"אמר ר' אחא בשם רבי אבא בר כהנא: כתיב 'אורח חיים פן תפלס, נעו מעגלותיה ולא תדע', - טלטל הקב"ה מתן שכרן של עושי מצוות, כדי שיהו עושין אותן באמונה"(ירושלמי פאה פ"א).
שיטת טלטולים אלוקית. חשבת להקים שיעור לבעלי תשובה, לפתוח חוג בית, לעשות מעשה טוב, לקדם את גאולת עם ישראל, ומיד מתחילות ה'מניעות'. מתחילים הסיבוכים והבירורים האלוקיים. האם באמת אתה חפץ לקדם את עם ישראל, לגלות שם ה' בעולם, או שמא לגדל את שמך שלך? מטלטל הקב"ה שכרך, יוצר כביכול קשיים, כדי שתתעלה לעשיה מתוך תוקף קדושת האמונה.
כתב המהר"ל (נצח ישראל פ"ה) כי ההתפעלות, ההשתנות עקב מעשיהם של אחרים, הינה מדרגה גשמית, לעומת המעלה הנבדלת האלוקית, שאינה מתפעלת מהתנגדויות חיצוניות.
לצערנו, כולנו מכירים, מדרגה של אדם המשנה את דעתו עקב לחצים מן החוץ. פעולתו של אדם כזה, הינה לא יותר מאשר בבואת יחסי הכוחות, שבין הגורמים הלוחצים עליו.
לעומת זאת, המעלה האלוקית אינה מתפעלת. היא קבועה בדרכה. אתה יכול לנסות ללחוץ ולהפריע, זה לא יעזור לך. נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להינחם. אמונה פנימית ובטחון. טלטל כמה שתרצה. מכאן אנחנו לא זזים. ולהיפך, רק בונים ובונים, מלמדים, ומחנכים, משמחים, ומסייעים, ממלאים ומתמלאים באמונה, ובציפייה לישועה.
לפעמים פותחים שיעור, ובאים עשרה. פעם הבאה באים רק שניים. במשך שלוש שנים של עבודה, הטלטולים גדולים מצד אל צד. אתה מרגיש שלא הצלחת. שהעסק לא מתקדם.
לפעמים אתה כבר על סף של מחשבות יאוש רח"ל, אבל אתה ממשיך. אם היית הולך עם מחשבותיך הגשמיות היית מפסיק כבר מזמן. אבל כיון שהינך נצמד למחשבות האלוקיות, לאמונה, אתה ממשיך. עד שמגיע היום שאתה כבר רואה ברכה. עד כדי כך, שלפעמים נדמה לך שכבר לא צריכים אותך שם. יכול להיות. אם זה באמת כך, תתחיל מקום נוסף. וצפה כמובן, ל...- טלטולים. מניעות. סיבוכים.
לא אחת אתה שומע אנשי עשייה מנוסים מגיבים למניעות עם בואן, "אם לא היו מניעות הייתי פוחד שזה לא אמיתי. עכשיו אני שקט. אם יש מניעות סימן שזה אמיתי".
וכתב ר' צדוק הכהן (צדקת הצדיק לט') שאין ללמוד מסייעתא דשמיא כי דבר מסויים הוא לרצון ד'. ההחלטה אם פעולתנו הינה לרצון ד' או לא, אינה בנויה על סימנים משמיים, או על הצלחה מיידית. הרבה פעמים להיפך. כדי לנסותנו, לצרפנו ולטהרנו, מקשה עלינו הקב"ה את הדרך.
ההבדל בין מי שעושה וממשיך, לבין מי שחשב או אפילו התחיל לעשות והפסיק, אינו טמון באיזו ברכה נסתרת, שזה האחרון לא זכה לה, אלא בנכונות לסבול כשלונות, נפילות, סיבוכים, התמודדות עם מצבי משבר.
ההבדל האמיתי הוא, במסירות הנפשית לרעיון, לאמונה. במובן זה, לסיבוכים ולקשיים, יש תפקיד מרכזי, בגילוי נצח ישראל הגובר על כל המחסומים. דוקא מתוך ההתנגדות, הולכת ומתבררת עצמת הנשמה הישראלית, ודבקותה העצמית באלוקים חיים.
וכתב הרב צבי יהודה קוק - "יעקב אבינו הוא כולו סיבוכים. כל סדר חייו מראשית עד אחרית, מלא סיבוכים... יעקב אבינו זה אנחנו. מיעקב אבינו נולד עם ישראל, ומאז ועד הנה, נמשכים הסיבוכים במציאות שלנו.
אמנם, דווקא מתוך הסיבוכים והשיבושים, מתגלה 'אור חדש על ציון', 'והיה העקב למישור'"(ויצא ב', ג'). "פגישת הרוחני והחומרי היא מלאה סיבוכים... התורה היא המדריכה בתוך כל הסיבוכים"(ויצא א', ו').
"אנחנו כולנו מלאי סיבוכים ונפגשים בסיבוכים בכל מהלך ההסטוריה שלנו. אין להתעלם ולהתחמק ולברוח מהם. יש להמשיך בגבורה בתוך הסיבוכים, ונצח ישראל הולך ומתגלה דרך כל הסיבוכים"(ויצא א', ה').
