דבריה של נדיה מטר,יו"ר נשים בירוק, בליל תשעה באב תשס"ד בצעדת ההמונים סביב החומות
בשביעי ליוני 1967 פרצו צנחנינו דרך השער הזה, שער האריות, ושחררו את כל עיר העתיקה. בשעה עשר בבוקר טיפסו, לפי הוראת מוטה גור, שלושה צנחנים עד לראש כיפת הסלע והניפו עליה את דגל ישראל. ארבע שעות אחר כך, בשעה שתיים אחר הצהרים, הגיע למקום שר הביטחון משה דיין. בספרו "הר המריבה" כותב נדב שרגאי "דיין היה שקוע בהרהורים כאשר פנה אליו הפרקליט הצבאי הראשי מאיר שמגר והפנה את תשומת לבו לדגל הישראלי שהתנופף מאז שעות הבוקר על כיפת הסלע. דיין פקד להורידו מייד. אח"כ הבחין דיין בפלוגת צנחנים הנערכת לשהיית קבע בחלקו הצפוני של הר הבית ופקד לפנות גם אותם מההר".
"אלוף פקוד המרכז עוזי נרקיס ניסה לדבר על ליבו של דיין והזכיר לו שגם ירדן החזיקה על ההר יחידה צבאית להבטחת הסדר. דיין לא השתכנע. הוא אמר לנרקיס כי נראה לו שצריך יהיה להפקיד את המקום בידי המוסלמים". לאחר כמה ימים החליט דיין סופית כי יש להשאיר את המקום ואת ניהולו בידי הוואקף המוסלמי. בה בעת החליט לעמוד על כך שיהודים יוכלו לבקר בהר הבית אך לא להתפלל. מאוחר יותר , בספרו, נתן דיין הסבר להחלטתו השערורייתית, הסבר שהוכיח לכולם עד כמה דיין היה יהודי מתבולל, בור ועם הארץ. הוא סבר כי "הואיל ועבור המוסלמים הר הבית הינו מסגד תפילה מוסלמי בעוד שלגבי היהודים אין הוא אלא אתר היסטורי של זכר העבר- אין להפריע לערבים לנהוג בו כפי שהוא עתה ויש להכיר בזכותם של המוסלמים לשלוט במקום".
כמה שבועות לאחר מכן, בתשעה באב תשכ"ז 1967, 1897 שנים לאחר חורבן בית שני, נכנסו לרחבת הר הבית, למקום שמותר ליהודים להיכנס אליו, הרב גורן זצ"ל עם עוד כמה עשרות יהודים. הם הביאו עמם שופר, ארון קודש עם ספר תורה וקיימו במקום תפילת "מנחה". תפילת מנחה זו של תשעה באב על הר הבית עוררה סערה ציבורית בארץ ובחו"ל. החלה הסתה פרועה בתקשורת נגד היוזמה של הרב גורן לחדש תפילת יהודים בהר הבית ובקשתו לקיים במקום תפילה המונית בשבת נחמו, התקבלה בסירוב מוחלט. הממשלה הבהירה לרב גורן באופו חד וברור: אם יעלו להר הבית מתפללים יהודים, הם יפונו על ידי כוחות הביטחון לכותל המערבי.
בתגובה לגזירה הנוראה כתב הרב גורן מכתב לוועדת השרים לשמירה על המקומות הקדושים. דבריו כאילו נכתבו היום, כמעט ארבעים שנה לאחר ששחררנו את מקום בית מקדשנו והר הבית לבושתנו, עדיין סגור בפני תפילת יהודים.
(להלן קטעים מעטים ממכתבו-את המכתב המלא אפשר למצוא ב"קומו ונעלה" עמ' 252)
"שרים נכבדים! החלטתכם לפיה הנכם אוסרים עלי כפרט ועל יהודים ככלל, להתפלל על הר הבית זיעזעה אותי עד עמקי הנפש. באשר יוצא לפי החלטתכם, שהמקום היחידי בעולם בו הוטל איסור מפורש ומיוחד על יהודי, באשר הוא יהודי, להתפלל, הוא הר-המוריה- הוא הר ה' אליו מופנות כל תפילותיהם של ישראל, בו קודש הקודשים של האומה. [...]
