הפרסום משך את העין, מובלט ומלווה תמונה. "סופשבוע מיוחד במינו באווירה הקסומה של מנזר "האחיות ציון" בעין כרם. נקבל את השבת לצלילי מוזיקה"... ויש פירוט על הארוחות, המדיטציה והסיורים. מילות הסיום של ההזמנה הזו אומרות: "לא להחמיץ".
בניגוד למצופה לא מדובר כאן על אירוע מיסיונרי מוסווה. הקטע מופיע בחוברת הקרויה "ירוק", של החברה להגנת הטבע. דפדוף קל בחוברת יגלה שרוב רובן של ההצעות שם, לסיורים או לאירועים מיוחדים, הם לשבת. וכמובן שאין הפרדה, הניכרת לעין הקורא, של ההצעות שאינן כרוכות בחילול שבת או באווירה שאינה מתאימה לציבור דתי. מסקנה: הציבור הדתי אינו מהווה גורם משמעותי בקו המנחה את החברה הזאת.
בחוברת אחרת, "מסע אחר" התפרסם מכתב של הקורא ד"ר שמבה. הוא מבקש לא להביא תמונות שאינן צנועות. תשובת העורך מוכיחה שהוא כלל אינו מבין את מה שמציק לאחד מקוראיו הנאמנים. הוא הבהיר שימשיך בפרסומים מעין אלו, ואף הוכיח זאת מיידית. מכתבו של קורא אחר (אני-מ"ג) שהתייחס לנושא והציג רעיון העשוי לפתור את הבעיה, לא פורסם.
מסתמא הנושא אינו מטריד ממש את מערכת העיתון הזה. ונראה בעליל שגם הבהרתו של הקורא שהוא ייאלץ לוותר על העיתון לא מפריעה את שנתו של העורך. מסקנה: הציבור הדתי אינו חשוב דיו במערכת השיקולים של העיתון.
בידיעון של אחד היישובים הקהילתיים התפרסמה אזהרה של הרב המקומי. הרב מפנה את תשומת לבם של ההורים שבקניון חדש שנפתח בסביבה, מוקרנות- אל מול הסועדים את לבם, תמונות שראוי להזהר מהן.
מסקנה: הציבור הדתי בעיקר, אך גם אנשים נורמליים בעלי ערכים, אינם מהווים קהל יעד שמתחשבים בו.
ועם זאת למדנו לדעת שכמה רשתות מזון גדולות, החליטו לא לפתוח את חנויותיהן בשבת. השיקול, כפי שפורסם, הוא כלכלי. עובדה שאינה ממעיטה מהברכה שמגיעה להן. אך מסקנה אחת בולטת כאן: הציבור הדתי אינו מהווה גורם משמעותי שיש להתחשב בו.
בודאי יש דוגמאות נוספות. אך די באלו כדי להוביל למסקנה שיש לעשות משהו. והנה רעיון:
ברשת האינטרנט מתפרסמת, בימים אלה, רשימה של תחנות דלק בהן היו מקרים של מהילת דלק במים. הציבור מוזהר להתרחק מהן.
לא מתפרסמת, במקביל, רשימת תחנות שאינן שומרות שבת. ועם זאת, סביר להניח שבתחנות השומרות שבת, גם לא מרמים את הלקוחות. רשימה כזאת תביא אליהם נהגים החסים על כספם ועל מכוניותיהם. כלומר, תחנה ששלט גדול מעליה יכריז על פעילותה רק בימי חול, תזכה לקהל לקוחות גדול יותר.
כיוצא בזה למדנו לדעת שיש חילוניים מעדיפים אטליז כשר. לא רק בגלל שרוב היהודים מעדיפים אוכל כשר (כ- 80%, בסקר האחרון), אלא בגלל הידיעה שבבשר כשר יש הקפדת יתר על היגיינה. אין שם לא נבלה ולא טריפה.
ונדמה לי שיש בעניין הזה גם נקודה עקרונית. ידוע שמסעדה, מלון או אפילו דוכן לגלידה, שאינם שומרי שבת, אינם זוכים לתעודת הכשר. גם אם המזון עצמו ששם הוא כשר ללא ספק. ובצדק. אבל למה אין איסור לקנות בחנות בגדים שפתוחה שבעה ימים בשבוע? על מה ולמה מותר לרכוש מוצרים שאינם מוצרי מזון, ברשתות הפתוחות בשבת, ואפילו כאלה היוזמות מבצעי מכירות המגבירים את חילול השבת?
אין, לטעמי, הבדל עקרוני בין רכישת קוקה קולה ביום חול בחנות מזון הפתוחה בשבת, לרכישת מקצרת דשא בחנות לכלים שפתוחה בשבתות, או חולצה ומכנסיים. אם אנו לא מפרידים בין המוצר וחנות המזון, הבה לא נפריד בין המוצר וחנות הכל בו.
