המסקנה המתבקשת מצרותינו בעשור האחרון, הינה לכאורה ברורה ביותר. לא מספיק לרוץ על הגבעות, להקים ישובים, לפתחם ולהרחיבם. לא מספיק להקים ערוץ רדיו איכותי, עיתונים ועלונים משובחים. לא מספיק לחנך תלמידים, להקים ישיבות, מכינות, אולפנות ומדרשות. לא מספיק לאהוב את הר הבית, להתגעגע לבנין בית המקדש, לאהוב את ירושלים. לא מספיק לעסוק בעשייה ציונית תורנית, מכל המינים והסוגים, - צריך גם לשלוט. ולשלוט פירושו לעמוד בראש המדינה.
לא עוד לווינים של מפלגת השלטון, עם 'ברית הסטורית' מפוקפקת, בה נקבע כי אנשי אמונה שורשיים יהיו תמיד בצד הלא שולט של המפה הפוליטית. לא עוד ריצה אחרי שליטים למיניהם, העושים בארצנו הקדושה ככל העולה על רוחם, ביד גסה ולעיתים אף בלשון בוטה.
שלטון יהודי שורשי אנו מבקשים. שלטון רוחני ואציל, עדין ומתחשב כלפי פנים, ובה בעת תקיף ואמיץ לב, מול אויבינו, ומתנגדינו.
מדרגה גדולה מנביא
הרב ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ה'משנה ברורה', כתב להלכה (שו"ע או"ח תקסא'), כי אפילו אם יהיו רוב יושבי הארץ יהודים, כל עוד השלטון אינו בידיים יהודיות, הרי זה נחשב עדיין למצב של חורבן. הווה אומר, השלטון היהודי בארץ ישראל, הוא הוא עיקר חיסולו של החורבן. אם רוצה אתה להיות שותף לסיום הגלות והחורבן, ולקידום הגאולה, מצוה עליך לקדם את השלטון היהודי במדינת ישראל. לסייע בביסוסו, בחיזוקו, בהפיכתו משלטון תלותי, מתרפס, וחסר שורשים, לשלטון שורשי, עצמאי, חזק ואמיץ.
כתב הרמב"ם בספר המצוות (מצוה קעג'), כי מדרגתו של המלך למעלה ממדרגתו של הנביא. וישאל השואל, איך תהיה מדרגת המלך למעלה ממדרגת הנביא? והלא המלך שואל את הנביא מה אומר ד', ולא להיפך. הנביא הוא בעל הקשר הרוחני הגבוה, עד כדי תקשורת ישירה עם אלוקי ישראל, ואיך אפשר לומר שהמלך אשר נזקק לו לנביא, גדול ממנו? והתשובה פשוטה המלך שולט.
הנביא אמנם מדבר דברים אלוקיים, אבל המלך הוא המבצע, הוא העושה. ומעלת העשייה, והשלטון היהודי בארץ ישראל, גדולה מן הנבואה. משום שזהו היעוד והמטרה הכוללת לכל המטרות שלטון דבר ד' על המציאות הממשית והמעשית בפועל. 'ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה'.
אין בנו תאוות שלטון
"לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, כדי שישלטו על כל העולם. אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה." (רמב"ם מלכים, פי"ב הל' ד'). לא נתאוו לשלוט, אבל הם ישלטו, ועוד איך ישלטו. משום שאם רוצה אתה להיות פנוי בתורה וחכמתה, אתה צריך לשלוט. אם רוצה אתה לקדם את העולם ליעודו, אם רוצה אתה לתקן עולם במלכות ד', אתה מחוייב לשלוט.
אכן, אין בנו תאוות שלטון, וטוב שכך הוא. אבל אל לנו לתרגם זאת להזנחת השלטון או לזלזול בחשיבותו המרכזית. מצווים אנו לשלוט, או לכל הפחות לפעול לטובת יצירת שלטון רוחני, תורני. אם לא נעשה כך, תמשיך המדינה לסבול, מענייה ועד עשיריה, תסבולנה גם הישיבות, ותסבול ההתיישבות, יסבול גם הר בית קדשנו, והציונות תמשיך להידרדר מדחי אל דחי. הכל בשל ענוותנות שאינה במקומה.
