אין שום דרך להבין מדוע המפד"ל מתנדבת להיות הטיפש של השכונה. הטענה כאילו היא חוסמת את כניסתה של מפלגת העבודה לממשלה, היא כל כך ילדותית, שאתה לא יודע מאיפה להתחיל להגיב עליה. מה אתה יכול לומר לאדם שמניח קופסת גפרורים על הכביש ואומר: בזה חסמתי את האוטובוס, והוא לא יוכל להיכנס.
מפלגת העבודה עדיין לא נכנסת לממשלה בגלל קשיים בליכוד ובגלל בעיות בעבודה עצמה. כדי לטפל בבעיות האלה, כלומר כדי להכניס את העבודה ולבעוט החוצה את המפד"ל, שרון זקוק נואשות לזמן. ומי נותן לו את הזמן הזה? המפד"ל. זו שתיבעט החוצה.
אין לי מושג מהן ההבטחות הנפלאות שאורלב הצליח להוציא משרון תמורת הסכמתו של אורלב להיות הפראייר של המדינה. אבל דבר אחד אני יודע בוודאות: את רוב ההבטחות שרון לא יקיים. שרון הבטיח לכבד את הכרעת מתפקדי הליכוד, שרון הבטיח לנתניהו שלא ייעשה שום צעד של עקירה לפני שתושלם גדר ההפרדה בתוואי הכולל את אריאל. שרון לא מרגיש צורך לקיים אפילו מה שהוא מבטיח לנשיא ארצות הברית.
שרון יעיף גם את אורלב
לםני שבועיים כוחה של המפד"ל היה גדול מאוד. השבוע כוחה של המפד"ל קטן בהרבה, השבוע הוא יהיה עוד יותר קטן. אחרי כמה שבועות נוספים הוא יהיה אפס.
לפני שבועיים, החלטה ברורה של המפד"ל לפרוש מהקואליציה, היתה מונעת את החלטת הממשלה על ההתנתקות. שום דבר לא הכריח את שרון לקבל החלטה דווקא עכשיו. הוא קבע תאריך שרירותי לגמרי, סתם כדי להלחיץ את המערכת ולהפחיד את השפנים. עליו לא היה שום לחץ חיצוני להחליט מהר, מבחינתו לא היה שום קושי לדחות את ההחלטה הזו בשבועות וחודשים.
והוא היה דוחה. אילו היה יודע שיישאר עם קואליציה של 55 בזמן שעדיין לא נשלמו ההכנות לצרף את העבודה. אבל מישהו במפד"ל הבטיח לו שאין לו מה לדאוג. המפד"ל תישאר. וכך התחילה המפד"ל את חורבן היישובים בגוש קטיף. לזכותה של המפד"ל אפשר לומר שהיא לא עשתה את זה בכוונה. זו לא היתה רשעות אלא טיפשות.
עכשיו, באותה טיפשות, אומרים המפד"לניקים, שבהיותם בממשלה הם יוכלו להציל את היישובים או לצמצם את היקף החורבן, ומי יודע, אולי ברגע הקריטי האצבע שלהם תמנע את התחלת ההרס. חברים יקרים, מה נפשך: אם יהיה לשרון רוב גדול בממשלה, האצבע של אורלב לא תועיל כלום, ואם יגיע רגע שבו האצבע של אורלב תהיה מכריעה, שרון יעיף אותו מהממשלה מהיום למחר, כמו שהעיף את ליברמן ואלון. מי שנכנס למשחק הזה צריך לדעת איזה קלפים יש בידיו ומתי להשתמש בהם.
המחשבה הנאיבית, האופיינית למפד"לניק מצוי, כאילו אם אנחנו נהיה בסדר איתו הוא יהיה בסדר איתנו וזו הדרך לעשות פוליטיקה, היא אי הבנה מוחלטת של המציאות במדינת שרון.
