עם תשלום המשכורות החודש, התברר כי המשכורות הממוצעות במשק עלו השבוע באופן ניכר. לא שהיה שינוי כה גדול בדמי המחיה של האזרחים אבל זו תוצאה של החלטת ועדה בכנסת להעלות את הפנסיה לנשיאים לשעבר. במקום 30 יקבלו 42. אלף! כן, 42 אלף שקל. לחודש. וזו פנסיה. כלומר לא תשלום על עבודה ממש, אלא על התואר בלבד. ללא חובות. ולא מדובר במשפחות ברוכות ילדים, או על מישהו שבונה את כל עתידו. להפך, הילדים כבר גדלו, הבית, המכונית וכל מה שאדם צריך כבר יש. אז מה אם יהיה עוד כסף עודף?
ואם היה צריך עוד הוכחה לנתק שקיים בין חלקי העם, בין השכבה השולטת לבין היהודי הפשוט, פער כספי ובעיקר מנטלי, הרי הוא כאן. גם משום שמדובר בנשיאי ישראל, "האזרח מספר אחד", האמור לייצג את העם כולו מקטון ועד גדול. וגם משום שמי שהחליט על ההעלאה היתה ועדת הכנסת, ששניים מחבריה גיבשו את ההמלצה. אחד מהם הוא מי שהיה שר אוצר, בייגה שוחט. הוא אמור לדעת שבמשכורת חודשית כזאת, מצפים מבעל משפחה בדרך כלל ברוכת ילדים- בעיירת פיתוח, בשכונת מצוקה או אפילו בעיר הגדולה, לפרנס את בני ביתו לאורך כל השנה. ואם זה הסוציאליזם הנאור, מבית מדרשו של רכז סיעת מפלגת העבודה בוועדת הכספים, וידו לא רעדה כשכתב את ההמלצות, אז מאין תבוא תשועתו של האזרח הנאנק ונאבק ביום יום שלו.
הנשיא, בעניין זה, הוא דוגמה זועקת. אכן, כל נושא משכורות העתק מקופת הציבור חייב לעבור שינוי מוחלט. הן אלו של חברי הכנסת, הן של פקידים בכירים וחברות ממשלתיות והן של גופים כחברת החשמל ובנק ישראל. יש מספיק כסף לממשלה אלא שהוא מתרכז רק בקצה הפירמידה במקום להקל על כל הנמצאים במדרונותיה. אולם העובדה שהנשיא נבון ביקש העלאה, מושכת את האש אליו, ובצדק, דווקא בגלל עממיותו המובלטת. הנשיא אמור להיות המצפון והדופק של העם. הוא, יותר מאחרים, צריך לתת ביטוי לתחושות, להתרוממות הרוח וגם לצער ולכאבים.
והעובדה שדווקא האישיות הזאת מרוחקת כל כך מהמציאות בחוצות הארץ, אומרת דרשני, וגם מחייבת טיפול דחוף. שוו בנפשכם קבלת "הפרשים" של 600 אלף שקלים (אמנם במקום 2 מיליון שנדרשו ) ככה פתאום. ומה זה אומר על הרכוש הבסיסי שקיים אצל נושאי המשרות הרמות. ועם כל הכבוד, גם לא נראה המאמץ האדיר והכישורים המיוחדים הנדרשים לתפקיד. מעניין מה היה קורה לו הייתה זו משרה ללא משכורת כלל. האם לא היו מועמדים טובים? כך שבהחלט ניתן להקטין את התמורה, בכלל, בלי לפגוע כהוא זה בנושא המשרה או בחשיבותה.
קיימת, כמובן, השאלה מה עושים עם כל כך הרבה כסף. ואולי זה מה שיכול להעסיק נשיא פנסיונר במשך היום, איך מבזבזים סכומים כאלה. מה גם שיש עוד הטבות נלוות. כגון, לשכה ומזכירה, מכונית ונהג. ויש טלפונים חינם, עיתונים וארוחות חגיגיות והזמנות חינם למופעים ועוד ועוד. ומותר להניח בוודאות שמצטרפים לכך גם רווחים נוספים. אם אלו פנסיות או נכסים מניבים. אז ניתן לדמות לנו את כבודו, יושב עם ועדת מומחים, ומתייעצים איך לחסל סכומים כאלה. אכן, עולה השאלה הטבעית בהקשר זה. איך הם הסתדרו עד עכשיו המסכנים. כיצד הצליחו "לגמור את החודש" בשנים שחלפו. וגם לכך נמצאה תשובה ברורה בצורת התשלום הרטרואקטיבי. תשלום של אלפי שקלים שיאפשר להם להחזיר את ההלוואות שנטלו, בודאי, בלית ברירה, כדי לשמור על רמת חיים סבירה
אולם מאחר ואיני רוצה להסתפק בהתראה בלבד, אני מבקש להוסיף הצעה. כזו שתאפשר להשביע את הזאב בלי לפגוע, יותר מדי, בכבשה. דהיינו, יקבל הנשיא את כל הדרוש לו וגם מעבר לכך. כך שיוכל לחיות ברחבות, בהנאה וללא חשש מהחשבון במכולת. כספי המשכורות יתנהלו בחשבון נפרד, סגור, לא עם יתר נכסיו. ואחרי 120 שלו, ושל רעייתו, ינוכה סכום המקביל למשכורת ממוצעת במשק, לאורך שנות כהונתו, שישמש כירושה לילדיו. וכל יתר הכסף, בחשבון הזה, יוקדש כקרן על שמו לצורכי ציבור. אם זה לבתי תמחוי, אם לתמיכה במשפחות, אם למלגות לנצרכים ואם לכל מטרה אחרת שיוסכם לגביה עוד בימי חייו של הנשיא. כך גם יבורך שמו של הנשיא לדורי דורות.