ויש עוד זווית, והיא אולי העיקרית בעניין. הציבור הדתי אינו עומד על שלו. ביסודו הוא ציבור שירכוש חבילת ממתקים כשרה הנמכרת בחנות מזון שאינה כשרה. שהרי המוצר הזה כשר. וזאת במקום להדיר רגליו כליל ממקום שאינו טורח להשיג תעודת כשרות ובכך מוותר מראש על הצרכן הדתי.
לדרוש מבעלי יראת שמיים לא להכנס כלל למקומות המחללים שבת, נראה כמשימה בלתי אפשרית. אבל, אסור לוותר. מי שמזלזל בשומר המצוות אין כל סיבה לסייע לו. אפשר לפנות לחנויות אחרות. מי שעובר על איסור שבת, ניתן להניח שאין לו מורא שמיים גם בדיני אונאה.
וכבר ראינו לא מכבר את ההתארגנות של בעלי עסקים בנתב"ג 2000 . שם ההיבט הכלכלי הביא לעשייה של הסוחרים הדתיים והם הצליחו. וכדאי להרחיב את המודעות ואת הפעילות.
ניתן גם להניח בוודאות, שיהיו אנשים שאינם דתיים, בהגדרה, שיצטרפו להתארגנות כזאת. אם בגלל העיקרון של יום חופש מהבחינה הסוציאלית. (אגב, על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, שיסודו בחקיקה חברתית!) אם בגלל חוסר נחת מהבילוי האופנתי של קניות בשבת. לא כולם נהנים מהלחץ החברתי הכולל עמידה בתורים, נסיעות והרבה יזע ודמעות (של הילדים הרוצים פריט זה או אחר).
ויש להכיל את הכלל גם למקומות אחרים. למשל, אלו שמוציאים עיתונים שממש אי אפשר להכניסם הביתה, מניחים מראש שהציבור המוטרד מכך לא יקנה את העיתון. אז, בבקשה. לא לקנות ולא לפרסם שם. לא רוצים אתכם, לא צריך. אפשר להתווכח על חוסר איזון, על מלחמה נגד ציבור כזה או אחר, על ימין ושמאל. אבל על השאלות הללו לא יכול להיות ויכוח.
הציבור הדתי חייב לעמוד על עקרונותיו. לא לוותר ולדעת שיש גם לו זכויות. אין כל סיבה לממן חילולי שבת ועבירות בחברות, חנויות או תחומים מכספים של אלו שאינם משתמשים בזה. מי שלא רוצה בדתיים, ידע מראש שגם הם לא רוצים אותו. ומי שרוצה להרחיב את העיקרון גם לתחום אחר, כמו אל שונאי ההתיישבות ביש"ע, מוזמן.
בניגוד למצופה לא מדובר כאן על אירוע מיסיונרי מוסווה. הקטע מופיע בחוברת הקרויה "ירוק", של החברה להגנת הטבע. דפדוף קל בחוברת יגלה שרוב רובן של ההצעות שם, לסיורים או לאירועים מיוחדים, הם לשבת. וכמובן שאין הפרדה, הניכרת לעין הקורא, של ההצעות שאינן כרוכות בחילול שבת או באווירה שאינה מתאימה לציבור דתי. מסקנה: הציבור הדתי אינו מהווה גורם משמעותי בקו המנחה את החברה הזאת.
בחוברת אחרת, "מסע אחר" התפרסם מכתב של הקורא ד"ר שמבה. הוא מבקש לא להביא תמונות שאינן צנועות. תשובת העורך מוכיחה שהוא כלל אינו מבין את מה שמציק לאחד מקוראיו הנאמנים. הוא הבהיר שימשיך בפרסומים מעין אלו, ואף הוכיח זאת מיידית. מכתבו של קורא אחר (אני-מ"ג) שהתייחס לנושא והציג רעיון העשוי לפתור את הבעיה, לא פורסם.
מסתמא הנושא אינו מטריד ממש את מערכת העיתון הזה. ונראה בעליל שגם הבהרתו של הקורא שהוא ייאלץ לוותר על העיתון לא מפריעה את שנתו של העורך. מסקנה: הציבור הדתי אינו חשוב דיו במערכת השיקולים של העיתון.
בידיעון של אחד היישובים הקהילתיים התפרסמה אזהרה של הרב המקומי. הרב מפנה את תשומת לבם של ההורים שבקניון חדש שנפתח בסביבה, מוקרנות- אל מול הסועדים את לבם, תמונות שראוי להזהר מהן.
מסקנה: הציבור הדתי בעיקר, אך גם אנשים נורמליים בעלי ערכים, אינם מהווים קהל יעד שמתחשבים בו.
ועם זאת למדנו לדעת שכמה רשתות מזון גדולות, החליטו לא לפתוח את חנויותיהן בשבת. השיקול, כפי שפורסם, הוא כלכלי. עובדה שאינה ממעיטה מהברכה שמגיעה להן. אך מסקנה אחת בולטת כאן: הציבור הדתי אינו מהווה גורם משמעותי שיש להתחשב בו.