בולדוזר על הגשר
כל מי שקורא עיתונים מבין שאריאל שרון החליט החלטה אסטרטגית לעקור את כל יישובי חבל קטיף ואת רוב יישובי יהודה ושומרון, כחלומו של שמעון פרס. הוא גם החליט חד משמעית להקים את ממשלת האחדות החילונית, עליה חולם טומי לפיד. שהרי בלעדיה הוא לא יכול להגשים את תוכניתו המדינית, גם אם כל המפד"ל תישאר איתו.
אז הנה, זה מה שהוא הולך לעשות, ובוודאות של מאה אחוז: להחריב את היישובים ולהקים את ממשלת המהפכה החילונית. והוא בולדוזר. אין שום דרך לשכנע אותו בטובות לשנות את דעתו, או להראות לו ששותפות עם המפד"ל יותר מתאימה לליכוד, או להשפיע עליו בהצבעות דמוקרטיות סביב שולחן הממשלה. הוא לא בן זוג לשיחות נפש ולא פרטנר לשותפות חברית.
ברור לגמרי, שהתוכנית שלו היא לנצל את טיפשותה של המפד"ל עד להקמת הממשלה החילונית, ואז להעיף את המפד"ל בבושת פנים, או יותר גרוע: לעשות את המפד"ל שותפה פעילה לעקירת יישובים, להתפוררות הרבנות, לנישואים אזרחיים, לגיור רפורמי.
הדרך היחידה לנסות למנוע את זה, היא לפעול להפיל את שרון. לא בטוח שזה אפשרי, ואפילו אם זה אפשרי לא בטוח שזה יועיל. אבל זה הדבר היחיד שיכולים לעשות כדי למנוע את החורבן.
ידוע בוודאות של מאה אחוז שאם בעוד שישה חודשים שרון יהיה עדיין ראש ממשלה, הוא יתחיל בעקירת היישובים. אבל לא ידוע בוודאות של מאה אחוז אם הוא יגיע לשם כראש ממשלה.
כדי להגיע לשם, הוא זקוק לגשר של זמן, ואת הגשר הזה נותנת לו המפד"ל. אכן מפד"לניקים נורא אוהבים להיות גשר. אבל הפעם לא מדובר בגשר בין חלקי העם, אלא בגשר שדורכים עליו, השתמש וזרוק.
מפלגת העבודה עדיין לא נכנסת לממשלה בגלל קשיים בליכוד ובגלל בעיות בעבודה עצמה. כדי לטפל בבעיות האלה, כלומר כדי להכניס את העבודה ולבעוט החוצה את המפד"ל, שרון זקוק נואשות לזמן. ומי נותן לו את הזמן הזה? המפד"ל. זו שתיבעט החוצה.
אין לי מושג מהן ההבטחות הנפלאות שאורלב הצליח להוציא משרון תמורת הסכמתו של אורלב להיות הפראייר של המדינה. אבל דבר אחד אני יודע בוודאות: את רוב ההבטחות שרון לא יקיים. שרון הבטיח לכבד את הכרעת מתפקדי הליכוד, שרון הבטיח לנתניהו שלא ייעשה שום צעד של עקירה לפני שתושלם גדר ההפרדה בתוואי הכולל את אריאל. שרון לא מרגיש צורך לקיים אפילו מה שהוא מבטיח לנשיא ארצות הברית.
שרון יעיף גם את אורלב
לםני שבועיים כוחה של המפד"ל היה גדול מאוד. השבוע כוחה של המפד"ל קטן בהרבה, השבוע הוא יהיה עוד יותר קטן. אחרי כמה שבועות נוספים הוא יהיה אפס.
לפני שבועיים, החלטה ברורה של המפד"ל לפרוש מהקואליציה, היתה מונעת את החלטת הממשלה על ההתנתקות. שום דבר לא הכריח את שרון לקבל החלטה דווקא עכשיו. הוא קבע תאריך שרירותי לגמרי, סתם כדי להלחיץ את המערכת ולהפחיד את השפנים. עליו לא היה שום לחץ חיצוני להחליט מהר, מבחינתו לא היה שום קושי לדחות את ההחלטה הזו בשבועות וחודשים.
