לכבוד : מר ראובן ריבלין
יו"ר הכנסת
ירושלים
אדוני הנכבד מאוד,
מזה תקופה ארוכה מאוד שיש ברצוני לפנות אליך בכתובים, אך איני מצליח להגיע לזה.
הסיבה העיקרית שמונעת ממני לגשת ולכתוב לך היא הקושי שיש לי בבחירת הסגנון היאה לפניה מעין זו, ולאישיות כה נכבדה והתפקיד הרם אותו אתה ממלא.
ארשה לעצמי לפנות אליך בגוף ראשון, וזאת כי אני מרגיש אליך קירבה לאומית גורלית.
רובי ידידי היקר, דע לך שאני מודה לך על כך שאתה ממלא את לבי בגאוה יהודית ובגאוה לאומית. כל התנהגותך, במסגרת הפרטית והצבורית כאחת, מבוססת על שמירה על גאות העם היושב בציון, שמירת כבוד הכנסת של נבחרי העם היושב בציון, ושמירת הארץ מפני אוכליה מבחוץ ומבפנים.
לא התכופפת ולא יראת מפני "המלכות" כאשר גורל הארץ וגורל יושביה היה נתון לסכנה ולבוז. ידעת להאדיר את מפעל ההתישבות ביש"ע ובחבל קטיף, גם כאשר יתר "מנהיגי" העם ישרו קו עם מכחישי אמונתם-תורתם המדינית.
ידעת להניף את נס הגבורה של מתישבי כפר דרום ברגע המרכזי ביותר ביום העצמאות האחרון, גם במחיר ביקורת מצד "אבירי התקשורת הישראלית" על אף השתנפנותם של חלק מחבריך להנהגה.
גם היום שוב ידעת לשמור ולנצור את זכר קורבנות השואה ואת זכר כבודם, בכך שהודעת בצורה הישירה ביותר על אי הסכמתך להעניק את הפרס למנצח מר בירנבוים.
כל מי שצפה בטלויזיה בעת בקורך בבית משפחת חטואל הי"ד, ראה אותך במשך דקות ארוכות, כואב ודואב את כאבם ואובדנם ,את כאבנו ואובדננו. שפת הגוף שלך, פניך הבוכיות, עיניך הדומעות אמרו הכל ולא היה מקום לטעות, ישב איתנו "אחת מאיתנו אוהב ישראל, אוהב הארץ, ומשומרי הארץ הנאמנים ביותר".
אין לי אלא לחזק אותך על אומץ ליבך האישי והצבורי, תמשיך בכך כי בדרך זו בה אתה הולך, אתה בעצם גורם לכך שחבריך, החלשים ברוחם, והמנועים מלהתיצב לפני המחנה, נותרים בצל ההיסטוריה של גבורת ההתישבות בעת הזו.
סמוך ובטוח אני שחלק גדול בעם שלנו מרגיש כמוני, גאה בך ובהתנהגותך ויודע להוקיר את אשר אתה עושה ומסמל.
על החתום,
אציק אמרגי
גני טל, חבל עזה
יו"ר הכנסת
ירושלים
אדוני הנכבד מאוד,
מזה תקופה ארוכה מאוד שיש ברצוני לפנות אליך בכתובים, אך איני מצליח להגיע לזה.
הסיבה העיקרית שמונעת ממני לגשת ולכתוב לך היא הקושי שיש לי בבחירת הסגנון היאה לפניה מעין זו, ולאישיות כה נכבדה והתפקיד הרם אותו אתה ממלא.
ארשה לעצמי לפנות אליך בגוף ראשון, וזאת כי אני מרגיש אליך קירבה לאומית גורלית.
רובי ידידי היקר, דע לך שאני מודה לך על כך שאתה ממלא את לבי בגאוה יהודית ובגאוה לאומית. כל התנהגותך, במסגרת הפרטית והצבורית כאחת, מבוססת על שמירה על גאות העם היושב בציון, שמירת כבוד הכנסת של נבחרי העם היושב בציון, ושמירת הארץ מפני אוכליה מבחוץ ומבפנים.
לא התכופפת ולא יראת מפני "המלכות" כאשר גורל הארץ וגורל יושביה היה נתון לסכנה ולבוז. ידעת להאדיר את מפעל ההתישבות ביש"ע ובחבל קטיף, גם כאשר יתר "מנהיגי" העם ישרו קו עם מכחישי אמונתם-תורתם המדינית.
ידעת להניף את נס הגבורה של מתישבי כפר דרום ברגע המרכזי ביותר ביום העצמאות האחרון, גם במחיר ביקורת מצד "אבירי התקשורת הישראלית" על אף השתנפנותם של חלק מחבריך להנהגה.
גם היום שוב ידעת לשמור ולנצור את זכר קורבנות השואה ואת זכר כבודם, בכך שהודעת בצורה הישירה ביותר על אי הסכמתך להעניק את הפרס למנצח מר בירנבוים.
כל מי שצפה בטלויזיה בעת בקורך בבית משפחת חטואל הי"ד, ראה אותך במשך דקות ארוכות, כואב ודואב את כאבם ואובדנם ,את כאבנו ואובדננו. שפת הגוף שלך, פניך הבוכיות, עיניך הדומעות אמרו הכל ולא היה מקום לטעות, ישב איתנו "אחת מאיתנו אוהב ישראל, אוהב הארץ, ומשומרי הארץ הנאמנים ביותר".
אין לי אלא לחזק אותך על אומץ ליבך האישי והצבורי, תמשיך בכך כי בדרך זו בה אתה הולך, אתה בעצם גורם לכך שחבריך, החלשים ברוחם, והמנועים מלהתיצב לפני המחנה, נותרים בצל ההיסטוריה של גבורת ההתישבות בעת הזו.
סמוך ובטוח אני שחלק גדול בעם שלנו מרגיש כמוני, גאה בך ובהתנהגותך ויודע להוקיר את אשר אתה עושה ומסמל.
על החתום,
אציק אמרגי
גני טל, חבל עזה