לפני מספר שנים קיבלה מתנחלת ברמת הגולן טלפון. מעברה השני של השפופרת צפצפה סוקרת את השורות שהיו כתובות בניסוחו של הסוקר הידען: כשיפנו אותך, לאן את מעדיפה להתפנות? המתנחלת (ואני מקווה שכמה מהשמוצניקים שהתנחלו שם, מעבר לגבולות שנקבעו במלחמת השחרור, לא יאשימו אותי בהוצאת דיבה). הגיבה ספונטנית: "כשתמותי, היכן את רוצה להקבר"?
ונדמה ששוב, בימים אלו, אנו מבחינים בחוסר ההבנה, הזועק בבערותו, של חלק מהציבור הישראלי למניעיהם ומעשיהם של שומרי הגחלת הציונית. לעומתם, ניצבים המתנחלים בין עלבון לגאווה. ואין מדובר בעוד ויכוח לוהט על להתפנות או לא להתפנות.
בימים אלה ראש הממשלה, בכנס הסוכנות, הצביע בפומבי על ייעודם של המתנחלים ליישב את הגליל והנגב. ואכן, זה מכבר, משמאל וגם מימין, אנו שומעים על הצעות היכן לשכן את המתנחלים.
משל היו קלפים במשחק מונופול ובו מזיזים אותם על לוח בהינף יד ניסיוני. כל הדמוקרטים הגדולים מחליטים לפתע פתאום על תחומי מושב. הם יקבעו ל"נייטיבס" הללו היכן הם יניחו את ראשם. למשל, להגשים את חזון בן גוריון בנגב, כיוון שכל ממשיכי דרכו בפיהם, מעדיפים את סביבת נמל התעופה שעל שמו, ליד העיר ללא הפסקה. זה הבן גוריון החדש וזה חזונו המתוקן.
הצעה מפתיעה וחדשה נשמעה גם על יישובם מחדש בבקעת הירדן. הם הרי חלוצים, המתנחלים הללו. הם גם חייבים בגירוי בטחוני מתמיד שבלעדיו, כנראה, אין טעם בחייהם.
הם אלו שיחצצו בין המחבלים לבין מבלי ככר דיזינגוף. ובכלל זה תפקידם וייעודם, כפי ש"אנחנו הנאורים" קבענו.
ויש בכך בהחלט עלבון.
לא רק לאותם יהודים יקרים שהיו לפתע לחסרי דיעה, הבנה ויכולת להחליט על חייהם שלהם. אלא לכל מה שמכונה "דמוקרטיה". ממתי נקבעו תחומי מושב ליהודים בארץ ישראל? מסתבר שהמפ"איניקים-או בלבושם הליכודניקי החדש- שכחו שאנחנו לא בשנת ה- 50 , באותם ימים שהעלו את העולים החדשים, על משאיות ופרקו את מטענן האנושי בלילה- שלא יראו במרחבים הריקים והצהובים של הדרום. איש לא שאל היכן הם רוצים לגור. פשוט זרקו אותם בשטח כלשהו שיושבי ה"חלונות הגבוהים" החליטו שהם המתאימים ל"אבק האדם" הזה.
הזכות הזאת של בחירת מקום מגורים שמורה רק לבעלי הצווארון המוזהב. אבל, מאחר שהאזרחים הללו אינם חיות צייתניות כל כך, אני מציע להם לבדוק ולאמץ את מה שהשתמע במאמר ישן של גונן גינת, עורך הצופה. שידעו כולם כבר עכשיו שהמתנחלים דורשים את דיזנגובה פינת ארלוזורובה. אם אתם רוצים לגרש אותם מהבית, הם יבחרו את מקום מגוריהם.
ואולי כדאי לשקול עוד רעיון של חילופין הוגנים. מאחר שעל פי השקפתכם, זוממי הטרנספר ביהודים, המתנחלים הם מעין חיילים בשירות האומה, מסורים ועומדים בשער, הגיע העת לתחלופת כוחות.
חלוקת הנטל, קוראים לזה. אתם, מהמרכז תעברו לפריפריה. תטעמו קצת ממה שאתם רואים כ"ארץ גזירה". גליל ונגב, בקעת הירדן ולחבלים מוכי פצ"מרים (שימשיכו לשייט בעוצמה מוגברת, אם חס וחלילה לא יהיו שם ישובים יהודיים וחיילי צבא ההגנה). תתכנסו בחדרי הביטחון שמתחת לקני החיזבאללה בלבנון ובנתיבי המבריחים בנגב.