דומני שהסדר כזה יוסיף כבוד לבית הנשיא, יסיר טרוניות וגם יעזור ל"עמך". ואולי גם יוביל שינוי הכרחי בכל נושא השכר, הפער והקשר בין האזרח לנבחריו השונים.
ואם היה צריך עוד הוכחה לנתק שקיים בין חלקי העם, בין השכבה השולטת לבין היהודי הפשוט, פער כספי ובעיקר מנטלי, הרי הוא כאן. גם משום שמדובר בנשיאי ישראל, "האזרח מספר אחד", האמור לייצג את העם כולו מקטון ועד גדול. וגם משום שמי שהחליט על ההעלאה היתה ועדת הכנסת, ששניים מחבריה גיבשו את ההמלצה. אחד מהם הוא מי שהיה שר אוצר, בייגה שוחט. הוא אמור לדעת שבמשכורת חודשית כזאת, מצפים מבעל משפחה בדרך כלל ברוכת ילדים- בעיירת פיתוח, בשכונת מצוקה או אפילו בעיר הגדולה, לפרנס את בני ביתו לאורך כל השנה. ואם זה הסוציאליזם הנאור, מבית מדרשו של רכז סיעת מפלגת העבודה בוועדת הכספים, וידו לא רעדה כשכתב את ההמלצות, אז מאין תבוא תשועתו של האזרח הנאנק ונאבק ביום יום שלו.
הנשיא, בעניין זה, הוא דוגמה זועקת. אכן, כל נושא משכורות העתק מקופת הציבור חייב לעבור שינוי מוחלט. הן אלו של חברי הכנסת, הן של פקידים בכירים וחברות ממשלתיות והן של גופים כחברת החשמל ובנק ישראל. יש מספיק כסף לממשלה אלא שהוא מתרכז רק בקצה הפירמידה במקום להקל על כל הנמצאים במדרונותיה. אולם העובדה שהנשיא נבון ביקש העלאה, מושכת את האש אליו, ובצדק, דווקא בגלל עממיותו המובלטת. הנשיא אמור להיות המצפון והדופק של העם. הוא, יותר מאחרים, צריך לתת ביטוי לתחושות, להתרוממות הרוח וגם לצער ולכאבים.
והעובדה שדווקא האישיות הזאת מרוחקת כל כך מהמציאות בחוצות הארץ, אומרת דרשני, וגם מחייבת טיפול דחוף. שוו בנפשכם קבלת "הפרשים" של 600 אלף שקלים (אמנם במקום 2 מיליון שנדרשו ) ככה פתאום. ומה זה אומר על הרכוש הבסיסי שקיים אצל נושאי המשרות הרמות. ועם כל הכבוד, גם לא נראה המאמץ האדיר והכישורים המיוחדים הנדרשים לתפקיד. מעניין מה היה קורה לו הייתה זו משרה ללא משכורת כלל. האם לא היו מועמדים טובים? כך שבהחלט ניתן להקטין את התמורה, בכלל, בלי לפגוע כהוא זה בנושא המשרה או בחשיבותה.
קיימת, כמובן, השאלה מה עושים עם כל כך הרבה כסף. ואולי זה מה שיכול להעסיק נשיא פנסיונר במשך היום, איך מבזבזים סכומים כאלה. מה גם שיש עוד הטבות נלוות. כגון, לשכה ומזכירה, מכונית ונהג. ויש טלפונים חינם, עיתונים וארוחות חגיגיות והזמנות חינם למופעים ועוד ועוד. ומותר להניח בוודאות שמצטרפים לכך גם רווחים נוספים. אם אלו פנסיות או נכסים מניבים. אז ניתן לדמות לנו את כבודו, יושב עם ועדת מומחים, ומתייעצים איך לחסל סכומים כאלה. אכן, עולה השאלה הטבעית בהקשר זה. איך הם הסתדרו עד עכשיו המסכנים. כיצד הצליחו "לגמור את החודש" בשנים שחלפו. וגם לכך נמצאה תשובה ברורה בצורת התשלום הרטרואקטיבי. תשלום של אלפי שקלים שיאפשר להם להחזיר את ההלוואות שנטלו, בודאי, בלית ברירה, כדי לשמור על רמת חיים סבירה
אולם מאחר ואיני רוצה להסתפק בהתראה בלבד, אני מבקש להוסיף הצעה. כזו שתאפשר להשביע את הזאב בלי לפגוע, יותר מדי, בכבשה. דהיינו, יקבל הנשיא את כל הדרוש לו וגם מעבר לכך. כך שיוכל לחיות ברחבות, בהנאה וללא חשש מהחשבון במכולת. כספי המשכורות יתנהלו בחשבון נפרד, סגור, לא עם יתר נכסיו. ואחרי 120 שלו, ושל רעייתו, ינוכה סכום המקביל למשכורת ממוצעת במשק, לאורך שנות כהונתו, שישמש כירושה לילדיו. וכל יתר הכסף, בחשבון הזה, יוקדש כקרן על שמו לצורכי ציבור. אם זה לבתי תמחוי, אם לתמיכה במשפחות, אם למלגות לנצרכים ואם לכל מטרה אחרת שיוסכם לגביה עוד בימי חייו של הנשיא. כך גם יבורך שמו של הנשיא לדורי דורות.
דומני שהסדר כזה יוסיף כבוד לבית הנשיא, יסיר טרוניות וגם יעזור ל"עמך". ואולי גם יוביל שינוי הכרחי בכל נושא השכר, הפער והקשר בין האזרח לנבחריו השונים.