לאחר "זיכויו" של שרון בפרשת האי יווני, הזדרז ח"כ רשף חן משינוי לשחרר הצהרה תקשורתית בעניין הדרך שהתפנתה לכאורה להיערכות פוליטית לקראת ההתנתקות. כלומר, למען עקירת התיישבות עברית מוכנה תנועת שינוי לעקור את המדינה מכל ערכיה המוסריים.
ראשית, נאומו הילדותי, המתחכם והנפתל של מני מזוז התקבל בציבור בבוז הראוי. גם משפטנים, חוקרי משטרה ופוליטיקאים הביעו תמיהה על המסרים הפסולים, שמקרין היועץ המשפטי לציבור, ועל מתן ההכשר המשפטי לנורמות השחיתות שהשתרשו במימסד השלטוני. שנית, פרשת האי היווני היא המשוכה הנמוכה ביותר, שמעליה הצליח שרון לדלג, והוא ניצב עדיין בפני חשדות חמורים ומבוססים יותר בענייניו האחרים המדיפים צחנה של קלקול מידות.
אלא שנבחרי שינוי אינם מודאגים מהחשדות הכבדים שמרחפים כעננה שחורה מעל ראשו של ראש הממשלה, כשם שלא היו מודאגים לכל אורך הדרך מהתנהלותו האנטי-דמוקרטית. הניסיון הדמגוגי להציג את "זיכויו" של שרון בפרשת האי יווני כטיהור שמו מכל הפרשות האחרות, שעדיין לא פוענחו, הפך להיות תו היכר "מוסרי" של תנועת שינוי החשה כדג במים בתוך מצולות השחיתות השלטונית של ממשל שרון.
מאז תחילת כהונתו כראש ממשלה, רמס שרון את כל הכללים הדמוקרטיים. הוא כופה על הציבור מדיניות מנוגדת להבטחותיו המפורשות במסע הבחירות ואשר סותרת את מצע המפלגה שמטעמה נבחר לראשות הממשלה. הוא מתעלם מהחלטות מרכז מפלגתו וכן מהכרעת משאל מתפקדיה, למרות התחייבותו המוצהרת לקבל את הכרעת המתפקדים. הציבור שוב אינו מייחס שום רצינות לאמירותיו של שרון, שמזגזג באופן שרירותי ומפר באופן כרוני את התחייבויותיו המפורשות.
שרון זורה טירוף מערכות במדינה באמצעות התנהלותו הגחמנית והטוטליטרית, שאינה רומסת רק את כללי הדמוקרטיה אלא את כללי המשחק הבסיסיים של כל חברה בתרבות האנושית. שרון בועט אפילו בכללי העריצות. אין ספק שההפקרות השלטונית של שרון משקפת מחדל תחיקתי בסיסי המאפשר למנהיגים דורסניים דוגמתו להפוך את הדמוקרטיה למשטר עריצות. את תוכנית "ההתנתקות", הנובעת מגחמתו האישית השרירותית של שרון, הוא כופה באופן ברוטלי על העם ומוביל אותו למלחמת אזרחים.
מכל התנועות הפוליטיות, דווקא תנועת שינוי, שחרתה על דגלה את ערך איכות השלטון, היא השותפה הנאמנה ביותר להפקרותו של שרון. הסתגלותה של שינוי לנורמות ההפקרות השלטונית משתקפת מתוך התנהלותה הפנימית במגרשה הפרטי. שכן, כאשר שרי שינוי הצהירו על תמיכתם בתוכנית "ההתנתקות", היה זה בניגוד לעמדתה הרשמית של התנועה.
רק בתחילת חודש מאי הצהיר דובר שינוי, עדי בנימיני: "מפלגת שינוי עדיין לא שינתה את עמדתה הרשמית המתנגדת לנסיגה חד- צדדית. העמדה הרשמית של שינוי היא שלא ניסוג ללא הסדר, כי הפלשתינאים יפרשו זאת כניצחון הטרור המזמין המשך הטרור מהנקודה שאליה נסוגנו".