לתקופת שרות של 30 שנה. ואגב, מתוך אחוות העמים עם השכנים, בודאי נזכה לראות בהתגשמות נבואת ישעיהו על "וגר זאב עם כבש". ואילו בכפר שמריהו, יפו והרצליה פיתוח, יישבו המתנחלים. אגב, הבתים הגדולים יתאימו היטב למשפחות הגדולות שלהם.
ואם לא תרצו להתחלף, אין דבר. אנחנו, המתנחלים הנוראים, נבוא לגור לידכם ובתוככם. רמת אביב תתמלא בדובונים ושביסים. וכפי שכתב גינת, קול תורה יישמע ביום ובלילה בתוך הקניונים, מנייני ותיקין יעירו אתכם השכם בבוקר וילדים רעשניים יתרוצצו שם במקום כלבים צייתניים.
אבל, יש גם גאווה למשמע אזורי "היישוב מחדש".
גם הלוחמים נגד יהודי יש"ע, מבינים שזה "מלח הארץ", עפ"י הפירוש "שאינו מעלה סרחון". מדובר ביהודים איכותיים, בעלי אידיאלים וזיקה עמוקה לארץ. כל אחד יודע שהם רוצים לשרת את עמם ואת ארצם. ולכן, אם יפקידו בידיהם את הגליל והנגב או בקעת הירדן, הם יבנו שם ישובים פורחים וישנו את פני הארץ.
עליהם אפשר לסמוך שלא יסתפקו במילים. הם שיעשו את המעשים. הם הנכסים האמיתיים של מדינת ישראל. ויש להם אחריות , ממש אישית, עליה.
כן, עלבון וגם גאווה, ועוד הצעה קטנה. על החבר'ה האלה אפשר לסמוך ולבנות גם במקומות בהם הם יושבים היום. הם ילכו ויגדלו ויעצמו במאוד מאוד גם שם. חבל קטיף יתפשט לעזה כולה. אם ירצו התושבים הערבים הם יוכלו להשתלב בצבא המפריח את השממות ובונה חיים טובים ומאושרים. אם לא ירצו- יעמדו מול צבא אחר שיגן על אזרחי המדינה מפני הפוגעים בה.
והבחירה היא פשוטה, על פי הניסיון ההיסטורי. או טוב לכולם, או רע לכולם. אין דרך ביניים. והרי עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה. מה שבנינו מאז שיבת ציון המודרנית- אין לו תקדים בהיסטוריה. מה שהוספנו ביש"ע, עוד עולה על כך. ומה שיבוא- נו, אפשר רק לשער.
ונדמה ששוב, בימים אלו, אנו מבחינים בחוסר ההבנה, הזועק בבערותו, של חלק מהציבור הישראלי למניעיהם ומעשיהם של שומרי הגחלת הציונית. לעומתם, ניצבים המתנחלים בין עלבון לגאווה. ואין מדובר בעוד ויכוח לוהט על להתפנות או לא להתפנות.
בימים אלה ראש הממשלה, בכנס הסוכנות, הצביע בפומבי על ייעודם של המתנחלים ליישב את הגליל והנגב. ואכן, זה מכבר, משמאל וגם מימין, אנו שומעים על הצעות היכן לשכן את המתנחלים.
משל היו קלפים במשחק מונופול ובו מזיזים אותם על לוח בהינף יד ניסיוני. כל הדמוקרטים הגדולים מחליטים לפתע פתאום על תחומי מושב. הם יקבעו ל"נייטיבס" הללו היכן הם יניחו את ראשם. למשל, להגשים את חזון בן גוריון בנגב, כיוון שכל ממשיכי דרכו בפיהם, מעדיפים את סביבת נמל התעופה שעל שמו, ליד העיר ללא הפסקה. זה הבן גוריון החדש וזה חזונו המתוקן.
הצעה מפתיעה וחדשה נשמעה גם על יישובם מחדש בבקעת הירדן. הם הרי חלוצים, המתנחלים הללו. הם גם חייבים בגירוי בטחוני מתמיד שבלעדיו, כנראה, אין טעם בחייהם.
הם אלו שיחצצו בין המחבלים לבין מבלי ככר דיזינגוף. ובכלל זה תפקידם וייעודם, כפי ש"אנחנו הנאורים" קבענו.
ויש בכך בהחלט עלבון.
