בשעות שאחרי הפיצוץ התת קרקעי במוצב אורחן, עוד הספיקו דוברי ההתנתקות להשמיע את הפזמון המוכר עד לזרא, שהארוע הזה רק מלמד שאנחנו צריכים לצאת משם כמה שיותר מהר. אחר כך רעמו הקסאמים והמוזות השתתקו. כי אם הפיגוע במוצב בצומת קטיף מלמד שאנחנו חייבים לצאת משם,
מה מלמד האסון בשדרות? שנצא גם משם? לאמיתו של דבר שני הפיגועים מלמדים דבר אחד משותף: אי אפשר לברוח מהטרור, ואי אפשר לסגור את החיה הזאת מאחורי גדר וחומה. הטרור יכול לעבור מעל גדר ההפרדה באמצעות קסאמים וקטיושות, והוא יכול לעבור מתחת לגדר ההפרדה באמצעות מנהרות.
אם אפשר לחפור מנהרה מחאן יוניס ולפוצץ מלמטה את המוצב בצומת גוש קטיף, אפשר יהיה בעתיד לחפור מתחת לגדר ולפוצץ את המוצבים השומרים עליה בצד הישראלי.
ראש הממשלה בא לשדרות כצפוי, ואמר כצפוי שישראל לא תעבור לסדר היום, ושמערכת הביטחון "מכינה תוכניות נרחבות" למנוע אירועים כאלה גם עכשיו וגם אחרי שנצא מרצועת עזה. על זה אומרים הערבים בעזה פיש ג'ומרוכ עאל כלאם אין מס על דיבורים.
ראשי הטרור יודעים, וגם שרון יודע, שהכל דיבורים. הוא מפיל את האחריות על "מערכת הביטחון" האנונימית (וזה אחרי שהוא הבהיר היטב לראשיה שלא ממש מעניין אותו מה הם חושבים על התוכנית שלו), מפני שהוא יודע שהכל דיבורים.
ההתנתקות חד צדדית היא לא רק עקירת התושבים בגוש קטיף, אלא גם הפקרת התושבים בשדרות, נתיבות ואופקים. אם הקומבינה תצליח (ולהלן ננסה לפענח את טיב הקומבינה), יהיה שקט בשדרות, אם לא, מערכת הביטחון תהיה חסרת אונים.
ולא שאחרון המפאיניקים הפך פתאום לאיש של דיבורים במקום מעשים. הוא רק הפך את היוצרות: הוא מפזר דיבורים במקום שבו העיקר הוא מעשים, משום שהוא עושה מעשים במקום שבו העיקר הוא דיבורים.
אספירין לחולה סרטן
רצועת עזה היא מכלאה ענקית שבתוכה יושבים מיליון ורבע פלשתינים שאין להם מספיק מקום כדי לחיות. הצפיפות, העוני והאבטלה, בצירוף המוטיבציה החמאסית, הופכים את הרצועה לפצצת זמן מתקתקת. אף אחת מהבעיות הגדולות של הרצועה לא תיפתר אם גוש קטיף ייעקר ממקומו. זה לא יותר מאספירין לחולה סרטן.
גוש קטיף בנוי על שטח קטן למדי, שהוא בעצם דיונות חול שוממות. זה שטח שמתאים רק לחקלאות מתוחכמת מאוד, ששותה מים מ"מקורות", ושכל קיומו נשען על חיבורו למשק הישראלי. הריסת היישובים בגוש קטיף רק תחזיר לשם את השממה, תגביר את המוטיבציה של הטרור המנצח, ולא תביא הקלה משמעותית לאף אחד מהלחצים העושים את רצועת עזה לחבית של חומר נפץ.
שרון יודע את זה, אבל מוכר את ההתנתקות לציבור כערימת חול של בת יענה. כאילו עכשיו יש מיליון ורבע פלשתינים "כאן", אבל אם נסגור אותם מאחורי גדר, הם יהיו "שם", בארץ אחרת ולא על אחריותנו.
שטויות. אשליה של מיואשים. אשליה אחרת היא המחשבה כאילו אפשר להדביק את רצועת עזה ליהודה ושומרון באמצעות כביש מתחת לאדמה או מסילת ברזל באוויר, על עמודים מעל לנגב.
