איזה שקט. פשוט לא יאומן. הבנאדם כבר מפעיל צוותים להכנת הפינוי בפועל. כבר מפרסמים באמצעי התקשורת, אמצעי פיצוי כאלה ואחרים. ושקט. לא הפגנות, לא מודעות,לא שלטי חוצות, לא הסברה מדלת לדלת, לא כנסים אזוריים, לא הופעות מחאה מוזיקליות עם בני נוער מכל הארץ, לא כלום.
בעצם לא לגמרי כלום. זורקים כסף על מודעות בעיתונות הימנית, שכמעט כל קוראיה ימניים גם כך."יותר מחמש מאות חברי מרכז המפד"ל בעד להישאר בממשלה". "לכבוד יו"ר המפד"ל.. ישר כוחכם". ועוד. במקום להשתמש בכסף הזה, לעוד מודעת חוצות, לעוד חוברת הסברה, בחרו העסקנים למיניהם ולסוגיהם, לממן מכספי הציבור, טורניר פינג פונג תקשורתי אזורי, בין עסקני המפד"ל ומועצת יש"ע.
פניתי לאחד מבכירי יש"ע באופן אישי ושאלתי. למה אינכם מדלגים על המפד"ל, ששוב נראה כי הולכת להיות אחראית לפגיעה אנושה בהתיישבות. מדוע אינכם פונים ישירות לציבור, ומייצרים אוירה ציבורית נגד ההתנתקות הנוראית, שספק רב אם תעמוד באיזה שהוא קנה מידה מוסרי אוניברסלי?
הצטערתי ששאלתי. התשובה שקיבלתי היתה, כי הם אינם מזהים היום בציבור, תחושת מאיסה בשרון, או משהו דומה לזה שיוכלו לרכב עליו. לכן, הם מעדיפים להמתין לאיזה שהוא "גל נפץ", כמו למשל, פינוי גבעת הרואה, ואולי זה יגרום לזעזוע הנדרש כדי לצאת נגד ראש הממשלה.
הבנתם את זה? לשיטתם, אוירה ציבורית לא מייצרים. על הבית לא נלחמים. הם מחכים, שתיווצר ממילא אוירה ציבורית נגד ראש הממשלה, ואז ינשאו על הגלים שנשלחו כמתת שמיים, ויקטפו את הפירות הבשלים. הצחוק הנורא שבכל הסיפור, שזה עוד נאמר כאילו באוירה פרגמטיסטית. תהיה מעשי. ואני שואל, האם יש אמירה הסומכת על הנס יותר מזו? ואם לא תיווצר מעצמה אוירה שכזו? נעבור את הפינוי בשקט? מה זה פה שתיקת הכבשים?
זוהי חובתנו אנו לייצר אוירה ציבורית, אם באמת היא אינה קיימת עדיין. יתירה מכך, מרכיב עיקרי בשקט היחסי בה מתקדמים מהלכיו הנוראים, האנטי-דמוקרטיים של ראש הממשלה, היא עצם השתיקה שלנו. אם אנחנו לא זועקים, כנראה שהכל בסדר. כנראה שגם אנחנו מבינים שזה לא נורא.
כשאנו מרימים את הראש ומסתכלים על נתוני ארבע השנים האחרונות, בסקירה כוללת, אנו עומדים ומשתאים. אחרי כמעט ארבע שנות טרור מה שיש לראש הממשלה לעשות, ובתמיכה ציבורית לא קטנה, ובתמיכה תקשורתית אדירה מאין כמותה, זה לתת מתנת חינם לאויבינו הנוראים השופכים דם יהודי שוב ושוב? האם לא היו שנים אלו בבחינת נתוני פתיחה מעולים להסברת מפעל ההתיישבות, וקירובו ללב העם באופן שיותר לא ישמע על פה, נסיון לפנות ישובים? איך הגענו לכזו שוקת שבורה?
האין זו אוירת רפיון הידיים, שגררה את עסקני ההתיישבות, לעבוד בכלים פוליטיים רדודים ביותר, שאין להם אפילו את הקיבולת התאורטית, להביא לידי ביטוי את עצמתו הרוחנית היהודית האמיתית, של מפעל ההתיישבות?
ערב המשאל בליכוד, חשתי כי יש סיכוי לשינוי אמיתי בתוכנו. הנה הובן סוף סוף המסר, כי יש לעבוד בכלים חינוכיים אידיולוגיים, כמו "מתחברים לשרשים", ולא בכלים רדודים כמו "נצחון לטרור".
מאמר זה, הינו לצערי הרב מאד, פרי האכזבה המחודשת. שוב חוזרים לסורנו. שוב באים כמו מלחכי פינכה בחצרו של הפריץ הנורא מכולם, אדון שרון הנכבד.
אחי ורעי, הלא הגיע העת להתעורר, להפשיל שרוולים, ולהתחיל לעבוד, ולעשות את העבודה החינוכית הגדולה שהתייצבה לפתחנו בעת הזאת? אל נא נחכה לסקר המתאים. בואו נייצר אותו. בואו נוביל את המערכה. בואו נפסיק להיגרר אחרי מהלכיו של ראש הממשלה. בואו נקבע אנו את סדר היום החינוכי התרבותי, וממילא גם הפוליטי (ולא להיפך!!!), של מדינת ישראל.
