ראשו של עורך "הצופה", מר גונן גינת, אינו נדרש- בתקשורת הישראלית- בשל הדברים שאמר. לא בגלל המילים שיצאו לחלל האוויר הוא מוקע אל עמוד הקלון הפומבי. (ואם מותר לי לנחש, הרי שלא במהרה ירד ממנו). אבל, חטאו של הכותב הוא כפול בעיני מבקריו. הראשון הוא הכתובת אליה נשלחו הדברים. מי האיש שיעיז להטיף מוסר לאלו שהמציאו אותו. מי הסמיך אותו לשים ראי מול עיניהם? השני, "חוצפתו" של אדם דתי וגם ימני לבקר את "המחנה הנאור".זכות הביקורת והשיפוט היא פריבילגיה שלהם בלבד.
אכן, אין להשתמש בשואה ובביטויים השאולים ממנה בויכוחים הפנימיים שלנו, ואולי גם רצוי למעט בהם באלו החיצוניים. עורך "הצופה", דווקא בגלל רצינותו ואחריותו, צריך להיות צדיק מכולם. ללא רבב. אבל רק מבחינתנו. את הדין וחשבון הוא חייב למחנה שלו בלבד. אמת שהשואה ייחודית ואין דומה לה בהיסטוריה, והיא צריכה להישאר בפלנטה שלה. אך, האומנם היה עורך הצופה חלוץ בתחום זה? האם המחנה הימני הוא שהכניס את השואה הנוראה ללכסיקון השימוש ביום יום? האם אפשר להאשים את גונן שהגיעו מים עד נפש והוא החליט, בנפש כואבת, להשתמש בלשון "שלהם"? לא, הם אינם נושאים סממן חיצוני המדמה אותם לחיות האדם שביצעו את השואה. ההתנהלות שלהם היא שונה. של מי שאיבדו את שכלם. את אינסטינקט הקיום האנושי הבסיסי. הם חסרים את ההבנה למה שמתרחש סביבם. וגרוע מזה, הם אינם נכונים אפילו להקשיב לזולתם או להביט בעובדות המתרחשות מתחת לאפם. ובעיקר, בעוורונם הם גורמים נזק קשה לכולנו. נזק וגם מוות.
למי יש את זכות היוצרים על ביטויים כמו "יודו נאצים", "מתנחבלים" ? מי האשים את המתנחלים שהם דומים לנאצים? מי הוציא דיבה על צה"ל ועל מדינת ישראל והשווה אותם לנאציזם? וכדאי לשים לב שאז לא שמענו גינויים והוקעות. אותן הכרזות עברו לא רק בשקט מופתי, אלא גם במחיאות כפיים נלהבות, ומאותם גורמים שעכשיו מגנים זאת בפי אחרים.
יתירה מזאת, שום אוניברסיטה ואף רקטור עוד לא השעו מרצים ואנשי סגל המשתלחים במדינת ישראל, שליחיה וחייליה בלשון גסה ביותר. נכון ששרת החינוך הביעה מחאה וסירבה להשתתף בטקסים מסוימים. אבל, נשיאי המוסדות לא השעו את דוברי הכזבים, ומדינת ישראל ממשיכה להזין מהכסף שלנו, את אלו הלוחמים נגדה. הם אף ממשיכים ללמד את דור העתיד במדינה. ומי ערב לנו שהעיוותים הנלמדים לא יובילו את מנהיגי העתיד לדרכי חתחתים. והסיבה היחידה שההתבטאויות הגסות הללו עוברות בדומיה מתמיהה היא שהם שייכים למחנה "הנכון והנאור". פורסם גם שהיו כאלה שהאשימו את מדינת ישראל בפשעי מלחמה. ועל אחד נאמר שהוא הביע צערו על עצם הקמתה וקיומה של מדינתנו, וזאת בהרצאה בפורום מכובד באירופה. וזה, כמובן, עובר בשתיקה. הוא לא מועמד לדין וממשיך להרעיל את תלמידיו.