רצועת עזה זקוקה נואשות לתוספת גדולה של שטח. בלי זה היא מכלאה, והיא נשארת כאן ולא עוברת לשום "שם". היא תעבור אלינו מעל ומתחת לכל גדר.
כל ילד שמסתכל במפה רואה איפה נמצא השטח הדרוש לרצועת עזה כדי להתחיל לנשום: בהמשך הרצועה בין רפיח לאל עריש. לשם היא יכולה להתרחב פי חמישה ויותר, בלי לגרום זעזוע גדול לשום מדינה באזור.
אלא מה? בעתיד הנראה לעין אין שום סיכוי שמצרים תסכים לוותר על שטח לטובת הפלשתינים. ויתורים על שטח הם רכוש בלעדי של ישראל. אין להעלות על הדעת שאפשר לדרוש ויתורים ממישהו אחר מלבד ישראל.
סדר חדש במצרים
זו כנראה כוונתו הנסתרת של אריק שרון ב"תוכנית ההתנתקות".: אנחנו נצא משם חד צדדית, ובזה נכריח את המצרים לקחת את התיק על עצמם. מי שיצא לפני עשרים שנה לעשות סדר חדש בלבנון, יוצא היום לעשות סדר חדש במצרים.
כמו בלבנון גם זה יעלה בדם ובאש, ולא יפתור שום בעיה. אם לזה אתה מתכוון, אדוני המפאיניק, אל תעשה, תדבר. במדיניות חוץ זה הפוך: הדיבורים קובעים עובדות והמעשים החד צדדיים מתפוררים לאבק או לפטריית עשן. אי אפשר להשיג מטרה מדינית בלי לדבר עליה. בגלוי, בקול רם, ולאורך שנים.
אם זה מה שאתה רוצה להשיג, דבר על זה בגלוי. דרוש את זה מהמצרים, מהפלשתינים, מאמריקה, מהעולם. ישראל לא יכולה לפתור את הבעיה של רצועת עזה, מצרים יכולה. זה הגיוני וצודק ואפשרי. אם נדבר על זה עשר שנים בלי להרתע מרוגז ואיומים, נשיג את זה ולא נצטרך לעקור אף ישוב.
התרגלנו לכך שכל העולם מעמיד דרישות לישראל וישראל לא דורשת כלום מאף אחד. אפשר לשנות את זה. אבל לא בקומבינות ולא בצעדים חד צדדיים.
מה מלמד האסון בשדרות? שנצא גם משם? לאמיתו של דבר שני הפיגועים מלמדים דבר אחד משותף: אי אפשר לברוח מהטרור, ואי אפשר לסגור את החיה הזאת מאחורי גדר וחומה. הטרור יכול לעבור מעל גדר ההפרדה באמצעות קסאמים וקטיושות, והוא יכול לעבור מתחת לגדר ההפרדה באמצעות מנהרות.
אם אפשר לחפור מנהרה מחאן יוניס ולפוצץ מלמטה את המוצב בצומת גוש קטיף, אפשר יהיה בעתיד לחפור מתחת לגדר ולפוצץ את המוצבים השומרים עליה בצד הישראלי.
ראש הממשלה בא לשדרות כצפוי, ואמר כצפוי שישראל לא תעבור לסדר היום, ושמערכת הביטחון "מכינה תוכניות נרחבות" למנוע אירועים כאלה גם עכשיו וגם אחרי שנצא מרצועת עזה. על זה אומרים הערבים בעזה פיש ג'ומרוכ עאל כלאם אין מס על דיבורים.
ראשי הטרור יודעים, וגם שרון יודע, שהכל דיבורים. הוא מפיל את האחריות על "מערכת הביטחון" האנונימית (וזה אחרי שהוא הבהיר היטב לראשיה שלא ממש מעניין אותו מה הם חושבים על התוכנית שלו), מפני שהוא יודע שהכל דיבורים.
ההתנתקות חד צדדית היא לא רק עקירת התושבים בגוש קטיף, אלא גם הפקרת התושבים בשדרות, נתיבות ואופקים. אם הקומבינה תצליח (ולהלן ננסה לפענח את טיב הקומבינה), יהיה שקט בשדרות, אם לא, מערכת הביטחון תהיה חסרת אונים.