צוואת הרב בנימין הי"ד
הרב בנימין הרלינג זצ"ל, היה אחד מענקי הרוח של הציונות הדתית. יהודי צנוע בצורה בלתי רגילה, מלא וגדוש בתורה. חבריו, המכהנים כיום כחשובי הרבנים ומורי הדרך, היו מכנים אותו 'בנימין הצדיק'. הרב בנימין הי"ד נרצח במהלך הטיול המפורסם להר עיבל, כשהוא כולו כואב ודואב את הפלת קבר יוסף הצדיק בידי אויבינו, ורמיסת כבוד ישראל עד עפר.
חברי הטוב מאיר ליקסנברג הי"ד שנרצח על הכביש מאלון מורה לאיתמר, סיפר לי בזמנו על שיחה מיוחדת שהיתה לו עם הרב בנימין, בה התייחס הרב מפורשות לנעשה בדורנו, ושירטט את המהלכים הבאים הנדרשים מאיתנו. בעיני, היתה זו והינה, צוואתו של הרב בנימין הרלינג הי"ד.
הרב בנימין הצביע על פיסקה בספר אורות התשובה לרב קוק, ואמר כי בה מקופל תאור המהלכים הבאים שעומדים לקרות בדורנו זה. בפיסקה זו (יב', יב'), מתאר הרב קוק, את הידרדרותה הצפויה של הציונות, בעקבות הטיפול הגס והברוטלי שתקבל מ"אנשים בעלי חומר חזק וגס, וחסרי רוח אצילי". בחשבון כולל תפעל גם עובדה זו לטובה, שכן אנשים אלה הינם בולדוזרים בעלי יכולת עשייה אדירה, ועשויים לקדם את המדינה מבחינה כמותית, חמרית. אולם, בנקודה מסויימת, תסבול הציונות מחסרונה של הרוחניות, עד "שמפני מכאוביה הרוחניים.. היא (תהיה) מוטלת עיפה בחולשת כח, בתרדמת מוות, וכמעט באין רוח חיים..".
ואז מגיע המהפך הגדול, בו "...מתעוררים עדיני לב חמושים בכח צדקת ד', והם עולים עד ראש הפיסגה של מקור טהרת המחשבה (הציונית), ומתעמקים בתוכיותה, מכניסים בה את הטוהר שבנשמתם, את כונותיהם העדינות ומחשבותיהם הזכות..", ומתוך כך תשוב המחשבה הציונית להיות למקור חיים לעוסקים בה, באיתנות בריאה, ובגבורה מופלאה.
הרב קוק היטיב לתאר מראש ובפרטי פרטים, את כל אשר עתיד להתחולל במדינת ישראל, עד נקודת הזמן שאנו עומדים בה, ומעבר לה. על פי הרב בנימין הרלינג הי"ד, הגענו לנקודת הזמן, בה על 'עדיני הלב החמושים בכח צדקת ד', להתעורר, ולהציל את הציונות מעייפותה וחולשת כוחה. להתעורר דחוף, וכמה שיותר מהר.
אין כיבוש יחיד
אל תחפשו את המנהיג שיפול לנו מן השמיים, כולו מרוח בשמן, קרני הוד ממעל לראשו, עור פניו קורן, וכל עם ישראל רץ אחריו. החיפוש אחר דמות לסגוד לה, הינו לא יהודי בעיקרו. אלוקים יש רק אחד. כשמדובר בבני אדם, אין כיבוש של אדם יחיד, ואפילו היה זה דוד המלך (גיטין ח:, מז.). המנהיגות נתונה למעשה לציבור. מנהיג הוא זה העומד בראש הציבור המנהיג. אם נצליח להנהיג כציבור, הרי שמי שיתמנה בעקבות כך יהיה מנהיג טוב, ואין זה משנה כלל וכלל מי הוא. השאלה איננה פרסונלית אישית, אלא ציבורית תנועתית.