בודאי יש דוגמאות נוספות. אך די באלו כדי להוביל למסקנה שיש לעשות משהו. והנה רעיון:
ברשת האינטרנט מתפרסמת, בימים אלה, רשימה של תחנות דלק בהן היו מקרים של מהילת דלק במים. הציבור מוזהר להתרחק מהן.
לא מתפרסמת, במקביל, רשימת תחנות שאינן שומרות שבת. ועם זאת, סביר להניח שבתחנות השומרות שבת, גם לא מרמים את הלקוחות. רשימה כזאת תביא אליהם נהגים החסים על כספם ועל מכוניותיהם. כלומר, תחנה ששלט גדול מעליה יכריז על פעילותה רק בימי חול, תזכה לקהל לקוחות גדול יותר.
כיוצא בזה למדנו לדעת שיש חילוניים מעדיפים אטליז כשר. לא רק בגלל שרוב היהודים מעדיפים אוכל כשר (כ- 80%, בסקר האחרון), אלא בגלל הידיעה שבבשר כשר יש הקפדת יתר על היגיינה. אין שם לא נבלה ולא טריפה.
ונדמה לי שיש בעניין הזה גם נקודה עקרונית. ידוע שמסעדה, מלון או אפילו דוכן לגלידה, שאינם שומרי שבת, אינם זוכים לתעודת הכשר. גם אם המזון עצמו ששם הוא כשר ללא ספק. ובצדק. אבל למה אין איסור לקנות בחנות בגדים שפתוחה שבעה ימים בשבוע? על מה ולמה מותר לרכוש מוצרים שאינם מוצרי מזון, ברשתות הפתוחות בשבת, ואפילו כאלה היוזמות מבצעי מכירות המגבירים את חילול השבת?
אין, לטעמי, הבדל עקרוני בין רכישת קוקה קולה ביום חול בחנות מזון הפתוחה בשבת, לרכישת מקצרת דשא בחנות לכלים שפתוחה בשבתות, או חולצה ומכנסיים. אם אנו לא מפרידים בין המוצר וחנות המזון, הבה לא נפריד בין המוצר וחנות הכל בו.
ויש עוד זווית, והיא אולי העיקרית בעניין. הציבור הדתי אינו עומד על שלו. ביסודו הוא ציבור שירכוש חבילת ממתקים כשרה הנמכרת בחנות מזון שאינה כשרה. שהרי המוצר הזה כשר. וזאת במקום להדיר רגליו כליל ממקום שאינו טורח להשיג תעודת כשרות ובכך מוותר מראש על הצרכן הדתי.
לדרוש מבעלי יראת שמיים לא להכנס כלל למקומות המחללים שבת, נראה כמשימה בלתי אפשרית. אבל, אסור לוותר. מי שמזלזל בשומר המצוות אין כל סיבה לסייע לו. אפשר לפנות לחנויות אחרות. מי שעובר על איסור שבת, ניתן להניח שאין לו מורא שמיים גם בדיני אונאה.
וכבר ראינו לא מכבר את ההתארגנות של בעלי עסקים בנתב"ג 2000 . שם ההיבט הכלכלי הביא לעשייה של הסוחרים הדתיים והם הצליחו. וכדאי להרחיב את המודעות ואת הפעילות.
ניתן גם להניח בוודאות, שיהיו אנשים שאינם דתיים, בהגדרה, שיצטרפו להתארגנות כזאת. אם בגלל העיקרון של יום חופש מהבחינה הסוציאלית. (אגב, על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, שיסודו בחקיקה חברתית!) אם בגלל חוסר נחת מהבילוי האופנתי של קניות בשבת. לא כולם נהנים מהלחץ החברתי הכולל עמידה בתורים, נסיעות והרבה יזע ודמעות (של הילדים הרוצים פריט זה או אחר).
ויש להכיל את הכלל גם למקומות אחרים. למשל, אלו שמוציאים עיתונים שממש אי אפשר להכניסם הביתה, מניחים מראש שהציבור המוטרד מכך לא יקנה את העיתון. אז, בבקשה. לא לקנות ולא לפרסם שם. לא רוצים אתכם, לא צריך. אפשר להתווכח על חוסר איזון, על מלחמה נגד ציבור כזה או אחר, על ימין ושמאל. אבל על השאלות הללו לא יכול להיות ויכוח.
הציבור הדתי חייב לעמוד על עקרונותיו. לא לוותר ולדעת שיש גם לו זכויות. אין כל סיבה לממן חילולי שבת ועבירות בחברות, חנויות או תחומים מכספים של אלו שאינם משתמשים בזה. מי שלא רוצה בדתיים, ידע מראש שגם הם לא רוצים אותו. ומי שרוצה להרחיב את העיקרון גם לתחום אחר, כמו אל שונאי ההתיישבות ביש"ע, מוזמן.