"ורדפתם את אויבכם", משפט זה מתוך פסוק בפרשה יכול להיות מאד מובן ושגרתי. אם מדובר באויבים הרודפים אותנו ומנסים להזיק לנו, נרדוף אותם ונכה בהם כפי שנאמר: "הבא להורגך השכם להורגו".
אך אם מדייקים בפסוקים, לא זו המציאות המדוברת בכתוב. המצב המתואר הוא מצב שבו עם ישראל יושב לבטח בארצו וגם מתקיים בו "ונתתי שלום בארץ... וחרב לא תעבור בארצכם".
למרות המצב המתואר ממשיכה התורה ואומרת: "ורדפתם את אויבכם ונפלו לפניכם לחרב ...ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו".
אם יושבים לבטח בארץ וחרב לא עוברת בארצנו מדוע ממשיך עם ישראל להילחם? מי הם האויבים שלנו בשעה שאין חרב עוברת בארצנו?
יש פרשנים המסבירים כי השלום המדובר הוא שלום פנימי בתוך עם ישראל. כל פלגי עם ישראל יהיו מאוחדים ויחיו בשלום זה עם זה. אבל המלחמה עם אויבים מבחוץ תימשך.
בעל "אור החיים" הקדוש מבאר כך: "קשה, אחר שהבטיח בשלום ובביטחה מה מקום לומר ורדפתם את אויבכם? אכן ירצה (לומר) כי מה שהבטיח הוא ממה שהאומות שלא ירעו ולא ישחיתו לישראל ,אבל לא ממה שישראל (ירעו) לאומות... וזה עיקר נס ההבטחה שלא יאמרו כי השלום והביטחה הוא שגם ישראל לא ירעו ולא ישחיתו לאומות ... ומה שקרא אותם הכתוב אויבים, לצד שאויבי ה', רשעי הגויים נקראים אויבי ה' ואויבנו".
יש מלחמה ביטחונית ויש מלחמה מוסרית. מלחמה ביטחונית היא זו שכל מטרתה לחזק את הביטחון של הנלחמים ולהסיר מעליהם סכנות. מלחמה זו מסתיימת עם הסרת האיום הביטחוני.
אבל יש מלחמה שנובעת מהרצון להעביר מן העולם איום מוסרי אשר ישחית ויזהם את העולם.
יש כאלה המפזרים ארס מוסרי בעולם ומאיימים על קיום העולם מבחינה מוסרית.
"וכל הרשעה כולה כעשן תכלה" היא תפילה אך גם אתגר.
יש רשעים שאין מקום לנהל אתם לא משא ומתן ואף לא דיבור כלשהו. הקשר היחיד הוא רדיפתם והשמדתם. בשעה שמפסיקים להילחם בהם, הדבר מלמד על "כניעה" מוסרית. השלמה מסוימת עם רשעה כזאת כמוה כהשלמה מסוימת עם דרכה.
רק מי "שנרדם" מבחינה מוסרית יסכים לראות רשעים כאלה כפרטנרים שלו.
יש אומרים: "שלום עושים עם אויבים". זה נכון ! אך יש אויבים שלא עושים אתם שלום. גם כאשר החרב לא עוברת בארצנו עלינו לרדוף אותם ולדאוג שיפלו מפנינו.
ניהול משא ומתן כלשהו עם "חיות אדם" אשר חרתו על דגלם רצח נשים, ילדים וטף, עם כאלה אשר עושים וידוא הריגה על תינוקות ולא בטעות ובמקרה, זהו עיוות מוסרי נורא.
כאשר התחולל ויכוח מר ונוקב במדינת ישראל האם לקבל שילומים מגרמניה, היה מדובר בגרמניה שאחרי המלחמה, גרמניה שלפחות כלפי חוץ ביקשה לכפר על מעשיה. אבל לעשות הסכמים ולנהל דיון עם המרצחים עצמם וכאלה הפועלים בכל מרץ להרוג יהודים ללא הבחנה?!
מי הוא זה היכול לחשוב על השלמה עם יצורים כאלה אשר מתפארים ברוצחם ילדים?! "אם בחוקותי תלכו", אם תקבלו על עצמכם ללכת בדרך המוסר האלוקי, אם תשכילו ללכת בדרך גם אם היא קשה ולא נעימה אבל מוסרית, תוכלו לחיות חיים שלמים וממילא תבינו את ההכרח של "ורדפתם את אויבכם".