לא, גונן אינו זקוק להגנתי. הוא הוכיח את אהבתו לעם ישראל ולארץ ישראל. אבל, הגיע הזמן שהימין יפסיק להתנצל. אם אלו העלילות של רצח ארלוזורוב או רצח רבין, ואם זו היטפלות לכל מילה או עשייה. ידוע כבר שאנחנו לא מתיישבים מתוך אהבת הארץ, אלא מתוך שנאת הערבים- כמו בחניתה או ב"ייהוד הגליל". (שכל כולו מבית היוצר המחשבתי של אנשי שמאל ). אנחנו הולכים לחילות קרביים רק כי אנחנו רוצים להשתלט על הצבא. (שהוא, כמובן מאליו, "שלהם".) אנחנו הולכים לגור בקדמת ציון או במעלה הזיתים, כדי ליצור מתיחות וטרנספר, בניגוד לערבי שרוצה לגור דווקא בישוב העברי חריש, מתוך אחוות עמים ואהבת שכניו. אנחנו יולדים יותר ילדים כדי "להשתלט" , לא כמו המחנה הנאור שדאגתו להשכלה ולחוגים בניגוד לילדינו המסכנים והבורים. ובודאי לא כמו הערבים שהכריזו על "הרחם של האם הערבייה" ככלי נשק לכל דבר. בין השאר כנושא חומר נפץ. (זו, כמובן, מסירות ומחויבות )
דוגמא בולטת להבנה המעוותת של השמאל הייתה לאחרונה, עת הכתבן ב. מיכאל, הגיש תביעת דיבה נגד חנה אייזמן שהעיזה לענות לו בהצופה במילים דומות לסגנונו שלו. ברור היה לו שמה שמותר לו, אסור לאחרים. מזל הוא שהשופט הפעם היה כזה שעדיין שכלו ולבו במקומם, והוא ביטל את תביעתו מכל וכל. עוד דוגמא היא בכרזות לאותה הפגנה, בהן ניכסו לעצמם את כל ההרוגים. ששה ארונות הוצגו בכרזה, בלי לשאול את המשפחות או את קורות חייהם של ההרוגים. לגבי חלקם היה זה רצח שני, כשהשתמשו בהם כדי לתקוף את מה שהם עמלו למענו בחייהם הקצרים. עודני זוכר כשבשליחות של ידיד, שבנו נרצח, ביקשתי להוריד- מכרזה "ימנית"- את תמונת בנו מבין כל חללי הטרור. והמארגנים נענו!
האם מישהו זוכר הפגנה של שמאלנים לאחר רצח ילדים, תינוקות ונשים בחבל קטיף? בשכונת בית ישראל? בדיזינגוף? ברחוב עזה הירושלמי? מסקנה: לא להתרגש מ"הרוקדים על הדם", מידידיהם של הזאבים עצמם. אנו נמשיך לדאוג ליהודים, לבנות ולהבנות. זה גם יביא את השלום האמיתי.
אכן, אין להשתמש בשואה ובביטויים השאולים ממנה בויכוחים הפנימיים שלנו, ואולי גם רצוי למעט בהם באלו החיצוניים. עורך "הצופה", דווקא בגלל רצינותו ואחריותו, צריך להיות צדיק מכולם. ללא רבב. אבל רק מבחינתנו. את הדין וחשבון הוא חייב למחנה שלו בלבד. אמת שהשואה ייחודית ואין דומה לה בהיסטוריה, והיא צריכה להישאר בפלנטה שלה. אך, האומנם היה עורך הצופה חלוץ בתחום זה? האם המחנה הימני הוא שהכניס את השואה הנוראה ללכסיקון השימוש ביום יום? האם אפשר להאשים את גונן שהגיעו מים עד נפש והוא החליט, בנפש כואבת, להשתמש בלשון "שלהם"? לא, הם אינם נושאים סממן חיצוני המדמה אותם לחיות האדם שביצעו את השואה. ההתנהלות שלהם היא שונה. של מי שאיבדו את שכלם. את אינסטינקט הקיום האנושי הבסיסי. הם חסרים את ההבנה למה שמתרחש סביבם. וגרוע מזה, הם אינם נכונים אפילו להקשיב לזולתם או להביט בעובדות המתרחשות מתחת לאפם. ובעיקר, בעוורונם הם גורמים נזק קשה לכולנו. נזק וגם מוות.
למי יש את זכות היוצרים על ביטויים כמו "יודו נאצים", "מתנחבלים" ? מי האשים את המתנחלים שהם דומים לנאצים? מי הוציא דיבה על צה"ל ועל מדינת ישראל והשווה אותם לנאציזם? וכדאי לשים לב שאז לא שמענו גינויים והוקעות. אותן הכרזות עברו לא רק בשקט מופתי, אלא גם במחיאות כפיים נלהבות, ומאותם גורמים שעכשיו מגנים זאת בפי אחרים.