אחד ממתפקדי הליכוד שפגשתי, בעבודת ההסברה מדלת לדלת, ערב משאל מתפקדי הליכוד, החל לשפוך את מר ליבו בפני. הוא דיבר על מה שעולל לו שרון, ברפורמה הכלכלית האחרונה. דיבר על אבא שלו הזקן שאין לו ממה לחיות, על עצמו, על ילדיו. על חוסר יכולתו להתמודד עם פרנסת המשפחה במצב החדש שנוצר לאחר ביטול הקצבאות. הוא מדבר, ואני נזכר באותה גברת 'חילונית', שישבה מולי באחד השיעורים לבעלי תשובה, ואמרה לי בכאב, למה אתם קופצים רק כשרוצים לפנות ישובים? למה לא רואים אתכם, כשהממשלה שולחת את הזקנים והחלשים לחפש אוכל בפחי האשפה? נזכרתי איך חשתי בצדקת דבריה, ואיך הודיתי לה על כך. בעמדי מול אותו מתפקד ליכוד חסר כל, הרגשתי מאד לא בנוח.
אכן, רבים מאיתנו פועלים בארגוני חסד שונים, עושים כל שביכולתם לעזור לעניים ולחלשים, מארגנים ארוחות, כסף, הלבשה ועוד. קידוש ד' שאין כמותו. אבל בשיחותי עם 'עמך' ישראל אני חש, שהזעקה המופנית אלינו, הינה במישור אחר לגמרי.
האנשים האלה אומרים לנו למעשה, אתם הציבור שמסוגל להוביל את המדינה בדרך אחרת, טובה יותר, אמיצה יותר, יהודית יותר. אתם בעלי יכולת עשייה ציבורית, שאין לה אח ורע כיום במדינת ישראל. אתם ציבור מגובש. יש לכם מסירות נפש כשצריך, ומעל הכל, אתם מונחים על ידי ערכים שורשיים יהודיים. אתם יודעים מה נוראה היא שוועת העניים, מה כואבת היא צעקת הדל, וכמה מחוייבים אנו כיהודים שלא להתעלם ממנה. אם רק תרצו תוכלו להוביל את המדינה ולעשות את השינויים הנדרשים במבנה החברתי כלכלי במדינה. ואם זה כך, מדוע אינכם פועלים? למה לא רואים אתכם?
לצאת מן הכוכים
השלב המעשי הראשון שעלינו לנקוט בו הוא - לצאת מן הכוכים. להיפגש עם עמנו ישראל, לפעול, ולעזור לעמנו, בכל התחומים, בכל מה שנוכל לסייע, ובלי להוריד כהוא זה מהמשך מפעל ההתיישבות וחשיבותו העיקרית.
ברית עיירות הפיתוח וההתנחלויות. לא לחינם, ניסו בעבר לשסות בנו את תושבי עיירות הפיתוח. מזמן היינו צריכים ליצור עימם קשר, לחזקו, להרחיבו ולבססו. החיבור בין אוכלוסיות אלו, יצור מנוע אדיר, לשינוי פני המדינה.
פתיחת השערים, בין הציבור הדתי לאומי, לציבור החרדי. מה כבר ההבדל בינינו היום. אם אוהבי תורה אינם מסוגלים להתחבר זה עם זה, מה יאמרו אזובי הקיר? ערבי לימוד משותפים, עם מלמדים משני הצדדים. שבתות ארוח, וכל מה שרק עולה על דעתכם.
הקמת חבורות לימוד בערים, ובעיירות, הנתפסות כחילוניות. לימוד משותף, חברותות ושיעורים, בנושאים אמוניים אקטואליים. מתנחלים וסתם דתיים לאומיים עם חילונים ועירוניים. להיפגש, לדבר, ללמוד ביחד, ליצור קשר, להתחבר.
יצירת קשר עם קהילות יהודיות בחו"ל. העמקת ההכרות, אירוח בארץ, עידוד עליה וקליטה של קבוצות עליה.
פעילות ציבורית משמעותית במגוון תחומים, כמו אלימות במשפחה, דריסת האוכלוסיות החלשות במסגרת תקציב המדינה, וכל תחום שרק יראה לכם.
התחלנו במידה מסויימת, וראינו שהלבבות פתוחים והצמאון קיים, צריך רק להמשיך ולעשות.
לא עוד לווינים של מפלגת השלטון, עם 'ברית הסטורית' מפוקפקת, בה נקבע כי אנשי אמונה שורשיים יהיו תמיד בצד הלא שולט של המפה הפוליטית. לא עוד ריצה אחרי שליטים למיניהם, העושים בארצנו הקדושה ככל העולה על רוחם, ביד גסה ולעיתים אף בלשון בוטה.
שלטון יהודי שורשי אנו מבקשים. שלטון רוחני ואציל, עדין ומתחשב כלפי פנים, ובה בעת תקיף ואמיץ לב, מול אויבינו, ומתנגדינו.
מדרגה גדולה מנביא
הרב ישראל מאיר הכהן מראדין בעל ה'משנה ברורה', כתב להלכה (שו"ע או"ח תקסא'), כי אפילו אם יהיו רוב יושבי הארץ יהודים, כל עוד השלטון אינו בידיים יהודיות, הרי זה נחשב עדיין למצב של חורבן. הווה אומר, השלטון היהודי בארץ ישראל, הוא הוא עיקר חיסולו של החורבן. אם רוצה אתה להיות שותף לסיום הגלות והחורבן, ולקידום הגאולה, מצוה עליך לקדם את השלטון היהודי במדינת ישראל. לסייע בביסוסו, בחיזוקו, בהפיכתו משלטון תלותי, מתרפס, וחסר שורשים, לשלטון שורשי, עצמאי, חזק ואמיץ.
כתב הרמב"ם בספר המצוות (מצוה קעג'), כי מדרגתו של המלך למעלה ממדרגתו של הנביא. וישאל השואל, איך תהיה מדרגת המלך למעלה ממדרגת הנביא? והלא המלך שואל את הנביא מה אומר ד', ולא להיפך. הנביא הוא בעל הקשר הרוחני הגבוה, עד כדי תקשורת ישירה עם אלוקי ישראל, ואיך אפשר לומר שהמלך אשר נזקק לו לנביא, גדול ממנו? והתשובה פשוטה המלך שולט.
הנביא אמנם מדבר דברים אלוקיים, אבל המלך הוא המבצע, הוא העושה. ומעלת העשייה, והשלטון היהודי בארץ ישראל, גדולה מן הנבואה. משום שזהו היעוד והמטרה הכוללת לכל המטרות שלטון דבר ד' על המציאות הממשית והמעשית בפועל. 'ויאמר כל אשר נשמה באפו ד' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה'.
אין בנו תאוות שלטון
"לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, כדי שישלטו על כל העולם. אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה." (רמב"ם מלכים, פי"ב הל' ד'). לא נתאוו לשלוט, אבל הם ישלטו, ועוד איך ישלטו. משום שאם רוצה אתה להיות פנוי בתורה וחכמתה, אתה צריך לשלוט. אם רוצה אתה לקדם את העולם ליעודו, אם רוצה אתה לתקן עולם במלכות ד', אתה מחוייב לשלוט.
אכן, אין בנו תאוות שלטון, וטוב שכך הוא. אבל אל לנו לתרגם זאת להזנחת השלטון או לזלזול בחשיבותו המרכזית. מצווים אנו לשלוט, או לכל הפחות לפעול לטובת יצירת שלטון רוחני, תורני. אם לא נעשה כך, תמשיך המדינה לסבול, מענייה ועד עשיריה, תסבולנה גם הישיבות, ותסבול ההתיישבות, יסבול גם הר בית קדשנו, והציונות תמשיך להידרדר מדחי אל דחי. הכל בשל ענוותנות שאינה במקומה.