רק אז "ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם".
אך אם מדייקים בפסוקים, לא זו המציאות המדוברת בכתוב. המצב המתואר הוא מצב שבו עם ישראל יושב לבטח בארצו וגם מתקיים בו "ונתתי שלום בארץ... וחרב לא תעבור בארצכם".
למרות המצב המתואר ממשיכה התורה ואומרת: "ורדפתם את אויבכם ונפלו לפניכם לחרב ...ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדפו".
אם יושבים לבטח בארץ וחרב לא עוברת בארצנו מדוע ממשיך עם ישראל להילחם? מי הם האויבים שלנו בשעה שאין חרב עוברת בארצנו?
יש פרשנים המסבירים כי השלום המדובר הוא שלום פנימי בתוך עם ישראל. כל פלגי עם ישראל יהיו מאוחדים ויחיו בשלום זה עם זה. אבל המלחמה עם אויבים מבחוץ תימשך.
בעל "אור החיים" הקדוש מבאר כך: "קשה, אחר שהבטיח בשלום ובביטחה מה מקום לומר ורדפתם את אויבכם? אכן ירצה (לומר) כי מה שהבטיח הוא ממה שהאומות שלא ירעו ולא ישחיתו לישראל ,אבל לא ממה שישראל (ירעו) לאומות... וזה עיקר נס ההבטחה שלא יאמרו כי השלום והביטחה הוא שגם ישראל לא ירעו ולא ישחיתו לאומות ... ומה שקרא אותם הכתוב אויבים, לצד שאויבי ה', רשעי הגויים נקראים אויבי ה' ואויבנו".
יש מלחמה ביטחונית ויש מלחמה מוסרית. מלחמה ביטחונית היא זו שכל מטרתה לחזק את הביטחון של הנלחמים ולהסיר מעליהם סכנות. מלחמה זו מסתיימת עם הסרת האיום הביטחוני.
אבל יש מלחמה שנובעת מהרצון להעביר מן העולם איום מוסרי אשר ישחית ויזהם את העולם.
יש כאלה המפזרים ארס מוסרי בעולם ומאיימים על קיום העולם מבחינה מוסרית.
"וכל הרשעה כולה כעשן תכלה" היא תפילה אך גם אתגר.
יש רשעים שאין מקום לנהל אתם לא משא ומתן ואף לא דיבור כלשהו. הקשר היחיד הוא רדיפתם והשמדתם. בשעה שמפסיקים להילחם בהם, הדבר מלמד על "כניעה" מוסרית. השלמה מסוימת עם רשעה כזאת כמוה כהשלמה מסוימת עם דרכה.
רק מי "שנרדם" מבחינה מוסרית יסכים לראות רשעים כאלה כפרטנרים שלו.
יש אומרים: "שלום עושים עם אויבים". זה נכון ! אך יש אויבים שלא עושים אתם שלום. גם כאשר החרב לא עוברת בארצנו עלינו לרדוף אותם ולדאוג שיפלו מפנינו.
ניהול משא ומתן כלשהו עם "חיות אדם" אשר חרתו על דגלם רצח נשים, ילדים וטף, עם כאלה אשר עושים וידוא הריגה על תינוקות ולא בטעות ובמקרה, זהו עיוות מוסרי נורא.
כאשר התחולל ויכוח מר ונוקב במדינת ישראל האם לקבל שילומים מגרמניה, היה מדובר בגרמניה שאחרי המלחמה, גרמניה שלפחות כלפי חוץ ביקשה לכפר על מעשיה. אבל לעשות הסכמים ולנהל דיון עם המרצחים עצמם וכאלה הפועלים בכל מרץ להרוג יהודים ללא הבחנה?!
מי הוא זה היכול לחשוב על השלמה עם יצורים כאלה אשר מתפארים ברוצחם ילדים?! "אם בחוקותי תלכו", אם תקבלו על עצמכם ללכת בדרך המוסר האלוקי, אם תשכילו ללכת בדרך גם אם היא קשה ולא נעימה אבל מוסרית, תוכלו לחיות חיים שלמים וממילא תבינו את ההכרח של "ורדפתם את אויבכם".
רק אז "ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם".