האם עומד חלומם המתוק של המהרסים והמחריבים, אותם חוגים המנסים מזה 37 שנה לקרוע את שטחי יש"ע ממדינת ישראל, להתגשם?
ההשקעה האירופית רבת השנים במימונם ועידודם של האירגונים הפלשתינים ושל רוב רובו של השמאל הישראלי נועדה לאפשר לערבים את ההשמדה. פעולת זו של גזיזת המחלפות תושג ע"י השגת שליטה ערבית על הרכסים השולטים ביש"ע מחד, תוך כדי דחיפתה של ישראל לוויתור מרצון על לב המולדת היהודית לאחר 2000 שנות געגועים ושמירת אמונים, כלומר חיסול רוחה של מדינת ישראל, מאידך.
האם מדינות אירופה, הספוגות באנטישמיות עד לרוויה, עומדות סוף סוף לזכות בדיווידנד הגדול של ההשקעה זו?
גם גורמים מרכזיים במשרד החוץ האמריקאי וב-סי. אי. איי שתמיד מצדדים בערבים ומתנהגים כעבדים של הסעודים, אלו שדואגים בכל מלחמה שישראל לעולם לא תצא כשידה על העליונה, האם גם הם עומדים "לזכות בפרי עמלם"?
זה תלוי רק בנו
למרות כל המאמצים חובקי העולם הללו, למרות הקונצנזוס הגלובלי, למרות הממשלות העלובות והכושלות שלנו שהביאונו עד הלום הלכה והתחזקה באופן עקבי האחיזה היהודית ביש"ע.
ביום השחור של חתימת הסכם אוסלו גרו ביש"ע 100,000 יהודים. באותה תקופה דיווח אחד העיתונים על כתובת גרפיטי על קיר בת"א: "גמרנו עם המתנחלים, עכשיו נגמור גם עם החרדים".
נו?, חלפו 11 שנה, מספר הישובים הוכפל, ומספר התושבים הגיע ל-250,000.
אולם, היום עומדים אנחנו מול סכנה שלא חלמנו על שכמותה.
כמו שוטר המנצל את המדים, הסמכויות והאמון והופך לשודד או אנס, כך מנסה אריאל שרון, בעזות מצח בלתי נתפסת, לעשות את המהלכים המופרכים ביותר, את אותם צעדים שמהם אפילו רבין וברק נזהרו. הוא מנסה לעקור את רובה המכריע של ההתיישבות היהודית ביש"ע. הוא מתכוון לגרש אותנו מבתינו, לתת אותם כפרס לאויבינו, ולהפוך אותנו לפליטים. זה זמן רב שהוא מתגאה אצל מנהיגים זרים שהוא היחיד המסוגל לבצע זאת.
על מנת לאפשר את עקירתם של הישובים, שהוקמו באופן חוקי, יהיה על הממשלה להפוך אותם לבלתי חוקיים ע"י שינוי החוק.
האם באמת מותר לרוב דמוקרטי לאפשר ביצוע מעשים בלתי חוקיים בעלי משמעות לאומית חסרת תקדים גם ע"י שינויו של החוק?
האם יש זכות לרוב של נוסעי סירה בלב ים לערוך הצבעה על הריגתו של אחד מחבריהם לשם אכילתו, וע"י כך להציל את היתר? האם יש זכות לרוב של אזרחים להצביע על גירושם מבתיהם של תושבים באזור מסויים כדי להשיג לעצמם שלום?
בארה"ב היו נהוגים עד לפני כ-40 שנה חוקי אפרטהייד נגד השחורים שנחקקו ברוב דמוקרטי. כששוטר אמריקאי אסר על שחור לשבת במקום המיועד ללבן באוטובוס, החוק היה לצידו. השחורים בהנהגתו של מרטין לותר קינג התקוממו באופן בלתי אלים ע"י רמיסה מכוונת של החוקים הספציפיים הללו, נכלאו, הוכו, נרצחו, אך ניצחו וכיום האפלייה היא זו שהפכה לבלתי חוקית.
ישנם נושאים שגם עם רוב בכנסת, המחוזק ברוב מכריע במשאל עם מיוחד, אינם נתונים לדיון.
כך לא מותר להתיר רצח או אונס ע"י שינוי החוק, גם אם יאושר ברוב קולות במשאל עם מיוחד.
