעומת זה הם רגישים יותר להתדבקות בקליפות הטומאה".
ואכן, לקראת מתן תורה נכשלו אנשי התורה - תלמידי ר' עקיבא. יש חשיבות בהגעה למטרה, בסיומה של הדרך, אבל יש גם חשיבות לדרך עצמה ולתהליכים שעוברים בה.
גם בגאולת ישראל יש שני הממדים הללו. קיימת השאיפה והמטרה להגיע לסיום, לגאולה השלמה. אבל יש גם חשיבות לתהליך שיש בו "חבלי משיח", אבל הוא תהליך בונה ומטהר.
המאמר יופיע בגיליון התורני "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר בירושלים .
אנו גם יודעים שבסיום הספירה חל חג מתן תורה. אבל התורה לא מזכירה זאת במפורש וודאי אינה מציינת שזוהי מטרת הספירה.
יתרה מזו, השם שנתנה התורה ליום בסיום הספירה הוא "שבועות". לכאורה, מוזר מאד לקרוא לחג בשם "שבועות". אמנם מנינו שבעה שבועות, אך לקרוא לחג על שם השבועות שעברו וספרנום?
נראה, כי ימי הספירה הם עצם העניין. החשיבות בימים אלה היא בתהליך שעם ישראל עובר בהם. עם ישראל יוצא ממצרים לא בזכותו ובצדקתו, אלא ברצון בורא העולם. הוא גם הולך לקבל את התורה כיוון שבורא העולם כפה עליו את התאמתו לתורה. עדיין חסר דבר חשוב מאד והוא המעורבות של עם ישראל בתהליך - עליו לעבור תהליך של טהרה והתקרבות עצמית לבורא עולם.
מילות המפתח הן: "וספרתם לכם" - תהליך של ספירה. כאשר אומה או אדם לא הגיעו אל המנוחה והנחלה - כשהם נמצאים עדיין בתהליך - הם חשופים לדברים רבים. כשם שבימי ספירת ימי טהרה של אישה היא יכולה לשוב ולהיטמא, ואז תצטרך לספור פעם נוספת, כך ימי ספירת העומר הם ימים של קדושה והתעלות מצד אחד, אך גם ימים בעלי סיכון לנפילה.
תהליך הוא מצב שבו עולים ויורדים. הדרך רצופה בירורים המלווים בטעויות ובנפילות. אך התהליך הוא המצב שהאדם או האומה בונים את דרכם ומקבלים עצמיות משל עצמם.
אפשר לדמות ימים אלה לימי הנערות. הקדוש ברוך הוא קרא לתקופת הליכת ישראל במדבר תקופת נערות. "זכרתי לך חסד נעורייך... לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". או רואים את הנער לא יציב בהתנהגותו. פעמים הוא "ילד טוב" ופעמים הוא מתנער ועושה "דווקא". הנער מחפש את דרכו ובונה את חייו כבוגר. התנערות זו יש בה יופי וקסם מצד אחד, וקושי ומסובכות מאידך. הורה שירצה כי בנו ידלג על שלב זה בחייו ,ידע כי הוא גוזל את חייו. אלו הם הימים שבהם הנער מתחבר לחיים בכוח טהרתו הוא ולא כרובוט.
יתכן שלכן תקנו חכמים בלשון הברכה: "על ספירת העומר" ולא על ספירת הביכורים. לא הסוף הוא העיקר אלא היציאה לתהליך. העומר - ממקד את תשומת הלב בתהליך ולא בסיום.
התורה מדגישה את הציווי החיובי של הצורך להיות בתהליך של בניין עצמי, לספור, להתמודד ולהתקדם. אבל בפועל, תהליך כזה גם מזמן לנו סכנה של נפילות רבות, שהרי זהו הזמן שאדם בונה בעצמו ופועל מכוחו.
כך כתב ר' יוסף הסופר: "ימי הספירה הם ימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, אך לעומת זה הם רגישים יותר להתדבקות בקליפות הטומאה".
ואכן, לקראת מתן תורה נכשלו אנשי התורה - תלמידי ר' עקיבא. יש חשיבות בהגעה למטרה, בסיומה של הדרך, אבל יש גם חשיבות לדרך עצמה ולתהליכים שעוברים בה.
גם בגאולת ישראל יש שני הממדים הללו. קיימת השאיפה והמטרה להגיע לסיום, לגאולה השלמה. אבל יש גם חשיבות לתהליך שיש בו "חבלי משיח", אבל הוא תהליך בונה ומטהר.
המאמר יופיע בגיליון התורני "באהבה ובאמונה" של מכון מאיר בירושלים .