הרחוב הישראלי התמלא לפתע ב'מקובלים'. שופעים ומקוריים, מחלקים קמעות ומנטרות, מצטטים זוהר בלי חשבון, ונהירים להם שבילי השמים, כשבילי הפאבים בתל אביב. הרבה שקר עם מעט אמת, כזו שתיתן את האוירה והתחושה שאכן מדובר כביכול, במקובל אלוקי, ותפיל את התמימים הרבים כל כך, בפח הדמיונות הכוזבים.
אם אין לך ילדים, קחי מנעול חלוד, שפכי עליו מעט שמן מסוג מאד מסויים (שאני בעניי אפילו איני יודע לחזור על שמו). אחרי שבוע של השרייה, סעי ל'עמוקה' אצל ר' יונתן בן עוזיאל (צריך מעט אמת..), ופתחי שם את המנעול החלוד באמצעות המפתח הישן. זה יהיה קשה, יקח קצת זמן, אבל אם תתעקשי לפתחו, ותצליחי, תזכי לבנים זכרים. אם אינך יודעת היכן אפשר לקנות את השמן, תוכלי להשיגו בטלפון מחנותו של ה'מקובל'. תקבלי קבלה כמובן.
וה'סחורה' הזו נמכרת יום יום מעל גלי האתר. כמה עולה לפרסם תשדיר בן שלושים שניות ברדיו? ה'מקובלים' האלה מקבלים שעות רבות של שידור מידי שבוע. והרי בלי ביקוש, וביקוש אדיר, זה לא היה קורה.
אצל השינקינאים קוראים לזה 'העידן החדש'. רוחניות, מיסטיקה, קבלה כביכול, ועוד כהנה וכהנה. ההיקף של התופעה אדיר. לא אחת פונים בעלי תשובה, ומבקשים ברצינות תהומית, לברר כיצד בדיוק יש לקיים פעולה מסויימת, על פי 'הדרכה' שקיבלו מ'מקובל' שכזה. הם בטוחים שמדובר בפעולה יהודית מוכרת ומקובלת, ובודאי אוכל להדריכם בדבר פרט כזה או אחר. המדהים הוא, שהם לא מעלים בדעתם שמדובר ברמאות זולה.
ואנחנו כרגיל, שואלים את עצמנו, מה קורה פה? מאיפה בא פתאום הצמאון האדיר, אל הפנימי הרוחני. ואיך זה, שאם כבר יש צמאון כזה, הוא הולך למחוזות כה נמוכים?
לימדנו מרן הרב, כי השיבה לארץ ישראל, אינה שינוי מקום פיזי בלבד. השיבה לארצנו הקדושה, הינה שיבה אל המעין הישראלי החי, אל הרבדים הרוחניים הפנימיים של התורה הנגלית, אל חכמת התורה הפנימית.
ארץ ישראל פותחת שערי הלב, ומעוררת צמאון רוחני בליבו של כל יהודי ויהודי, לפי מדרגתו. ככל שאנו הולכים ובונים את הארץ, בבניינים, ובריבוי אוכלוסין, בלימוד התורה ובקיום מצוותיה, - מעוררת האדמה הקדושה, צמאון רוחני בליבו של כל יהודי ויהודי לפי מדרגתו. הכשרון היהודי הטבעי, לרוחניות, לאהבת ד', הולך ונוקש על דלתי נשמתנו, מבקש שנפתח לו את פתחנו. הצמאון להסברה רוחנית של התורה ומצוותיה, על פי הכוזרי והמהר"ל, על פי התניא והשפת אמת, על פי הגר"א והבן איש חי, זועק מליבות עם ישראל.
דא עקא, הצמאון הרוחני הפנימי הזה, התעורר בנשמתם בעת שאין להם אפילו את הכלים הבסיסיים ביותר, להתקרבות לד'. הם אינם יודעים להסבירו, כל שכן, שלא ידעו לכוונו ולמלאו בדברי אלוקים חיים. ועל כן, כל שוטה וגס רוח, שובה את ליבם. שמא בו ימצאו נחמה. אולי בדבריו ימצאו מזור.
אם אנחנו, אנשי היהדות התורנית הנאמנה, לא נמצאים שם ללמד אותם, הם ילכו אחרי כתות השוטים והרמאים למיניהם, ועבודתנו בעתיד עלולה להיות קשה לאין ערוך.
לעומת זאת, אם נתעשת, ונעסוק בלימוד אמונה, שלב אחר שלב, בסבלנות. ומתוך האורות החדשים שנרכוש, נלך ונלמד, נקרב ונסביר. נהיה שם. נבהיר שמדובר בתורה של התקדמות, ולא של מקפצות זולות. בתורה הדורשת רוח נאמנה וטהורה, כתנאי מקדים להבנתה, - נזכה ב"ה לראות בישועת עולמים.
"..העקשנות הגורמת למצוא בצד הגלוי את כל הסיפוק הרוחני, היא מדלדלת את הכח, מפזרת את הרוחות, ומובילה את התשוקה הסוערת למקום אשר תמצא ריקניות ומפח נפש, ובלב נואש תשוב עוד לבקש דרך. ולזאת קרואים הם אמיצי הכח, אלה הלבבות אשר אור ד' הוא כל תוכן חייהם... לא יחדלו תת מתקם, לא יחדלו להתעודד, ודגל רזי תורה, וחוסן דעת ואמונה ברורה ופנימית, וישועת עולמים לישראל ולאדם... בידם" (אוה"ק א', ה').