בעצם לא לגמרי כלום. זורקים כסף על מודעות בעיתונות הימנית, שכמעט כל קוראיה ימניים גם כך."יותר מחמש מאות חברי מרכז המפד"ל בעד להישאר בממשלה". "לכבוד יו"ר המפד"ל.. ישר כוחכם". ועוד. במקום להשתמש בכסף הזה, לעוד מודעת חוצות, לעוד חוברת הסברה, בחרו העסקנים למיניהם ולסוגיהם, לממן מכספי הציבור, טורניר פינג פונג תקשורתי אזורי, בין עסקני המפד"ל ומועצת יש"ע.
פניתי לאחד מבכירי יש"ע באופן אישי ושאלתי. למה אינכם מדלגים על המפד"ל, ששוב נראה כי הולכת להיות אחראית לפגיעה אנושה בהתיישבות. מדוע אינכם פונים ישירות לציבור, ומייצרים אוירה ציבורית נגד ההתנתקות הנוראית, שספק רב אם תעמוד באיזה שהוא קנה מידה מוסרי אוניברסלי?
הצטערתי ששאלתי. התשובה שקיבלתי היתה, כי הם אינם מזהים היום בציבור, תחושת מאיסה בשרון, או משהו דומה לזה שיוכלו לרכב עליו. לכן, הם מעדיפים להמתין לאיזה שהוא "גל נפץ", כמו למשל, פינוי גבעת הרואה, ואולי זה יגרום לזעזוע הנדרש כדי לצאת נגד ראש הממשלה.
הבנתם את זה? לשיטתם, אוירה ציבורית לא מייצרים. על הבית לא נלחמים. הם מחכים, שתיווצר ממילא אוירה ציבורית נגד ראש הממשלה, ואז ינשאו על הגלים שנשלחו כמתת שמיים, ויקטפו את הפירות הבשלים. הצחוק הנורא שבכל הסיפור, שזה עוד נאמר כאילו באוירה פרגמטיסטית. תהיה מעשי. ואני שואל, האם יש אמירה הסומכת על הנס יותר מזו? ואם לא תיווצר מעצמה אוירה שכזו? נעבור את הפינוי בשקט? מה זה פה שתיקת הכבשים?
זוהי חובתנו אנו לייצר אוירה ציבורית, אם באמת היא אינה קיימת עדיין. יתירה מכך, מרכיב עיקרי בשקט היחסי בה מתקדמים מהלכיו הנוראים, האנטי-דמוקרטיים של ראש הממשלה, היא עצם השתיקה שלנו. אם אנחנו לא זועקים, כנראה שהכל בסדר. כנראה שגם אנחנו מבינים שזה לא נורא.
כשאנו מרימים את הראש ומסתכלים על נתוני ארבע השנים האחרונות, בסקירה כוללת, אנו עומדים ומשתאים. אחרי כמעט ארבע שנות טרור מה שיש לראש הממשלה לעשות, ובתמיכה ציבורית לא קטנה, ובתמיכה תקשורתית אדירה מאין כמותה, זה לתת מתנת חינם לאויבינו הנוראים השופכים דם יהודי שוב ושוב? האם לא היו שנים אלו בבחינת נתוני פתיחה מעולים להסברת מפעל ההתיישבות, וקירובו ללב העם באופן שיותר לא ישמע על פה, נסיון לפנות ישובים? איך הגענו לכזו שוקת שבורה?
האין זו אוירת רפיון הידיים, שגררה את עסקני ההתיישבות, לעבוד בכלים פוליטיים רדודים ביותר, שאין להם אפילו את הקיבולת התאורטית, להביא לידי ביטוי את עצמתו הרוחנית היהודית האמיתית, של מפעל ההתיישבות?
ערב המשאל בליכוד, חשתי כי יש סיכוי לשינוי אמיתי בתוכנו. הנה הובן סוף סוף המסר, כי יש לעבוד בכלים חינוכיים אידיולוגיים, כמו "מתחברים לשרשים", ולא בכלים רדודים כמו "נצחון לטרור".
מאמר זה, הינו לצערי הרב מאד, פרי האכזבה המחודשת. שוב חוזרים לסורנו. שוב באים כמו מלחכי פינכה בחצרו של הפריץ הנורא מכולם, אדון שרון הנכבד.
אחי ורעי, הלא הגיע העת להתעורר, להפשיל שרוולים, ולהתחיל לעבוד, ולעשות את העבודה החינוכית הגדולה שהתייצבה לפתחנו בעת הזאת? אל נא נחכה לסקר המתאים. בואו נייצר אותו. בואו נוביל את המערכה. בואו נפסיק להיגרר אחרי מהלכיו של ראש הממשלה. בואו נקבע אנו את סדר היום החינוכי התרבותי, וממילא גם הפוליטי (ולא להיפך!!!), של מדינת ישראל.