שיטת טלטולים אלוקית. חשבת להקים שיעור לבעלי תשובה, לפתוח חוג בית, לעשות מעשה טוב, לקדם את גאולת עם ישראל, ומיד מתחילות ה'מניעות'. מתחילים הסיבוכים והבירורים האלוקיים. האם באמת אתה חפץ לקדם את עם ישראל, לגלות שם ה' בעולם, או שמא לגדל את שמך שלך? מטלטל הקב"ה שכרך, יוצר כביכול קשיים, כדי שתתעלה לעשיה מתוך תוקף קדושת האמונה.
כתב המהר"ל (נצח ישראל פ"ה) כי ההתפעלות, ההשתנות עקב מעשיהם של אחרים, הינה מדרגה גשמית, לעומת המעלה הנבדלת האלוקית, שאינה מתפעלת מהתנגדויות חיצוניות.
לצערנו, כולנו מכירים, מדרגה של אדם המשנה את דעתו עקב לחצים מן החוץ. פעולתו של אדם כזה, הינה לא יותר מאשר בבואת יחסי הכוחות, שבין הגורמים הלוחצים עליו.
לעומת זאת, המעלה האלוקית אינה מתפעלת. היא קבועה בדרכה. אתה יכול לנסות ללחוץ ולהפריע, זה לא יעזור לך. נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להינחם. אמונה פנימית ובטחון. טלטל כמה שתרצה. מכאן אנחנו לא זזים. ולהיפך, רק בונים ובונים, מלמדים, ומחנכים, משמחים, ומסייעים, ממלאים ומתמלאים באמונה, ובציפייה לישועה.
לפעמים פותחים שיעור, ובאים עשרה. פעם הבאה באים רק שניים. במשך שלוש שנים של עבודה, הטלטולים גדולים מצד אל צד. אתה מרגיש שלא הצלחת. שהעסק לא מתקדם.
לפעמים אתה כבר על סף של מחשבות יאוש רח"ל, אבל אתה ממשיך. אם היית הולך עם מחשבותיך הגשמיות היית מפסיק כבר מזמן. אבל כיון שהינך נצמד למחשבות האלוקיות, לאמונה, אתה ממשיך. עד שמגיע היום שאתה כבר רואה ברכה. עד כדי כך, שלפעמים נדמה לך שכבר לא צריכים אותך שם. יכול להיות. אם זה באמת כך, תתחיל מקום נוסף. וצפה כמובן, ל...- טלטולים. מניעות. סיבוכים.
לא אחת אתה שומע אנשי עשייה מנוסים מגיבים למניעות עם בואן, "אם לא היו מניעות הייתי פוחד שזה לא אמיתי. עכשיו אני שקט. אם יש מניעות סימן שזה אמיתי".
וכתב ר' צדוק הכהן (צדקת הצדיק לט') שאין ללמוד מסייעתא דשמיא כי דבר מסויים הוא לרצון ד'. ההחלטה אם פעולתנו הינה לרצון ד' או לא, אינה בנויה על סימנים משמיים, או על הצלחה מיידית. הרבה פעמים להיפך. כדי לנסותנו, לצרפנו ולטהרנו, מקשה עלינו הקב"ה את הדרך.
ההבדל בין מי שעושה וממשיך, לבין מי שחשב או אפילו התחיל לעשות והפסיק, אינו טמון באיזו ברכה נסתרת, שזה האחרון לא זכה לה, אלא בנכונות לסבול כשלונות, נפילות, סיבוכים, התמודדות עם מצבי משבר.
ההבדל האמיתי הוא, במסירות הנפשית לרעיון, לאמונה. במובן זה, לסיבוכים ולקשיים, יש תפקיד מרכזי, בגילוי נצח ישראל הגובר על כל המחסומים. דוקא מתוך ההתנגדות, הולכת ומתבררת עצמת הנשמה הישראלית, ודבקותה העצמית באלוקים חיים.
וכתב הרב צבי יהודה קוק - "יעקב אבינו הוא כולו סיבוכים. כל סדר חייו מראשית עד אחרית, מלא סיבוכים... יעקב אבינו זה אנחנו. מיעקב אבינו נולד עם ישראל, ומאז ועד הנה, נמשכים הסיבוכים במציאות שלנו.
אמנם, דווקא מתוך הסיבוכים והשיבושים, מתגלה 'אור חדש על ציון', 'והיה העקב למישור'"(ויצא ב', ג'). "פגישת הרוחני והחומרי היא מלאה סיבוכים... התורה היא המדריכה בתוך כל הסיבוכים"(ויצא א', ו').
"אנחנו כולנו מלאי סיבוכים ונפגשים בסיבוכים בכל מהלך ההסטוריה שלנו. אין להתעלם ולהתחמק ולברוח מהם. יש להמשיך בגבורה בתוך הסיבוכים, ונצח ישראל הולך ומתגלה דרך כל הסיבוכים"(ויצא א', ה').