אדם יכול להביא לעולם ילד, אך אין לו שום זכות לסלקו מהעולם. בדיוק כך יכולה ממשלה להחליט על בניית ישוב, אך לא על עקירתו. עלינו לשנן שוב ושוב כי זוהי פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה וחובה להתנגד לה.
יוסי שריד ויאיר צבן כתבו בעבר כי "היום שבו תינתן פקודת הטרנספר (לערבים) הוא יום הסרוב". "אנו בנינו וחניכנו נשכב תחת גלגלי המשאיות". עמוס עוז קרא להתנגד לכך בכוח ואף "לפוצץ גשרים".
יתכן שההכרעה הסופית תיקבע ע"י עימות בלתי נמנע ביננו לבין החיילים והשוטרים האומללים שישלחו ע"י ראש הממשלה שיצא מדעתו. נצחון שלנו עשוי בהחלט להביא את החברה הישראלית להכרה הסופית שאפסו הסיכויים לבצע את הגירוש "הנכסף".
אנחנו המתנחלים נמצאים בשטח, מכירים אותו ושולטים בו בפריסה מרשימה ביותר. כמות ומימדי השנאה המופנית אלינו רק מוכיחים זאת. כוחות הבטחון חייבים לרכז כמות עצומה של אנשים כדי לעקור מאחז או ישוב, ולו הקטן ביותר. מצוקת כח האדם בקרב ה"גופים המפנים" היא אדירה. הם חייבים להקצות כוחות להתמודדות עם התרעות לפיגועים ובטחון שוטף, מצוקות התקציב חייבו באחרונה לצמצם את כח האדם ביש"ע ב-25 אחוז! קשה למערכת לקיים מאמץ עקירה משמעותי לטווח ארוך, וכל שיבוש הינו קריטי.
כמו כן אין לה אופציה להשאיר שמירה למניעת חזרה שלנו לשטח כשמדובר במאחזים. בנוסף להתמודדות עצמה, ההתעקשות שלנו להקים מחדש כל מאחז שנהרס הרפה מאד את ידי הממסד. הויכוח בין שר הבטחון לבין השר לבטחון פנים שנסב על "מי לא יפנה" מוכיח כי המאבקים על המאחזים מעיקים עליהם קשות.
תנועות הסרוב של השמאל הצליחו ל"גייס" כ-600 איש לתנועתם. בהתחשב ברוח התקשורתית הגבית ובתקציבי העתק העומדים לרשותם זהו כישלון אדיר! הנתון של 27 טייסים סרבנים בלבד, מתוך אלפי טייסים שהיו בחיל האויר אף הוא פירושו כישלון מהדהד.
לא מזמן פרצה סערה כשרבני הציונות הדתית התקוממו נגד המנהג של מדריכות ספורט בצה"ל להופיע במכנסיים קצרים. פגישה קצרה בין ראשי הצבא לנציגי הרבנים "שיכנעה" את הקצינים לוותר. מסתבר שנוכח עמדה אחידה שכללה איום על המשך השרות של הנוער הציוני- דתי התקפלה צמרת הצבא חיש מהר.
האם גורלה של ארץ ישראל והגירוש המפלצתי של אלפי יהודים מבתיהם יצליחו להביא את הרבנים לאיחוד דומה שיגרום לרמטכ"ל להודיע לראש הממשלה ש"חבל לו על הזמן", ושכדאי שימהר ולהתאים את תכניותיו למציאות?
נוכח מעשה הפשע של הגרוש והעקירה יש לקוות שיהיו אלפים רבים של אנשי כוחות הבטחון שיסרבו או יתחמקו מלקחת חלק בו. ההבדלים במימדי הסרוב צריכים להיות ניכרים. הממשלה צריכה ללמוד שצה"ל הוא כלי קשוח נגד האוייב הערבי, אך הוא הופך מיד לספוג רך ברגע שמנסים להפנות אותו למשימת מלחמת האחים. הקצאת אלפי חיילים מתגייסים לצורך הקמתן של יחידות סזון מיוחדות, כפי שהתפרסם לאחרונה, עלול להצביע על כך שאין כל מצוקת כח אדם בצבא, דבר שיגרום לחיילי מילואים רבים להפסיק לשרת ואף להחזיר את הדרגות.
