בפרשה מופיעה בפעם ראשונה ואחרונה המילה "תרבות" בתנ"ך. תרבות היא דפוסי התנהגות של החברה בחיי היום יום, ביצירה, בסגנון הדיבור ועוד.
דפוסי התנהגות אלה הם תוצאה של העולם הערכי-רוחני של הציבור. התרבות היא כלי ביטוי לעולם הפנימי, הערכי.
משה מתקיף את שבטי בני גד וראובן ואומר כי תרבותם היא תוצאה של "אנשים חטאים".
מהי התרבות שראה משה והוטרד ממנה? משה רואה תרבות של חמדת ממון. שבטים השמים בראש מעייניהם את צאנם לפני טפם. הוא רואה שבטים המוכנים להתנתק מאחיהם ולהישאר מעבר הירדן ושבטים המוכנים להתנתק מארץ ישראל ולכן הוא חושש שתרבות זו היא תוצאה של "אנשים חטאים".
שני גורמים לחטא ולנפילות: האחד, השאיפה לטוב. יש ואנשים חוטאים לא מתוך רצון להרע ולא מתוך תרבות חטאים כי אם מתוך שאיפות טובות אשר מומשו באופן מוטעה. כך למשל, מבאר ריה"ל את המניע לחטא העגל שהיה מתוך רצון לקרבת אלקים. דהיינו, יש תרבות חטאה למרות שהאנשים אינם חוטאים באופיים.
השני, ערכים שליליים. למשל, בשעה שערך "האני" עומד במרכז ותובע תשומת לב ללא גבול, במצב כזה מכופף "האני" את כל מה שהוא בא במגע עמו למענו והוא מנסה לספק את הצרכים הנמוכים והגסים בחייו. מי שחי כך "מכופף" את משפחתו ועמו לצרכיו החומריים ורואה בארץ ישראל "בשורה" חילונית הבאה לעזור לו לספק את צרכיו הנמוכים.
משה רבנו רואה וחושש כי מה שהוא רואה ושומע מבני גד וראובן זו תרבות שהיא תוצאה של "אנשים חטאים".
משה בוחן אותם ואומר: "אם תחלצו לפני ה' למלחמה", "ונכבשה הארץ לפני ה' ". אם בני גד וראובן יעזרו לכבוש את הארץ וילכו לפני העם אין זה מספק. השאלה שמשה מנסה לבחון היא האם הם יחלצו לפני ה'. האם המניע שלהם הוא כספם וממונם עד שהם מוכנים אפילו לכבוש את הארץ לשם כך או שהמניע שלהם הוא "לפני ה'".
האם מדובר בתרבות חטאה של אנשים טובים הטועים בדרכם או שזוהי תרבות חטאה בטאת "אנשים חטאים"?
גם בימינו, אנו עדים לתרבות חטאה הדומה במאפייניה לתרבות שראה משה. תרבות המוכנה לכופף כל ערך ודבר בעל חשיבות לצרכים הגסים והעכשויים של "האני". תרבות שבה ממון חשוב יותר מהילדים, מנתינת תשומת לב לילדים בזמן ובאיכות, תרבות שבה מוכנים להתנתק מאחים ומארץ ישראל, תרבות שבה מתעלים בגסות ממשאלים ומדרכי ממשל נאותות. אין ספק שמדובר בתרבות חטאה מאד.
אלא שיש לדעת, כי אין מדובר באנשים חטאים באופיים. מדובר בציבור המאוכזב מהאידאלים השונים שהכזיבו לפי ראות עיניו. מדובר באנשים שבעומק נפשם חפצים מאד להיגאל ואינם רואים את הדרך שתוביל לגאולה המקווה.
כאשר נשאל החפץ חיים על האפשרות שתבוא הגאולה בדורו שחלקו עוזב את דרך האמונה ברגל גאווה, השיב: "באחרית זמן הגאולה יימצאו שני סוגי אנשים ושניהם יעזרו בקירוב הגאולה כאשר נבאר. שימצאו חלק אנשים בישראל אשר יחזקו עצמם לעבוד את ה' בכל לבבם ובכל נפשם הם ובניהם
אמנם גם זאת הגידו לנו חכמינו ז"ל מראש כי לא הכל יעמדו במדרגה הזאת, ויקום דור חדש שהם להיפך הראשונים, שיתנהגו במדרגה שפלה במצב הדת ויתנהגו כל אחד כפי הישר בעיניו. ואף על פי כן, אל יפול לבנו מזה כי זה גופא מסימני הגאולה כי אלה הראשונים יקרבו את הגאולה במעשיהם הטובים ואלה נמי יקרבו את הגאולה" (מאמר "צפית לישועה").
החיפוש הפנימי המביא לבעוט בכל מיני ערכים קדושים אשר לא נתבררו כל צרכם ולא השתחררו מכל מיני לכלוכים שנדבקו עליהם במרוצת הגלות גם הוא מתהליך הגאולה אשר יביא לבניין הקדושה השלמה.
