שום פרשנות דמגוגית אינה יכולה לטשטש את העובדה שאריאל שרון לא קיבל מהציבור מנדט לעקירת ישובים. בחירתו הדמוקרטית של שרון לראשות הממשלה כפופה לערכי הליכוד באופן מוחלט ומחייב.
מרגע ששרון בעט בערכי הליכוד, המוגדרים בחוקת התנועה, איבדה בחירתו לראשות הממשלה את תוקפה הדמוקרטי. מכאן ואילך מדובר בנבחר ציבור שניצל לרעה את בחירתו הדמוקרטית על מנת להשליט משטר עריצות.
מרגע שממשלת שרון שברה את כללי המשחק הדמוקרטי, אין שום זכות לכל גורם ממשלתי לדרוש מהאזרחים ציות להחלטות הממשלה בשם הדמוקרטיה. שכן, ראש הממשלה הוא זה שהוכיח לציבור כי הכללים הדמוקרטיים שוב אינם רלוונטיים.
השמאל והתקשורת שותקים כצפוי לנוכח הסתאבותה של הדמוקרטיה הישראלית תחת ממשל שרון, שהרי אל מול חזון עקירת התיישבות עברית משתתקות מוזות המוסר של השמאל וכלבי השמירה של הדמוקרטיה נאלמים דום. אלא שציבור רחב של מצביעי ימין חש את עצמו מרומה ונבגד. שכן, ראש הממשלה מעל באמון בוחריו וגזל את קולותיהם על מנת לקדם באורח אנטי-דמוקרטי מדיניות המנוגדת להשקפת עולמם.
ראש הממשלה אומנם דיבר לפני הבחירות על "ויתורים כואבים", "מדינה פלשתינית" ו"כיבוש", אך באותה נשימה הוא גם הצהיר כי "דין נצרים כדין תל אביב" וגם ניסה לרכך את הרושם הקשה שעוררו הצהרותיו התמוהות על ידי הסברים שהניחו את דעתו של הציבור הימני.
על כל פנים, הבחירות הדמוקרטיות בישראל אינן נקבעות על פי הצהרותיו הסותרות של נבחר ציבור אלא על פי הזיהוי הפוליטי המוכר שלו, שהשתרש בתודעת הציבור, וכן על פי השתייכותו למסגרת הפוליטית המחייבת של מפלגתו, שמטעמה הוא מגיש את מועמדותו לכהונה ממלכתית.
כך שמכל פרספקטיבה, אין שום הצדקה דמוקרטית למהלכיו של שרון המנוגדים לערכי מפלגתו. מכאן, שמחאותיו הקשות של ציבור הבוחרים, שחש נבגד על ידי ממשלתו, הן ביטוי דמוקרטי לגיטימי ומתחייב.
אין מחאה דמוקרטית מוצדקת יותר מאשר קובלנת האזרח שבחירתו החופשית נוצלה לרעה תוך מעילה באמונו. זה הוא מחטף שלטוני שהורס דמוקרטיות. את זאת עשה שרון, שניצל לרעה לא רק את קולות הבוחרים אלא גם את חולשת הממשלה והכנסת ואת הפרצות בחוק.
מטבע הדברים, על רקע התנהלותו הטוטליטרית של ראש הממשלה אשר אינו קשוב לציבור בוחריו, שזורות מחאות הימין בקריאות למרי אזרחי. בתגובה לכך מתכוון היועץ המשפטי לממשלה לכנס בלשכתו את נציגי השב"כ, המשטרה והפרקליטות על מנת לדון בצעדים לריסון "הקצנת הימין".
ותיקי המשטר הסטליניסטי מקרב עולי ברה"מ מחייכים במרירות על צחוק הגורל שהביא אותם ממשטר עריצות אחד למשנהו. מן המולדת הרוסית אל המולדת היהודית, דבר לא השתנה. השיטות הרי מוכרות עד לזרא.
בין פטיש שרון לסדן מזוז, נרמס הציבור תחת מהלכיו הרודניים של ראש הממשלה, ובה בעת הוא מאוים על ידי מנגנון סתימת הפיות של היועץ המשפטי. גישתו של מזוז משקפת את יחסו הרדוד, התוקפני והאלים של הממסד השלטוני אל אזרחי המדינה. זה זמן רב שהמנגנון הממשלתי בשל למשטר רודנות. אריאל שרון רק השלים את החוליה החסרה והניע את מכונת העריצות המשומנת.
אלא ששומרי החותם של ממשל שרון לא לקחו בחשבון עובדה מכרעת.
שרון חצה את כל הקווים האדומים. ראש הממשלה הרחיק לכת עד כדי כפייה טוטליטרית של טיהור אתני על העם.
זאת היא קומבינציה קטלנית של פשע נגד העם המתבצע באמצעות פשע נגד הדמוקרטיה. על עוולות פחותות מאלה יצאו עמים למלחמות אזרחים. זאת היא עילה לקרע לאומי ברמה חמורה יותר מאשר העימות סביב סוגיית העבדות, שהוביל את ארה"ב למלחמת האזרחים בין הצפון לדרום.
כאשר השלטון גוזל מהעם את הכלים הדמוקרטיים וכופה עליו טיהור אתני וכן מאיים על הציבור בסתימת פיות, שום קלגסים של השב"כ, המשטרה והפרקליטות לא יעצרו את המרי האזרחי. שכן, המאבק העממי נגד ממשל שרון וקלגסיו מעוגן בצדק האוניברסלי של עם הנלחם על חירותו הדמוקרטית, על הישרדותו הלאומית ועל שפיותו המוסרית.
