בגמרא במסכת ברכות מסופר כי חכמים רצו לקבוע את פרשת בלק בקריאת שמע, אולם נמנעו מעשות כן משום טרחת הציבור. מה החשיבות הגדולה כל כך בפרשת בלק?
שלשה יסודות באמונה מלמדת אותנו פרשת בלק :
הראשון - בידי האדם והעם להשפיע על חייהם ואף לפעול בניגוד לזרמים הרגילים והמצויים. פעמים מרגיש האדם כי אין בכוחו לשלוט על חייו ולקבוע את הכיוון שילך אליו. הוא מרגיש כפוף למגבלות המציאות ואולי לגורל. בא הקב"ה ואומר לבלעם: "לך אתם" ולומדים חז"ל מכאן כי בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו. גם אם נכון שאדם הוא קטן מאד והוא כאין ואפס לעומת המציאות הגדולה, מסייע בורא העולם לאדם ללכת בדרך שהוא רוצה.
הבחירה שנתן לנו הבורא מסייעת לנו לפעול ואף להצליח במידת מה בדרך שאנו בוחרים. בלעם אמנם לא הצליח לקלל את ישראל אך הצליח לקלקל אותנו על ידי עצתו, "ויחל העם לזנות אל בנות מואב".
"כשאנו אומרים שהאדם לא לבד [רק] שהוא מושפע מהעולם כולו, אלא הוא משפיע עליו, והשפעתו היא כבירה עצמית... כלומר לא רק אותה ההשפעה החלקית, שאנו רואים את האדם מכריח כוחות טבע להשתמש לרצונו, הקיטור, האש, המים, החשמל וכאלה העושים את דברו, כי אם העצמיות של העולם... מתייחסת אליו יחס של שעבוד ושל קבלת השפעה - ככה תאמר חכמת הרזים" (הראי"ה).
דהיינו, יש עוד השפעה פנימית נסתרת של האדם במעשיו, מלבד מה שאנו רואים בעין.
היסוד השני - יש גבול ליכולת האדם לממש את שאיפותיו. התוצאות של ההליכה בדרכו יכולות להשתנות בהתאם לצדק ולמוסר של הבורא.
העולם אינו הפקר. בני אדם אינם יכולים להרוס את העולם ולקלקל את המטרות של הבורא. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".
הקב"ה מתחשב במחשבות האדם וברצונותיו והוא יתן לרצונות אלה להתבטא, אבל ההשלכות הסופיות יהיו כפי שבורא עולם מתכנן.
בלעם מצליח לתפוס איזושהי נקודת תורפה בישראל, אך המגמה העיקרית שלו, חיסול ישראל, לא צלחה.
ממשלה יכולה לרצות ולהעביר החלטות אבל זה "לא סופי". יש לעבור עוד משוכה של הרצון האלקי. הדיבורים כאילו בגלל החלטת ממשלה אין כבר חזרה וזה ברור אינו עומד במבחן המציאות ולא במבחן האמת והאמונה.
היסוד השלישי - האדם צריך לפעול עם א-ל. מעשי האדם בעלי ההשפעה הגדולה ביותר הם מעשים המכוונים לרצון הבורא, "עשה רצונך כרצונו".
כך אולי אפשר גם לפרש את הפסוק המסיים את ההפטרה: "והצנע לכת עם אלקיך". בכל דרך שאתה הולך - הצנע בתוך הדרך את ה' אלקיך. הכוונה מאחורי הדרך שאתה הולך והמטרה למעשיך יהיו מתוך מניע של רצון הבורא.
בידינו תלוי הדבר, אבל בעזרת ה'.
שלשה יסודות באמונה מלמדת אותנו פרשת בלק :
הראשון - בידי האדם והעם להשפיע על חייהם ואף לפעול בניגוד לזרמים הרגילים והמצויים. פעמים מרגיש האדם כי אין בכוחו לשלוט על חייו ולקבוע את הכיוון שילך אליו. הוא מרגיש כפוף למגבלות המציאות ואולי לגורל. בא הקב"ה ואומר לבלעם: "לך אתם" ולומדים חז"ל מכאן כי בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו. גם אם נכון שאדם הוא קטן מאד והוא כאין ואפס לעומת המציאות הגדולה, מסייע בורא העולם לאדם ללכת בדרך שהוא רוצה.
הבחירה שנתן לנו הבורא מסייעת לנו לפעול ואף להצליח במידת מה בדרך שאנו בוחרים. בלעם אמנם לא הצליח לקלל את ישראל אך הצליח לקלקל אותנו על ידי עצתו, "ויחל העם לזנות אל בנות מואב".
"כשאנו אומרים שהאדם לא לבד [רק] שהוא מושפע מהעולם כולו, אלא הוא משפיע עליו, והשפעתו היא כבירה עצמית... כלומר לא רק אותה ההשפעה החלקית, שאנו רואים את האדם מכריח כוחות טבע להשתמש לרצונו, הקיטור, האש, המים, החשמל וכאלה העושים את דברו, כי אם העצמיות של העולם... מתייחסת אליו יחס של שעבוד ושל קבלת השפעה - ככה תאמר חכמת הרזים" (הראי"ה).
דהיינו, יש עוד השפעה פנימית נסתרת של האדם במעשיו, מלבד מה שאנו רואים בעין.
היסוד השני - יש גבול ליכולת האדם לממש את שאיפותיו. התוצאות של ההליכה בדרכו יכולות להשתנות בהתאם לצדק ולמוסר של הבורא.
העולם אינו הפקר. בני אדם אינם יכולים להרוס את העולם ולקלקל את המטרות של הבורא. "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום".
הקב"ה מתחשב במחשבות האדם וברצונותיו והוא יתן לרצונות אלה להתבטא, אבל ההשלכות הסופיות יהיו כפי שבורא עולם מתכנן.
בלעם מצליח לתפוס איזושהי נקודת תורפה בישראל, אך המגמה העיקרית שלו, חיסול ישראל, לא צלחה.
ממשלה יכולה לרצות ולהעביר החלטות אבל זה "לא סופי". יש לעבור עוד משוכה של הרצון האלקי. הדיבורים כאילו בגלל החלטת ממשלה אין כבר חזרה וזה ברור אינו עומד במבחן המציאות ולא במבחן האמת והאמונה.
היסוד השלישי - האדם צריך לפעול עם א-ל. מעשי האדם בעלי ההשפעה הגדולה ביותר הם מעשים המכוונים לרצון הבורא, "עשה רצונך כרצונו".
כך אולי אפשר גם לפרש את הפסוק המסיים את ההפטרה: "והצנע לכת עם אלקיך". בכל דרך שאתה הולך - הצנע בתוך הדרך את ה' אלקיך. הכוונה מאחורי הדרך שאתה הולך והמטרה למעשיך יהיו מתוך מניע של רצון הבורא.
בידינו תלוי הדבר, אבל בעזרת ה'.