והוא היה דוחה. אילו היה יודע שיישאר עם קואליציה של 55 בזמן שעדיין לא נשלמו ההכנות לצרף את העבודה. אבל מישהו במפד"ל הבטיח לו שאין לו מה לדאוג. המפד"ל תישאר. וכך התחילה המפד"ל את חורבן היישובים בגוש קטיף. לזכותה של המפד"ל אפשר לומר שהיא לא עשתה את זה בכוונה. זו לא היתה רשעות אלא טיפשות.
עכשיו, באותה טיפשות, אומרים המפד"לניקים, שבהיותם בממשלה הם יוכלו להציל את היישובים או לצמצם את היקף החורבן, ומי יודע, אולי ברגע הקריטי האצבע שלהם תמנע את התחלת ההרס. חברים יקרים, מה נפשך: אם יהיה לשרון רוב גדול בממשלה, האצבע של אורלב לא תועיל כלום, ואם יגיע רגע שבו האצבע של אורלב תהיה מכריעה, שרון יעיף אותו מהממשלה מהיום למחר, כמו שהעיף את ליברמן ואלון. מי שנכנס למשחק הזה צריך לדעת איזה קלפים יש בידיו ומתי להשתמש בהם.
המחשבה הנאיבית, האופיינית למפד"לניק מצוי, כאילו אם אנחנו נהיה בסדר איתו הוא יהיה בסדר איתנו וזו הדרך לעשות פוליטיקה, היא אי הבנה מוחלטת של המציאות במדינת שרון.
בולדוזר על הגשר
כל מי שקורא עיתונים מבין שאריאל שרון החליט החלטה אסטרטגית לעקור את כל יישובי חבל קטיף ואת רוב יישובי יהודה ושומרון, כחלומו של שמעון פרס. הוא גם החליט חד משמעית להקים את ממשלת האחדות החילונית, עליה חולם טומי לפיד. שהרי בלעדיה הוא לא יכול להגשים את תוכניתו המדינית, גם אם כל המפד"ל תישאר איתו.
אז הנה, זה מה שהוא הולך לעשות, ובוודאות של מאה אחוז: להחריב את היישובים ולהקים את ממשלת המהפכה החילונית. והוא בולדוזר. אין שום דרך לשכנע אותו בטובות לשנות את דעתו, או להראות לו ששותפות עם המפד"ל יותר מתאימה לליכוד, או להשפיע עליו בהצבעות דמוקרטיות סביב שולחן הממשלה. הוא לא בן זוג לשיחות נפש ולא פרטנר לשותפות חברית.
ברור לגמרי, שהתוכנית שלו היא לנצל את טיפשותה של המפד"ל עד להקמת הממשלה החילונית, ואז להעיף את המפד"ל בבושת פנים, או יותר גרוע: לעשות את המפד"ל שותפה פעילה לעקירת יישובים, להתפוררות הרבנות, לנישואים אזרחיים, לגיור רפורמי.
הדרך היחידה לנסות למנוע את זה, היא לפעול להפיל את שרון. לא בטוח שזה אפשרי, ואפילו אם זה אפשרי לא בטוח שזה יועיל. אבל זה הדבר היחיד שיכולים לעשות כדי למנוע את החורבן.
ידוע בוודאות של מאה אחוז שאם בעוד שישה חודשים שרון יהיה עדיין ראש ממשלה, הוא יתחיל בעקירת היישובים. אבל לא ידוע בוודאות של מאה אחוז אם הוא יגיע לשם כראש ממשלה.
כדי להגיע לשם, הוא זקוק לגשר של זמן, ואת הגשר הזה נותנת לו המפד"ל. אכן מפד"לניקים נורא אוהבים להיות גשר. אבל הפעם לא מדובר בגשר בין חלקי העם, אלא בגשר שדורכים עליו, השתמש וזרוק.