מאז חורבן הבית השני ועד לפני שלוש מאות שנה לא פסקה תפילתם של היהודים על הר הבית. [...] ייחודו של הכותל המערבי כמקום תפילה הוא חדש מבחינה היסטורית, ואינו עולה על שלוש מאות שנה. תחילתו מאז הגזירות וההגבלות שהטילו השליטים המוסלמים על היהודים, וביטול "בית הכנסת" [...] שהיה קיים במשך מאות בשנים על הר הבית. [...] בשום פנים ואופן אין זכות לכותל להיות תחליף להר ה'. התפילות ליד הכותל מסמלות את הגלות של העם וגרושו מהר הבית, והתפילות שלנו על הר הבית מסמלות את שיבת העם לארצו ולמקום מקדשו.
מי העלה על הדעת שכוחות הביטחון של ישראל יהיו נאלצים להפריע ליהודים להתפלל לפני ה', כשהר הבית תחת ממשלת ישראל? וכי זה מצבנו כיום לאחר ניצחוננו המזהיר? וכי לזה ייחלנו, שממשלת ישראל תפלה בין יהודי למוסלמי, ותעמיד שמירה פן תישמע חס וחלילה תפילה יהודית על הר הבית, עליו נבאו הנביאים "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים?"
ההיסטוריה היהודית לא תסלח לנו על זאת. בקשתי היא, מסיים הרב גורן את מכתבו, לפתוח את שערי הר הבית לרווחה לכל היהודים ולכל באי עולם. הצילו את קודש הקודשים של האומה, אל תסגירו את הר הבית בידי מחלליו. החותם בצער, בתקווה ובברכה, שלמה גורן, אלוף, הרב הראשי לישראל.
רבותי, מדינת ישראל קיימת זה 56 שנה. מתוכן היינו באמת "עם חופשי בארצנו" רק 4 שעות. אותן ארבע השעות בהן דגל ישראל התנופף מעל הר הבית. כי, כפי שאורי צבי גרינברג אמר, "מי ששולט על הר הבית, שולט על כל ארץ ישראל". הרי כל בר דעת יודע שהר הבית אינו מקודש למוסלמים. הסיבה היחידה שהם בונים במקום מסגדים היא בגלל שזה המקום המקודש ביותר לעם ישראל ומטרתם למנוע דריסת רגלנו שם. הפיכת מתחם ההר למקום של תפילה מוסלמית הוא איפוא לא אקט דתי אלא אקט פוליטי-מלחמתי, מעין פיגוע רוחני נגד היהודים.
ההוראה הגלותית להוריד את דגל ישראל מהר הבית היוותה תחילת מסע הנסיגה וההתקפלות של ממשלות ישראל בפני האויב הערבי. יש קשר ישיר וברור בין הורדת הדגל מהר הבית ב67' לנסיגה מימית ומשם להסכמי אוסלו הנפשעים ומשם להסכמי וואי ומשם לתוכניתו האנטישמית של אריאל שרון, תוכנית שכולה 'שנאת חינם' לגרוש יהודים ולמסירת חלקים נרחבים מארץ מולדתנו לאויב. הרי ברור שאם מסכימים להפקיר את הר הבית, לב לבו של העם היהודי, סופו למסור לאותו אויב ערבי את שאר חלקי המולדת.
הרב ישראל רוזן כותב בספר "קומו ונעלה" שיש לראות באחיזתנו בירושלים ברומטר למידת הקוממיות של עם ישראל. אחיזה שפלה בירושלים מרמזת על נמיכות קומה לאומית. דבקות הדוקה בירושלים משמעותה זקיפות קומה ורוממות. על פי הברומטר הזה, קוממיות ישראל נמוכה ביותר לכאורה. במקום בית מקדשנו משחקים כדורגל ילדי צוררי ישראל. האויב הערבי הורס במקום, באין מפריע ובהסכמה ממשלתית מלאה, כל העתיקות וכל זכר יהודי. ממש דיכאון וחורבן.