אם אין לך ילדים, קחי מנעול חלוד, שפכי עליו מעט שמן מסוג מאד מסויים (שאני בעניי אפילו איני יודע לחזור על שמו). אחרי שבוע של השרייה, סעי ל'עמוקה' אצל ר' יונתן בן עוזיאל (צריך מעט אמת..), ופתחי שם את המנעול החלוד באמצעות המפתח הישן. זה יהיה קשה, יקח קצת זמן, אבל אם תתעקשי לפתחו, ותצליחי, תזכי לבנים זכרים. אם אינך יודעת היכן אפשר לקנות את השמן, תוכלי להשיגו בטלפון מחנותו של ה'מקובל'. תקבלי קבלה כמובן.
וה'סחורה' הזו נמכרת יום יום מעל גלי האתר. כמה עולה לפרסם תשדיר בן שלושים שניות ברדיו? ה'מקובלים' האלה מקבלים שעות רבות של שידור מידי שבוע. והרי בלי ביקוש, וביקוש אדיר, זה לא היה קורה.
אצל השינקינאים קוראים לזה 'העידן החדש'. רוחניות, מיסטיקה, קבלה כביכול, ועוד כהנה וכהנה. ההיקף של התופעה אדיר. לא אחת פונים בעלי תשובה, ומבקשים ברצינות תהומית, לברר כיצד בדיוק יש לקיים פעולה מסויימת, על פי 'הדרכה' שקיבלו מ'מקובל' שכזה. הם בטוחים שמדובר בפעולה יהודית מוכרת ומקובלת, ובודאי אוכל להדריכם בדבר פרט כזה או אחר. המדהים הוא, שהם לא מעלים בדעתם שמדובר ברמאות זולה.
ואנחנו כרגיל, שואלים את עצמנו, מה קורה פה? מאיפה בא פתאום הצמאון האדיר, אל הפנימי הרוחני. ואיך זה, שאם כבר יש צמאון כזה, הוא הולך למחוזות כה נמוכים?
לימדנו מרן הרב, כי השיבה לארץ ישראל, אינה שינוי מקום פיזי בלבד. השיבה לארצנו הקדושה, הינה שיבה אל המעין הישראלי החי, אל הרבדים הרוחניים הפנימיים של התורה הנגלית, אל חכמת התורה הפנימית.
ארץ ישראל פותחת שערי הלב, ומעוררת צמאון רוחני בליבו של כל יהודי ויהודי, לפי מדרגתו. ככל שאנו הולכים ובונים את הארץ, בבניינים, ובריבוי אוכלוסין, בלימוד התורה ובקיום מצוותיה, - מעוררת האדמה הקדושה, צמאון רוחני בליבו של כל יהודי ויהודי לפי מדרגתו. הכשרון היהודי הטבעי, לרוחניות, לאהבת ד', הולך ונוקש על דלתי נשמתנו, מבקש שנפתח לו את פתחנו. הצמאון להסברה רוחנית של התורה ומצוותיה, על פי הכוזרי והמהר"ל, על פי התניא והשפת אמת, על פי הגר"א והבן איש חי, זועק מליבות עם ישראל.
דא עקא, הצמאון הרוחני הפנימי הזה, התעורר בנשמתם בעת שאין להם אפילו את הכלים הבסיסיים ביותר, להתקרבות לד'. הם אינם יודעים להסבירו, כל שכן, שלא ידעו לכוונו ולמלאו בדברי אלוקים חיים. ועל כן, כל שוטה וגס רוח, שובה את ליבם. שמא בו ימצאו נחמה. אולי בדבריו ימצאו מזור.
אם אנחנו, אנשי היהדות התורנית הנאמנה, לא נמצאים שם ללמד אותם, הם ילכו אחרי כתות השוטים והרמאים למיניהם, ועבודתנו בעתיד עלולה להיות קשה לאין ערוך.
לעומת זאת, אם נתעשת, ונעסוק בלימוד אמונה, שלב אחר שלב, בסבלנות. ומתוך האורות החדשים שנרכוש, נלך ונלמד, נקרב ונסביר. נהיה שם. נבהיר שמדובר בתורה של התקדמות, ולא של מקפצות זולות. בתורה הדורשת רוח נאמנה וטהורה, כתנאי מקדים להבנתה, - נזכה ב"ה לראות בישועת עולמים.
"..העקשנות הגורמת למצוא בצד הגלוי את כל הסיפוק הרוחני, היא מדלדלת את הכח, מפזרת את הרוחות, ומובילה את התשוקה הסוערת למקום אשר תמצא ריקניות ומפח נפש, ובלב נואש תשוב עוד לבקש דרך. ולזאת קרואים הם אמיצי הכח, אלה הלבבות אשר אור ד' הוא כל תוכן חייהם... לא יחדלו תת מתקם, לא יחדלו להתעודד, ודגל רזי תורה, וחוסן דעת ואמונה ברורה ופנימית, וישועת עולמים לישראל ולאדם... בידם" (אוה"ק א', ה').