על האזרחים המיועדים לעקירה לסרב לשתף פעולה עם מנגנון החורבן של שרון, לא לקבל שמאים ועורכי דין תאבי בצע, לא לחתום על שום מסמך ולא לקיים מגע עם שום גורם ממשלתי בכל הנוגע לחורבן.
האם יכולה הממשלה לשלוח מאות ואלפי סרבנים לכלא? אדרבה, שינסו. זהו חלומם המתוק של כל מצדדי המרי האזרחי לדורותיהם. אין כמו משפטים המוניים ומחנות מעצר, יחד עם הדינמיקה המתפתחת מסביבם, כדי להפיל ממשלה.
המטרה היא להוציא, אחת ולתמיד, מהלכסיקון את קיום האפשרות של עקירת ישוב כלשהו
יש להבין שהמניע העיקרי למהלכי הממשלה הוא העייפות מהמאבק בערבים, באמריקאים, באו"מ ובאירופים. דבריו של אולמרט בעפרה לא מזמן מעידים על כך. תמורת אשליה של שקט, אפילו זמני, בחזיתות אלו, מוכנים "מנהיגינו" לכל הצעדים ההרסניים הללו.
הדבר קשה לנו מאד. אנו ציבור פטריוטי, ממושמע, ומלא מוטיבציה לתרום למדינה. הרכנו ראש במשך שנים נוכח הכפשות, השמצות, ועלילות של השמאל, ניגבנו את הרוק בשקט מתוך אחריות לאומית ואהבת חינם בוגרת.
הדרך השקטה והמאופקת הזו התפרשה אצלם שאנו המתנחלים מהוים אגוז קל לפיצוח.
תפקידנו להבהיר להם שמאבק מסוג זה הינו חסר סיכוי כי גם עבורנו ישנו קו אדום שאליו אנחנו מגיעים בימים אלו ואותו אנו לא ניתן לחצות.
השלטון הישראלי המסואב לא מבין, למרבה הצער, שום שפה אחרת.
עם רצון, עקשנות והתמדה שתמיד אפיינו את היהודים, ובדגש גדול על התנגדות בלתי אלימה זוהי מטרה הניתנת להשגה.
ההשקעה האירופית רבת השנים במימונם ועידודם של האירגונים הפלשתינים ושל רוב רובו של השמאל הישראלי נועדה לאפשר לערבים את ההשמדה. פעולת זו של גזיזת המחלפות תושג ע"י השגת שליטה ערבית על הרכסים השולטים ביש"ע מחד, תוך כדי דחיפתה של ישראל לוויתור מרצון על לב המולדת היהודית לאחר 2000 שנות געגועים ושמירת אמונים, כלומר חיסול רוחה של מדינת ישראל, מאידך.
האם מדינות אירופה, הספוגות באנטישמיות עד לרוויה, עומדות סוף סוף לזכות בדיווידנד הגדול של ההשקעה זו?
גם גורמים מרכזיים במשרד החוץ האמריקאי וב-סי. אי. איי שתמיד מצדדים בערבים ומתנהגים כעבדים של הסעודים, אלו שדואגים בכל מלחמה שישראל לעולם לא תצא כשידה על העליונה, האם גם הם עומדים "לזכות בפרי עמלם"?
זה תלוי רק בנו
למרות כל המאמצים חובקי העולם הללו, למרות הקונצנזוס הגלובלי, למרות הממשלות העלובות והכושלות שלנו שהביאונו עד הלום הלכה והתחזקה באופן עקבי האחיזה היהודית ביש"ע.
ביום השחור של חתימת הסכם אוסלו גרו ביש"ע 100,000 יהודים. באותה תקופה דיווח אחד העיתונים על כתובת גרפיטי על קיר בת"א: "גמרנו עם המתנחלים, עכשיו נגמור גם עם החרדים".
נו?, חלפו 11 שנה, מספר הישובים הוכפל, ומספר התושבים הגיע ל-250,000.
אולם, היום עומדים אנחנו מול סכנה שלא חלמנו על שכמותה.