צוואת הרב בנימין הי"ד
הרב בנימין הרלינג זצ"ל, היה אחד מענקי הרוח של הציונות הדתית. יהודי צנוע בצורה בלתי רגילה, מלא וגדוש בתורה. חבריו, המכהנים כיום כחשובי הרבנים ומורי הדרך, היו מכנים אותו 'בנימין הצדיק'. הרב בנימין הי"ד נרצח במהלך הטיול המפורסם להר עיבל, כשהוא כולו כואב ודואב את הפלת קבר יוסף הצדיק בידי אויבינו, ורמיסת כבוד ישראל עד עפר.
חברי הטוב מאיר ליקסנברג הי"ד שנרצח על הכביש מאלון מורה לאיתמר, סיפר לי בזמנו על שיחה מיוחדת שהיתה לו עם הרב בנימין, בה התייחס הרב מפורשות לנעשה בדורנו, ושירטט את המהלכים הבאים הנדרשים מאיתנו. בעיני, היתה זו והינה, צוואתו של הרב בנימין הרלינג הי"ד.
הרב בנימין הצביע על פיסקה בספר אורות התשובה לרב קוק, ואמר כי בה מקופל תאור המהלכים הבאים שעומדים לקרות בדורנו זה. בפיסקה זו (יב', יב'), מתאר הרב קוק, את הידרדרותה הצפויה של הציונות, בעקבות הטיפול הגס והברוטלי שתקבל מ"אנשים בעלי חומר חזק וגס, וחסרי רוח אצילי". בחשבון כולל תפעל גם עובדה זו לטובה, שכן אנשים אלה הינם בולדוזרים בעלי יכולת עשייה אדירה, ועשויים לקדם את המדינה מבחינה כמותית, חמרית. אולם, בנקודה מסויימת, תסבול הציונות מחסרונה של הרוחניות, עד "שמפני מכאוביה הרוחניים.. היא (תהיה) מוטלת עיפה בחולשת כח, בתרדמת מוות, וכמעט באין רוח חיים..".
ואז מגיע המהפך הגדול, בו "...מתעוררים עדיני לב חמושים בכח צדקת ד', והם עולים עד ראש הפיסגה של מקור טהרת המחשבה (הציונית), ומתעמקים בתוכיותה, מכניסים בה את הטוהר שבנשמתם, את כונותיהם העדינות ומחשבותיהם הזכות..", ומתוך כך תשוב המחשבה הציונית להיות למקור חיים לעוסקים בה, באיתנות בריאה, ובגבורה מופלאה.
הרב קוק היטיב לתאר מראש ובפרטי פרטים, את כל אשר עתיד להתחולל במדינת ישראל, עד נקודת הזמן שאנו עומדים בה, ומעבר לה. על פי הרב בנימין הרלינג הי"ד, הגענו לנקודת הזמן, בה על 'עדיני הלב החמושים בכח צדקת ד', להתעורר, ולהציל את הציונות מעייפותה וחולשת כוחה. להתעורר דחוף, וכמה שיותר מהר.
אין כיבוש יחיד
אל תחפשו את המנהיג שיפול לנו מן השמיים, כולו מרוח בשמן, קרני הוד ממעל לראשו, עור פניו קורן, וכל עם ישראל רץ אחריו. החיפוש אחר דמות לסגוד לה, הינו לא יהודי בעיקרו. אלוקים יש רק אחד. כשמדובר בבני אדם, אין כיבוש של אדם יחיד, ואפילו היה זה דוד המלך (גיטין ח:, מז.). המנהיגות נתונה למעשה לציבור. מנהיג הוא זה העומד בראש הציבור המנהיג. אם נצליח להנהיג כציבור, הרי שמי שיתמנה בעקבות כך יהיה מנהיג טוב, ואין זה משנה כלל וכלל מי הוא. השאלה איננה פרסונלית אישית, אלא ציבורית תנועתית.