הנה כי כן, מסתבר שטירוף המערכות מתחיל בבית, ומנהיגי שינוי אינם מודאגים מביזוי הדמוקרטיה במפלגתם כשם שאינם מוטרדים מכך שראש הממשלה רומס ברגל גסה את הכללים הדמוקרטיים במפלגתו.
ראשית, נאומו הילדותי, המתחכם והנפתל של מני מזוז התקבל בציבור בבוז הראוי. גם משפטנים, חוקרי משטרה ופוליטיקאים הביעו תמיהה על המסרים הפסולים, שמקרין היועץ המשפטי לציבור, ועל מתן ההכשר המשפטי לנורמות השחיתות שהשתרשו במימסד השלטוני. שנית, פרשת האי היווני היא המשוכה הנמוכה ביותר, שמעליה הצליח שרון לדלג, והוא ניצב עדיין בפני חשדות חמורים ומבוססים יותר בענייניו האחרים המדיפים צחנה של קלקול מידות.
אלא שנבחרי שינוי אינם מודאגים מהחשדות הכבדים שמרחפים כעננה שחורה מעל ראשו של ראש הממשלה, כשם שלא היו מודאגים לכל אורך הדרך מהתנהלותו האנטי-דמוקרטית. הניסיון הדמגוגי להציג את "זיכויו" של שרון בפרשת האי יווני כטיהור שמו מכל הפרשות האחרות, שעדיין לא פוענחו, הפך להיות תו היכר "מוסרי" של תנועת שינוי החשה כדג במים בתוך מצולות השחיתות השלטונית של ממשל שרון.
מאז תחילת כהונתו כראש ממשלה, רמס שרון את כל הכללים הדמוקרטיים. הוא כופה על הציבור מדיניות מנוגדת להבטחותיו המפורשות במסע הבחירות ואשר סותרת את מצע המפלגה שמטעמה נבחר לראשות הממשלה. הוא מתעלם מהחלטות מרכז מפלגתו וכן מהכרעת משאל מתפקדיה, למרות התחייבותו המוצהרת לקבל את הכרעת המתפקדים. הציבור שוב אינו מייחס שום רצינות לאמירותיו של שרון, שמזגזג באופן שרירותי ומפר באופן כרוני את התחייבויותיו המפורשות.
שרון זורה טירוף מערכות במדינה באמצעות התנהלותו הגחמנית והטוטליטרית, שאינה רומסת רק את כללי הדמוקרטיה אלא את כללי המשחק הבסיסיים של כל חברה בתרבות האנושית. שרון בועט אפילו בכללי העריצות. אין ספק שההפקרות השלטונית של שרון משקפת מחדל תחיקתי בסיסי המאפשר למנהיגים דורסניים דוגמתו להפוך את הדמוקרטיה למשטר עריצות. את תוכנית "ההתנתקות", הנובעת מגחמתו האישית השרירותית של שרון, הוא כופה באופן ברוטלי על העם ומוביל אותו למלחמת אזרחים.
מכל התנועות הפוליטיות, דווקא תנועת שינוי, שחרתה על דגלה את ערך איכות השלטון, היא השותפה הנאמנה ביותר להפקרותו של שרון. הסתגלותה של שינוי לנורמות ההפקרות השלטונית משתקפת מתוך התנהלותה הפנימית במגרשה הפרטי. שכן, כאשר שרי שינוי הצהירו על תמיכתם בתוכנית "ההתנתקות", היה זה בניגוד לעמדתה הרשמית של התנועה.
רק בתחילת חודש מאי הצהיר דובר שינוי, עדי בנימיני: "מפלגת שינוי עדיין לא שינתה את עמדתה הרשמית המתנגדת לנסיגה חד- צדדית. העמדה הרשמית של שינוי היא שלא ניסוג ללא הסדר, כי הפלשתינאים יפרשו זאת כניצחון הטרור המזמין המשך הטרור מהנקודה שאליה נסוגנו".
הנה כי כן, מסתבר שטירוף המערכות מתחיל בבית, ומנהיגי שינוי אינם מודאגים מביזוי הדמוקרטיה במפלגתם כשם שאינם מוטרדים מכך שראש הממשלה רומס ברגל גסה את הכללים הדמוקרטיים במפלגתו.