ולא שאחרון המפאיניקים הפך פתאום לאיש של דיבורים במקום מעשים. הוא רק הפך את היוצרות: הוא מפזר דיבורים במקום שבו העיקר הוא מעשים, משום שהוא עושה מעשים במקום שבו העיקר הוא דיבורים.
אספירין לחולה סרטן
רצועת עזה היא מכלאה ענקית שבתוכה יושבים מיליון ורבע פלשתינים שאין להם מספיק מקום כדי לחיות. הצפיפות, העוני והאבטלה, בצירוף המוטיבציה החמאסית, הופכים את הרצועה לפצצת זמן מתקתקת. אף אחת מהבעיות הגדולות של הרצועה לא תיפתר אם גוש קטיף ייעקר ממקומו. זה לא יותר מאספירין לחולה סרטן.
גוש קטיף בנוי על שטח קטן למדי, שהוא בעצם דיונות חול שוממות. זה שטח שמתאים רק לחקלאות מתוחכמת מאוד, ששותה מים מ"מקורות", ושכל קיומו נשען על חיבורו למשק הישראלי. הריסת היישובים בגוש קטיף רק תחזיר לשם את השממה, תגביר את המוטיבציה של הטרור המנצח, ולא תביא הקלה משמעותית לאף אחד מהלחצים העושים את רצועת עזה לחבית של חומר נפץ.
שרון יודע את זה, אבל מוכר את ההתנתקות לציבור כערימת חול של בת יענה. כאילו עכשיו יש מיליון ורבע פלשתינים "כאן", אבל אם נסגור אותם מאחורי גדר, הם יהיו "שם", בארץ אחרת ולא על אחריותנו.
שטויות. אשליה של מיואשים. אשליה אחרת היא המחשבה כאילו אפשר להדביק את רצועת עזה ליהודה ושומרון באמצעות כביש מתחת לאדמה או מסילת ברזל באוויר, על עמודים מעל לנגב.
רצועת עזה זקוקה נואשות לתוספת גדולה של שטח. בלי זה היא מכלאה, והיא נשארת כאן ולא עוברת לשום "שם". היא תעבור אלינו מעל ומתחת לכל גדר.
כל ילד שמסתכל במפה רואה איפה נמצא השטח הדרוש לרצועת עזה כדי להתחיל לנשום: בהמשך הרצועה בין רפיח לאל עריש. לשם היא יכולה להתרחב פי חמישה ויותר, בלי לגרום זעזוע גדול לשום מדינה באזור.
אלא מה? בעתיד הנראה לעין אין שום סיכוי שמצרים תסכים לוותר על שטח לטובת הפלשתינים. ויתורים על שטח הם רכוש בלעדי של ישראל. אין להעלות על הדעת שאפשר לדרוש ויתורים ממישהו אחר מלבד ישראל.
סדר חדש במצרים
זו כנראה כוונתו הנסתרת של אריק שרון ב"תוכנית ההתנתקות".: אנחנו נצא משם חד צדדית, ובזה נכריח את המצרים לקחת את התיק על עצמם. מי שיצא לפני עשרים שנה לעשות סדר חדש בלבנון, יוצא היום לעשות סדר חדש במצרים.
כמו בלבנון גם זה יעלה בדם ובאש, ולא יפתור שום בעיה. אם לזה אתה מתכוון, אדוני המפאיניק, אל תעשה, תדבר. במדיניות חוץ זה הפוך: הדיבורים קובעים עובדות והמעשים החד צדדיים מתפוררים לאבק או לפטריית עשן. אי אפשר להשיג מטרה מדינית בלי לדבר עליה. בגלוי, בקול רם, ולאורך שנים.
אם זה מה שאתה רוצה להשיג, דבר על זה בגלוי. דרוש את זה מהמצרים, מהפלשתינים, מאמריקה, מהעולם. ישראל לא יכולה לפתור את הבעיה של רצועת עזה, מצרים יכולה. זה הגיוני וצודק ואפשרי. אם נדבר על זה עשר שנים בלי להרתע מרוגז ואיומים, נשיג את זה ולא נצטרך לעקור אף ישוב.
התרגלנו לכך שכל העולם מעמיד דרישות לישראל וישראל לא דורשת כלום מאף אחד. אפשר לשנות את זה. אבל לא בקומבינות ולא בצעדים חד צדדיים.