בסופו של תהליך נבין כי כל התרבות הרעה הזאת היתה מתוך רצון להגיע "לפני ה'".
דפוסי התנהגות אלה הם תוצאה של העולם הערכי-רוחני של הציבור. התרבות היא כלי ביטוי לעולם הפנימי, הערכי.
משה מתקיף את שבטי בני גד וראובן ואומר כי תרבותם היא תוצאה של "אנשים חטאים".
מהי התרבות שראה משה והוטרד ממנה? משה רואה תרבות של חמדת ממון. שבטים השמים בראש מעייניהם את צאנם לפני טפם. הוא רואה שבטים המוכנים להתנתק מאחיהם ולהישאר מעבר הירדן ושבטים המוכנים להתנתק מארץ ישראל ולכן הוא חושש שתרבות זו היא תוצאה של "אנשים חטאים".
שני גורמים לחטא ולנפילות: האחד, השאיפה לטוב. יש ואנשים חוטאים לא מתוך רצון להרע ולא מתוך תרבות חטאים כי אם מתוך שאיפות טובות אשר מומשו באופן מוטעה. כך למשל, מבאר ריה"ל את המניע לחטא העגל שהיה מתוך רצון לקרבת אלקים. דהיינו, יש תרבות חטאה למרות שהאנשים אינם חוטאים באופיים.
השני, ערכים שליליים. למשל, בשעה שערך "האני" עומד במרכז ותובע תשומת לב ללא גבול, במצב כזה מכופף "האני" את כל מה שהוא בא במגע עמו למענו והוא מנסה לספק את הצרכים הנמוכים והגסים בחייו. מי שחי כך "מכופף" את משפחתו ועמו לצרכיו החומריים ורואה בארץ ישראל "בשורה" חילונית הבאה לעזור לו לספק את צרכיו הנמוכים.
משה רבנו רואה וחושש כי מה שהוא רואה ושומע מבני גד וראובן זו תרבות שהיא תוצאה של "אנשים חטאים".
משה בוחן אותם ואומר: "אם תחלצו לפני ה' למלחמה", "ונכבשה הארץ לפני ה' ". אם בני גד וראובן יעזרו לכבוש את הארץ וילכו לפני העם אין זה מספק. השאלה שמשה מנסה לבחון היא האם הם יחלצו לפני ה'. האם המניע שלהם הוא כספם וממונם עד שהם מוכנים אפילו לכבוש את הארץ לשם כך או שהמניע שלהם הוא "לפני ה'".
האם מדובר בתרבות חטאה של אנשים טובים הטועים בדרכם או שזוהי תרבות חטאה בטאת "אנשים חטאים"?
גם בימינו, אנו עדים לתרבות חטאה הדומה במאפייניה לתרבות שראה משה. תרבות המוכנה לכופף כל ערך ודבר בעל חשיבות לצרכים הגסים והעכשויים של "האני". תרבות שבה ממון חשוב יותר מהילדים, מנתינת תשומת לב לילדים בזמן ובאיכות, תרבות שבה מוכנים להתנתק מאחים ומארץ ישראל, תרבות שבה מתעלים בגסות ממשאלים ומדרכי ממשל נאותות. אין ספק שמדובר בתרבות חטאה מאד.
אלא שיש לדעת, כי אין מדובר באנשים חטאים באופיים. מדובר בציבור המאוכזב מהאידאלים השונים שהכזיבו לפי ראות עיניו. מדובר באנשים שבעומק נפשם חפצים מאד להיגאל ואינם רואים את הדרך שתוביל לגאולה המקווה.
כאשר נשאל החפץ חיים על האפשרות שתבוא הגאולה בדורו שחלקו עוזב את דרך האמונה ברגל גאווה, השיב: "באחרית זמן הגאולה יימצאו שני סוגי אנשים ושניהם יעזרו בקירוב הגאולה כאשר נבאר. שימצאו חלק אנשים בישראל אשר יחזקו עצמם לעבוד את ה' בכל לבבם ובכל נפשם הם ובניהם
אמנם גם זאת הגידו לנו חכמינו ז"ל מראש כי לא הכל יעמדו במדרגה הזאת, ויקום דור חדש שהם להיפך הראשונים, שיתנהגו במדרגה שפלה במצב הדת ויתנהגו כל אחד כפי הישר בעיניו. ואף על פי כן, אל יפול לבנו מזה כי זה גופא מסימני הגאולה כי אלה הראשונים יקרבו את הגאולה במעשיהם הטובים ואלה נמי יקרבו את הגאולה" (מאמר "צפית לישועה").
החיפוש הפנימי המביא לבעוט בכל מיני ערכים קדושים אשר לא נתבררו כל צרכם ולא השתחררו מכל מיני לכלוכים שנדבקו עליהם במרוצת הגלות גם הוא מתהליך הגאולה אשר יביא לבניין הקדושה השלמה.
בסופו של תהליך נבין כי כל התרבות הרעה הזאת היתה מתוך רצון להגיע "לפני ה'".