אך כאן באות החדשות הטובות. בכוחנו לשנות את המצב ולעצור את ההתדרדרות. אמנם יש לנו הרבה מנהיגים פוליטיים חלשים ועייפים. מנהיגים שאינם שונים מעשרת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ, שפחדו ולא האמינו שנוכל לכבוש את הארץ שלנו ולשמור עליה. וכידוע, דווקא על חטא המרגלים נענשנו על ידי הקב"ה שהפך את יום דיבת הארץ, תשעה באב, ליום חורבן ואבל. היום אנו מתקנים את החטא. היום עם ישראל מסרב להגיב כפי שהגיב העם במדבר. אם אז במדבר תגובת העם הייתה להאמין לעשרת המרגלים, לבכות, להתלונן ולהתבכיין לחזור למצרים, השרשרת המדהימה של אתמול, עם יותר ממאתיים אלף משתתפים, מגוש קטיף עד להר הבית ועשרות אלפי המשתתפים היום בצעדה, המקיפים את הר הבית כמו שכלה מסובבת את החתן תחת החופה, צעדה המתקיימת זו שנה עשירית ברציפות ורק גדלה משנה לשנה, כל אלו מוכיחים שרוב העם קיבל את הגנים של כלב בן יפונה ויהושע בן נון, שהאמינו בצדקת הדרך ולא פחדו להגיד "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".
המסר שלנו חייב להיות חד-משמעי לכל הפוליטיקאים המוציאים היום שוב את דיבת הארץ ומוכנים לוותר על חלקים ממנה: לא יקום ולא יהיה. העם לא ייתן לכם, אפילו אם תבשלו לנו רוב בכנסת ובממשלה. רובו של עם ישראל לדורותיו אומר בבירור: ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל ואין לאף אחד זכות לוותר עליה. אל תשלו את עצמכם. אתמול אמנם עמדנו בשרשרת כילדים נחמדים ומאוד ממושמעים והיום אנו מקיימים צעדה שקטה ומכובדת, אך דעו לכם שבלי אחיזה יהודית בכל ארץ ישראל, אין אחדות בעם. עבורנו ארץ ישראל היא כמו ילד שלנו. ואם חלילה תבוא ההוראה הבלתי חוקית בעליל לקחת מאתנו את הילד הזה, המאסות שראינו אתמול בשרשרת והיום בצעדה, יאלצו להגיב כמו אמא לביאה המגנה על גוריה מפני ציידים.
בע"ה לא נצטרך להגיע למצבים קשים בע"ה נצליח בחודשים הקרובים לשלוח הביתה, לפנסיה מוקדמת, את כל המנהיגים הפוליטיים המפנים היום את גבם אל הציונות והיהדות .כך נצליח לגנוז את תוכניות החורבן. במקומם נמצא מנהיגים יהודים אמיתיים וגאים, מנהיגים שיכריזו כבל עולם ללא מורא: "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל"- מנהיגים שפעולתם הראשונה תהיה מחיקת החרפה הלאומית מעל הר הבית, שזה אומר: סילוק הפולש הזר מהמקום והחזרת דגל ישראל על הר הבית, ליבת קדשנו.
כך ורק כך בע"ה, נביא לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
בשביעי ליוני 1967 פרצו צנחנינו דרך השער הזה, שער האריות, ושחררו את כל עיר העתיקה. בשעה עשר בבוקר טיפסו, לפי הוראת מוטה גור, שלושה צנחנים עד לראש כיפת הסלע והניפו עליה את דגל ישראל. ארבע שעות אחר כך, בשעה שתיים אחר הצהרים, הגיע למקום שר הביטחון משה דיין. בספרו "הר המריבה" כותב נדב שרגאי "דיין היה שקוע בהרהורים כאשר פנה אליו הפרקליט הצבאי הראשי מאיר שמגר והפנה את תשומת לבו לדגל הישראלי שהתנופף מאז שעות הבוקר על כיפת הסלע. דיין פקד להורידו מייד. אח"כ הבחין דיין בפלוגת צנחנים הנערכת לשהיית קבע בחלקו הצפוני של הר הבית ופקד לפנות גם אותם מההר".