יתירה מזאת, שום אוניברסיטה ואף רקטור עוד לא השעו מרצים ואנשי סגל המשתלחים במדינת ישראל, שליחיה וחייליה בלשון גסה ביותר. נכון ששרת החינוך הביעה מחאה וסירבה להשתתף בטקסים מסוימים. אבל, נשיאי המוסדות לא השעו את דוברי הכזבים, ומדינת ישראל ממשיכה להזין מהכסף שלנו, את אלו הלוחמים נגדה. הם אף ממשיכים ללמד את דור העתיד במדינה. ומי ערב לנו שהעיוותים הנלמדים לא יובילו את מנהיגי העתיד לדרכי חתחתים. והסיבה היחידה שההתבטאויות הגסות הללו עוברות בדומיה מתמיהה היא שהם שייכים למחנה "הנכון והנאור". פורסם גם שהיו כאלה שהאשימו את מדינת ישראל בפשעי מלחמה. ועל אחד נאמר שהוא הביע צערו על עצם הקמתה וקיומה של מדינתנו, וזאת בהרצאה בפורום מכובד באירופה. וזה, כמובן, עובר בשתיקה. הוא לא מועמד לדין וממשיך להרעיל את תלמידיו.
לא, גונן אינו זקוק להגנתי. הוא הוכיח את אהבתו לעם ישראל ולארץ ישראל. אבל, הגיע הזמן שהימין יפסיק להתנצל. אם אלו העלילות של רצח ארלוזורוב או רצח רבין, ואם זו היטפלות לכל מילה או עשייה. ידוע כבר שאנחנו לא מתיישבים מתוך אהבת הארץ, אלא מתוך שנאת הערבים- כמו בחניתה או ב"ייהוד הגליל". (שכל כולו מבית היוצר המחשבתי של אנשי שמאל ). אנחנו הולכים לחילות קרביים רק כי אנחנו רוצים להשתלט על הצבא. (שהוא, כמובן מאליו, "שלהם".) אנחנו הולכים לגור בקדמת ציון או במעלה הזיתים, כדי ליצור מתיחות וטרנספר, בניגוד לערבי שרוצה לגור דווקא בישוב העברי חריש, מתוך אחוות עמים ואהבת שכניו. אנחנו יולדים יותר ילדים כדי "להשתלט" , לא כמו המחנה הנאור שדאגתו להשכלה ולחוגים בניגוד לילדינו המסכנים והבורים. ובודאי לא כמו הערבים שהכריזו על "הרחם של האם הערבייה" ככלי נשק לכל דבר. בין השאר כנושא חומר נפץ. (זו, כמובן, מסירות ומחויבות )
דוגמא בולטת להבנה המעוותת של השמאל הייתה לאחרונה, עת הכתבן ב. מיכאל, הגיש תביעת דיבה נגד חנה אייזמן שהעיזה לענות לו בהצופה במילים דומות לסגנונו שלו. ברור היה לו שמה שמותר לו, אסור לאחרים. מזל הוא שהשופט הפעם היה כזה שעדיין שכלו ולבו במקומם, והוא ביטל את תביעתו מכל וכל. עוד דוגמא היא בכרזות לאותה הפגנה, בהן ניכסו לעצמם את כל ההרוגים. ששה ארונות הוצגו בכרזה, בלי לשאול את המשפחות או את קורות חייהם של ההרוגים. לגבי חלקם היה זה רצח שני, כשהשתמשו בהם כדי לתקוף את מה שהם עמלו למענו בחייהם הקצרים. עודני זוכר כשבשליחות של ידיד, שבנו נרצח, ביקשתי להוריד- מכרזה "ימנית"- את תמונת בנו מבין כל חללי הטרור. והמארגנים נענו!
האם מישהו זוכר הפגנה של שמאלנים לאחר רצח ילדים, תינוקות ונשים בחבל קטיף? בשכונת בית ישראל? בדיזינגוף? ברחוב עזה הירושלמי? מסקנה: לא להתרגש מ"הרוקדים על הדם", מידידיהם של הזאבים עצמם. אנו נמשיך לדאוג ליהודים, לבנות ולהבנות. זה גם יביא את השלום האמיתי.