מרגע ששרון בעט בערכי הליכוד, המוגדרים בחוקת התנועה, איבדה בחירתו לראשות הממשלה את תוקפה הדמוקרטי. מכאן ואילך מדובר בנבחר ציבור שניצל לרעה את בחירתו הדמוקרטית על מנת להשליט משטר עריצות.
מרגע שממשלת שרון שברה את כללי המשחק הדמוקרטי, אין שום זכות לכל גורם ממשלתי לדרוש מהאזרחים ציות להחלטות הממשלה בשם הדמוקרטיה. שכן, ראש הממשלה הוא זה שהוכיח לציבור כי הכללים הדמוקרטיים שוב אינם רלוונטיים.
השמאל והתקשורת שותקים כצפוי לנוכח הסתאבותה של הדמוקרטיה הישראלית תחת ממשל שרון, שהרי אל מול חזון עקירת התיישבות עברית משתתקות מוזות המוסר של השמאל וכלבי השמירה של הדמוקרטיה נאלמים דום. אלא שציבור רחב של מצביעי ימין חש את עצמו מרומה ונבגד. שכן, ראש הממשלה מעל באמון בוחריו וגזל את קולותיהם על מנת לקדם באורח אנטי-דמוקרטי מדיניות המנוגדת להשקפת עולמם.
ראש הממשלה אומנם דיבר לפני הבחירות על "ויתורים כואבים", "מדינה פלשתינית" ו"כיבוש", אך באותה נשימה הוא גם הצהיר כי "דין נצרים כדין תל אביב" וגם ניסה לרכך את הרושם הקשה שעוררו הצהרותיו התמוהות על ידי הסברים שהניחו את דעתו של הציבור הימני.
על כל פנים, הבחירות הדמוקרטיות בישראל אינן נקבעות על פי הצהרותיו הסותרות של נבחר ציבור אלא על פי הזיהוי הפוליטי המוכר שלו, שהשתרש בתודעת הציבור, וכן על פי השתייכותו למסגרת הפוליטית המחייבת של מפלגתו, שמטעמה הוא מגיש את מועמדותו לכהונה ממלכתית.
כך שמכל פרספקטיבה, אין שום הצדקה דמוקרטית למהלכיו של שרון המנוגדים לערכי מפלגתו. מכאן, שמחאותיו הקשות של ציבור הבוחרים, שחש נבגד על ידי ממשלתו, הן ביטוי דמוקרטי לגיטימי ומתחייב.
אין מחאה דמוקרטית מוצדקת יותר מאשר קובלנת האזרח שבחירתו החופשית נוצלה לרעה תוך מעילה באמונו. זה הוא מחטף שלטוני שהורס דמוקרטיות. את זאת עשה שרון, שניצל לרעה לא רק את קולות הבוחרים אלא גם את חולשת הממשלה והכנסת ואת הפרצות בחוק.
מטבע הדברים, על רקע התנהלותו הטוטליטרית של ראש הממשלה אשר אינו קשוב לציבור בוחריו, שזורות מחאות הימין בקריאות למרי אזרחי. בתגובה לכך מתכוון היועץ המשפטי לממשלה לכנס בלשכתו את נציגי השב"כ, המשטרה והפרקליטות על מנת לדון בצעדים לריסון "הקצנת הימין".
ותיקי המשטר הסטליניסטי מקרב עולי ברה"מ מחייכים במרירות על צחוק הגורל שהביא אותם ממשטר עריצות אחד למשנהו. מן המולדת הרוסית אל המולדת היהודית, דבר לא השתנה. השיטות הרי מוכרות עד לזרא.
בין פטיש שרון לסדן מזוז, נרמס הציבור תחת מהלכיו הרודניים של ראש הממשלה, ובה בעת הוא מאוים על ידי מנגנון סתימת הפיות של היועץ המשפטי. גישתו של מזוז משקפת את יחסו הרדוד, התוקפני והאלים של הממסד השלטוני אל אזרחי המדינה. זה זמן רב שהמנגנון הממשלתי בשל למשטר רודנות. אריאל שרון רק השלים את החוליה החסרה והניע את מכונת העריצות המשומנת.
אלא ששומרי החותם של ממשל שרון לא לקחו בחשבון עובדה מכרעת.
שרון חצה את כל הקווים האדומים. ראש הממשלה הרחיק לכת עד כדי כפייה טוטליטרית של טיהור אתני על העם.
זאת היא קומבינציה קטלנית של פשע נגד העם המתבצע באמצעות פשע נגד הדמוקרטיה. על עוולות פחותות מאלה יצאו עמים למלחמות אזרחים. זאת היא עילה לקרע לאומי ברמה חמורה יותר מאשר העימות סביב סוגיית העבדות, שהוביל את ארה"ב למלחמת האזרחים בין הצפון לדרום.
כאשר השלטון גוזל מהעם את הכלים הדמוקרטיים וכופה עליו טיהור אתני וכן מאיים על הציבור בסתימת פיות, שום קלגסים של השב"כ, המשטרה והפרקליטות לא יעצרו את המרי האזרחי. שכן, המאבק העממי נגד ממשל שרון וקלגסיו מעוגן בצדק האוניברסלי של עם הנלחם על חירותו הדמוקרטית, על הישרדותו הלאומית ועל שפיותו המוסרית.