כמו שוטר המנצל את המדים, הסמכויות והאמון והופך לשודד או אנס, כך מנסה אריאל שרון, בעזות מצח בלתי נתפסת, לעשות את המהלכים המופרכים ביותר, את אותם צעדים שמהם אפילו רבין וברק נזהרו. הוא מנסה לעקור את רובה המכריע של ההתיישבות היהודית ביש"ע. הוא מתכוון לגרש אותנו מבתינו, לתת אותם כפרס לאויבינו, ולהפוך אותנו לפליטים. זה זמן רב שהוא מתגאה אצל מנהיגים זרים שהוא היחיד המסוגל לבצע זאת.
על מנת לאפשר את עקירתם של הישובים, שהוקמו באופן חוקי, יהיה על הממשלה להפוך אותם לבלתי חוקיים ע"י שינוי החוק.
האם באמת מותר לרוב דמוקרטי לאפשר ביצוע מעשים בלתי חוקיים בעלי משמעות לאומית חסרת תקדים גם ע"י שינויו של החוק?
האם יש זכות לרוב של נוסעי סירה בלב ים לערוך הצבעה על הריגתו של אחד מחבריהם לשם אכילתו, וע"י כך להציל את היתר? האם יש זכות לרוב של אזרחים להצביע על גירושם מבתיהם של תושבים באזור מסויים כדי להשיג לעצמם שלום?
בארה"ב היו נהוגים עד לפני כ-40 שנה חוקי אפרטהייד נגד השחורים שנחקקו ברוב דמוקרטי. כששוטר אמריקאי אסר על שחור לשבת במקום המיועד ללבן באוטובוס, החוק היה לצידו. השחורים בהנהגתו של מרטין לותר קינג התקוממו באופן בלתי אלים ע"י רמיסה מכוונת של החוקים הספציפיים הללו, נכלאו, הוכו, נרצחו, אך ניצחו וכיום האפלייה היא זו שהפכה לבלתי חוקית.
ישנם נושאים שגם עם רוב בכנסת, המחוזק ברוב מכריע במשאל עם מיוחד, אינם נתונים לדיון.
כך לא מותר להתיר רצח או אונס ע"י שינוי החוק, גם אם יאושר ברוב קולות במשאל עם מיוחד.
אדם יכול להביא לעולם ילד, אך אין לו שום זכות לסלקו מהעולם. בדיוק כך יכולה ממשלה להחליט על בניית ישוב, אך לא על עקירתו. עלינו לשנן שוב ושוב כי זוהי פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה וחובה להתנגד לה.
יוסי שריד ויאיר צבן כתבו בעבר כי "היום שבו תינתן פקודת הטרנספר (לערבים) הוא יום הסרוב". "אנו בנינו וחניכנו נשכב תחת גלגלי המשאיות". עמוס עוז קרא להתנגד לכך בכוח ואף "לפוצץ גשרים".
יתכן שההכרעה הסופית תיקבע ע"י עימות בלתי נמנע ביננו לבין החיילים והשוטרים האומללים שישלחו ע"י ראש הממשלה שיצא מדעתו. נצחון שלנו עשוי בהחלט להביא את החברה הישראלית להכרה הסופית שאפסו הסיכויים לבצע את הגירוש "הנכסף".
אנחנו המתנחלים נמצאים בשטח, מכירים אותו ושולטים בו בפריסה מרשימה ביותר. כמות ומימדי השנאה המופנית אלינו רק מוכיחים זאת. כוחות הבטחון חייבים לרכז כמות עצומה של אנשים כדי לעקור מאחז או ישוב, ולו הקטן ביותר. מצוקת כח האדם בקרב ה"גופים המפנים" היא אדירה. הם חייבים להקצות כוחות להתמודדות עם התרעות לפיגועים ובטחון שוטף, מצוקות התקציב חייבו באחרונה לצמצם את כח האדם ביש"ע ב-25 אחוז! קשה למערכת לקיים מאמץ עקירה משמעותי לטווח ארוך, וכל שיבוש הינו קריטי.
כמו כן אין לה אופציה להשאיר שמירה למניעת חזרה שלנו לשטח כשמדובר במאחזים. בנוסף להתמודדות עצמה, ההתעקשות שלנו להקים מחדש כל מאחז שנהרס הרפה מאד את ידי הממסד. הויכוח בין שר הבטחון לבין השר לבטחון פנים שנסב על "מי לא יפנה" מוכיח כי המאבקים על המאחזים מעיקים עליהם קשות.