לא רק לאותם יהודים יקרים שהיו לפתע לחסרי דיעה, הבנה ויכולת להחליט על חייהם שלהם. אלא לכל מה שמכונה "דמוקרטיה". ממתי נקבעו תחומי מושב ליהודים בארץ ישראל? מסתבר שהמפ"איניקים-או בלבושם הליכודניקי החדש- שכחו שאנחנו לא בשנת ה- 50 , באותם ימים שהעלו את העולים החדשים, על משאיות ופרקו את מטענן האנושי בלילה- שלא יראו במרחבים הריקים והצהובים של הדרום. איש לא שאל היכן הם רוצים לגור. פשוט זרקו אותם בשטח כלשהו שיושבי ה"חלונות הגבוהים" החליטו שהם המתאימים ל"אבק האדם" הזה.
הזכות הזאת של בחירת מקום מגורים שמורה רק לבעלי הצווארון המוזהב. אבל, מאחר שהאזרחים הללו אינם חיות צייתניות כל כך, אני מציע להם לבדוק ולאמץ את מה שהשתמע במאמר ישן של גונן גינת, עורך הצופה. שידעו כולם כבר עכשיו שהמתנחלים דורשים את דיזנגובה פינת ארלוזורובה. אם אתם רוצים לגרש אותם מהבית, הם יבחרו את מקום מגוריהם.
ואולי כדאי לשקול עוד רעיון של חילופין הוגנים. מאחר שעל פי השקפתכם, זוממי הטרנספר ביהודים, המתנחלים הם מעין חיילים בשירות האומה, מסורים ועומדים בשער, הגיע העת לתחלופת כוחות.
חלוקת הנטל, קוראים לזה. אתם, מהמרכז תעברו לפריפריה. תטעמו קצת ממה שאתם רואים כ"ארץ גזירה". גליל ונגב, בקעת הירדן ולחבלים מוכי פצ"מרים (שימשיכו לשייט בעוצמה מוגברת, אם חס וחלילה לא יהיו שם ישובים יהודיים וחיילי צבא ההגנה). תתכנסו בחדרי הביטחון שמתחת לקני החיזבאללה בלבנון ובנתיבי המבריחים בנגב.
לתקופת שרות של 30 שנה. ואגב, מתוך אחוות העמים עם השכנים, בודאי נזכה לראות בהתגשמות נבואת ישעיהו על "וגר זאב עם כבש". ואילו בכפר שמריהו, יפו והרצליה פיתוח, יישבו המתנחלים. אגב, הבתים הגדולים יתאימו היטב למשפחות הגדולות שלהם.
ואם לא תרצו להתחלף, אין דבר. אנחנו, המתנחלים הנוראים, נבוא לגור לידכם ובתוככם. רמת אביב תתמלא בדובונים ושביסים. וכפי שכתב גינת, קול תורה יישמע ביום ובלילה בתוך הקניונים, מנייני ותיקין יעירו אתכם השכם בבוקר וילדים רעשניים יתרוצצו שם במקום כלבים צייתניים.
אבל, יש גם גאווה למשמע אזורי "היישוב מחדש".
גם הלוחמים נגד יהודי יש"ע, מבינים שזה "מלח הארץ", עפ"י הפירוש "שאינו מעלה סרחון". מדובר ביהודים איכותיים, בעלי אידיאלים וזיקה עמוקה לארץ. כל אחד יודע שהם רוצים לשרת את עמם ואת ארצם. ולכן, אם יפקידו בידיהם את הגליל והנגב או בקעת הירדן, הם יבנו שם ישובים פורחים וישנו את פני הארץ.
עליהם אפשר לסמוך שלא יסתפקו במילים. הם שיעשו את המעשים. הם הנכסים האמיתיים של מדינת ישראל. ויש להם אחריות , ממש אישית, עליה.
כן, עלבון וגם גאווה, ועוד הצעה קטנה. על החבר'ה האלה אפשר לסמוך ולבנות גם במקומות בהם הם יושבים היום. הם ילכו ויגדלו ויעצמו במאוד מאוד גם שם. חבל קטיף יתפשט לעזה כולה. אם ירצו התושבים הערבים הם יוכלו להשתלב בצבא המפריח את השממות ובונה חיים טובים ומאושרים. אם לא ירצו- יעמדו מול צבא אחר שיגן על אזרחי המדינה מפני הפוגעים בה.
והבחירה היא פשוטה, על פי הניסיון ההיסטורי. או טוב לכולם, או רע לכולם. אין דרך ביניים. והרי עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה. מה שבנינו מאז שיבת ציון המודרנית- אין לו תקדים בהיסטוריה. מה שהוספנו ביש"ע, עוד עולה על כך. ומה שיבוא- נו, אפשר רק לשער.