אחד ממתפקדי הליכוד שפגשתי, בעבודת ההסברה מדלת לדלת, ערב משאל מתפקדי הליכוד, החל לשפוך את מר ליבו בפני. הוא דיבר על מה שעולל לו שרון, ברפורמה הכלכלית האחרונה. דיבר על אבא שלו הזקן שאין לו ממה לחיות, על עצמו, על ילדיו. על חוסר יכולתו להתמודד עם פרנסת המשפחה במצב החדש שנוצר לאחר ביטול הקצבאות. הוא מדבר, ואני נזכר באותה גברת 'חילונית', שישבה מולי באחד השיעורים לבעלי תשובה, ואמרה לי בכאב, למה אתם קופצים רק כשרוצים לפנות ישובים? למה לא רואים אתכם, כשהממשלה שולחת את הזקנים והחלשים לחפש אוכל בפחי האשפה? נזכרתי איך חשתי בצדקת דבריה, ואיך הודיתי לה על כך. בעמדי מול אותו מתפקד ליכוד חסר כל, הרגשתי מאד לא בנוח.
אכן, רבים מאיתנו פועלים בארגוני חסד שונים, עושים כל שביכולתם לעזור לעניים ולחלשים, מארגנים ארוחות, כסף, הלבשה ועוד. קידוש ד' שאין כמותו. אבל בשיחותי עם 'עמך' ישראל אני חש, שהזעקה המופנית אלינו, הינה במישור אחר לגמרי.
האנשים האלה אומרים לנו למעשה, אתם הציבור שמסוגל להוביל את המדינה בדרך אחרת, טובה יותר, אמיצה יותר, יהודית יותר. אתם בעלי יכולת עשייה ציבורית, שאין לה אח ורע כיום במדינת ישראל. אתם ציבור מגובש. יש לכם מסירות נפש כשצריך, ומעל הכל, אתם מונחים על ידי ערכים שורשיים יהודיים. אתם יודעים מה נוראה היא שוועת העניים, מה כואבת היא צעקת הדל, וכמה מחוייבים אנו כיהודים שלא להתעלם ממנה. אם רק תרצו תוכלו להוביל את המדינה ולעשות את השינויים הנדרשים במבנה החברתי כלכלי במדינה. ואם זה כך, מדוע אינכם פועלים? למה לא רואים אתכם?
לצאת מן הכוכים
השלב המעשי הראשון שעלינו לנקוט בו הוא - לצאת מן הכוכים. להיפגש עם עמנו ישראל, לפעול, ולעזור לעמנו, בכל התחומים, בכל מה שנוכל לסייע, ובלי להוריד כהוא זה מהמשך מפעל ההתיישבות וחשיבותו העיקרית.
ברית עיירות הפיתוח וההתנחלויות. לא לחינם, ניסו בעבר לשסות בנו את תושבי עיירות הפיתוח. מזמן היינו צריכים ליצור עימם קשר, לחזקו, להרחיבו ולבססו. החיבור בין אוכלוסיות אלו, יצור מנוע אדיר, לשינוי פני המדינה.
פתיחת השערים, בין הציבור הדתי לאומי, לציבור החרדי. מה כבר ההבדל בינינו היום. אם אוהבי תורה אינם מסוגלים להתחבר זה עם זה, מה יאמרו אזובי הקיר? ערבי לימוד משותפים, עם מלמדים משני הצדדים. שבתות ארוח, וכל מה שרק עולה על דעתכם.
הקמת חבורות לימוד בערים, ובעיירות, הנתפסות כחילוניות. לימוד משותף, חברותות ושיעורים, בנושאים אמוניים אקטואליים. מתנחלים וסתם דתיים לאומיים עם חילונים ועירוניים. להיפגש, לדבר, ללמוד ביחד, ליצור קשר, להתחבר.
יצירת קשר עם קהילות יהודיות בחו"ל. העמקת ההכרות, אירוח בארץ, עידוד עליה וקליטה של קבוצות עליה.
פעילות ציבורית משמעותית במגוון תחומים, כמו אלימות במשפחה, דריסת האוכלוסיות החלשות במסגרת תקציב המדינה, וכל תחום שרק יראה לכם.
התחלנו במידה מסויימת, וראינו שהלבבות פתוחים והצמאון קיים, צריך רק להמשיך ולעשות.