תנועות הסרוב של השמאל הצליחו ל"גייס" כ-600 איש לתנועתם. בהתחשב ברוח התקשורתית הגבית ובתקציבי העתק העומדים לרשותם זהו כישלון אדיר! הנתון של 27 טייסים סרבנים בלבד, מתוך אלפי טייסים שהיו בחיל האויר אף הוא פירושו כישלון מהדהד.
לא מזמן פרצה סערה כשרבני הציונות הדתית התקוממו נגד המנהג של מדריכות ספורט בצה"ל להופיע במכנסיים קצרים. פגישה קצרה בין ראשי הצבא לנציגי הרבנים "שיכנעה" את הקצינים לוותר. מסתבר שנוכח עמדה אחידה שכללה איום על המשך השרות של הנוער הציוני- דתי התקפלה צמרת הצבא חיש מהר.
האם גורלה של ארץ ישראל והגירוש המפלצתי של אלפי יהודים מבתיהם יצליחו להביא את הרבנים לאיחוד דומה שיגרום לרמטכ"ל להודיע לראש הממשלה ש"חבל לו על הזמן", ושכדאי שימהר ולהתאים את תכניותיו למציאות?
נוכח מעשה הפשע של הגרוש והעקירה יש לקוות שיהיו אלפים רבים של אנשי כוחות הבטחון שיסרבו או יתחמקו מלקחת חלק בו. ההבדלים במימדי הסרוב צריכים להיות ניכרים. הממשלה צריכה ללמוד שצה"ל הוא כלי קשוח נגד האוייב הערבי, אך הוא הופך מיד לספוג רך ברגע שמנסים להפנות אותו למשימת מלחמת האחים. הקצאת אלפי חיילים מתגייסים לצורך הקמתן של יחידות סזון מיוחדות, כפי שהתפרסם לאחרונה, עלול להצביע על כך שאין כל מצוקת כח אדם בצבא, דבר שיגרום לחיילי מילואים רבים להפסיק לשרת ואף להחזיר את הדרגות.
על האזרחים המיועדים לעקירה לסרב לשתף פעולה עם מנגנון החורבן של שרון, לא לקבל שמאים ועורכי דין תאבי בצע, לא לחתום על שום מסמך ולא לקיים מגע עם שום גורם ממשלתי בכל הנוגע לחורבן.
האם יכולה הממשלה לשלוח מאות ואלפי סרבנים לכלא? אדרבה, שינסו. זהו חלומם המתוק של כל מצדדי המרי האזרחי לדורותיהם. אין כמו משפטים המוניים ומחנות מעצר, יחד עם הדינמיקה המתפתחת מסביבם, כדי להפיל ממשלה.
המטרה היא להוציא, אחת ולתמיד, מהלכסיקון את קיום האפשרות של עקירת ישוב כלשהו
יש להבין שהמניע העיקרי למהלכי הממשלה הוא העייפות מהמאבק בערבים, באמריקאים, באו"מ ובאירופים. דבריו של אולמרט בעפרה לא מזמן מעידים על כך. תמורת אשליה של שקט, אפילו זמני, בחזיתות אלו, מוכנים "מנהיגינו" לכל הצעדים ההרסניים הללו.
הדבר קשה לנו מאד. אנו ציבור פטריוטי, ממושמע, ומלא מוטיבציה לתרום למדינה. הרכנו ראש במשך שנים נוכח הכפשות, השמצות, ועלילות של השמאל, ניגבנו את הרוק בשקט מתוך אחריות לאומית ואהבת חינם בוגרת.
הדרך השקטה והמאופקת הזו התפרשה אצלם שאנו המתנחלים מהוים אגוז קל לפיצוח.
תפקידנו להבהיר להם שמאבק מסוג זה הינו חסר סיכוי כי גם עבורנו ישנו קו אדום שאליו אנחנו מגיעים בימים אלו ואותו אנו לא ניתן לחצות.
השלטון הישראלי המסואב לא מבין, למרבה הצער, שום שפה אחרת.
עם רצון, עקשנות והתמדה שתמיד אפיינו את היהודים, ובדגש גדול על התנגדות בלתי אלימה זוהי מטרה הניתנת להשגה.