"אלוף פקוד המרכז עוזי נרקיס ניסה לדבר על ליבו של דיין והזכיר לו שגם ירדן החזיקה על ההר יחידה צבאית להבטחת הסדר. דיין לא השתכנע. הוא אמר לנרקיס כי נראה לו שצריך יהיה להפקיד את המקום בידי המוסלמים". לאחר כמה ימים החליט דיין סופית כי יש להשאיר את המקום ואת ניהולו בידי הוואקף המוסלמי. בה בעת החליט לעמוד על כך שיהודים יוכלו לבקר בהר הבית אך לא להתפלל. מאוחר יותר , בספרו, נתן דיין הסבר להחלטתו השערורייתית, הסבר שהוכיח לכולם עד כמה דיין היה יהודי מתבולל, בור ועם הארץ. הוא סבר כי "הואיל ועבור המוסלמים הר הבית הינו מסגד תפילה מוסלמי בעוד שלגבי היהודים אין הוא אלא אתר היסטורי של זכר העבר- אין להפריע לערבים לנהוג בו כפי שהוא עתה ויש להכיר בזכותם של המוסלמים לשלוט במקום".
כמה שבועות לאחר מכן, בתשעה באב תשכ"ז 1967, 1897 שנים לאחר חורבן בית שני, נכנסו לרחבת הר הבית, למקום שמותר ליהודים להיכנס אליו, הרב גורן זצ"ל עם עוד כמה עשרות יהודים. הם הביאו עמם שופר, ארון קודש עם ספר תורה וקיימו במקום תפילת "מנחה". תפילת מנחה זו של תשעה באב על הר הבית עוררה סערה ציבורית בארץ ובחו"ל. החלה הסתה פרועה בתקשורת נגד היוזמה של הרב גורן לחדש תפילת יהודים בהר הבית ובקשתו לקיים במקום תפילה המונית בשבת נחמו, התקבלה בסירוב מוחלט. הממשלה הבהירה לרב גורן באופו חד וברור: אם יעלו להר הבית מתפללים יהודים, הם יפונו על ידי כוחות הביטחון לכותל המערבי.
בתגובה לגזירה הנוראה כתב הרב גורן מכתב לוועדת השרים לשמירה על המקומות הקדושים. דבריו כאילו נכתבו היום, כמעט ארבעים שנה לאחר ששחררנו את מקום בית מקדשנו והר הבית לבושתנו, עדיין סגור בפני תפילת יהודים.
(להלן קטעים מעטים ממכתבו-את המכתב המלא אפשר למצוא ב"קומו ונעלה" עמ' 252)
"שרים נכבדים! החלטתכם לפיה הנכם אוסרים עלי כפרט ועל יהודים ככלל, להתפלל על הר הבית זיעזעה אותי עד עמקי הנפש. באשר יוצא לפי החלטתכם, שהמקום היחידי בעולם בו הוטל איסור מפורש ומיוחד על יהודי, באשר הוא יהודי, להתפלל, הוא הר-המוריה- הוא הר ה' אליו מופנות כל תפילותיהם של ישראל, בו קודש הקודשים של האומה. [...]
מאז חורבן הבית השני ועד לפני שלוש מאות שנה לא פסקה תפילתם של היהודים על הר הבית. [...] ייחודו של הכותל המערבי כמקום תפילה הוא חדש מבחינה היסטורית, ואינו עולה על שלוש מאות שנה. תחילתו מאז הגזירות וההגבלות שהטילו השליטים המוסלמים על היהודים, וביטול "בית הכנסת" [...] שהיה קיים במשך מאות בשנים על הר הבית. [...] בשום פנים ואופן אין זכות לכותל להיות תחליף להר ה'. התפילות ליד הכותל מסמלות את הגלות של העם וגרושו מהר הבית, והתפילות שלנו על הר הבית מסמלות את שיבת העם לארצו ולמקום מקדשו.
מי העלה על הדעת שכוחות הביטחון של ישראל יהיו נאלצים להפריע ליהודים להתפלל לפני ה', כשהר הבית תחת ממשלת ישראל? וכי זה מצבנו כיום לאחר ניצחוננו המזהיר? וכי לזה ייחלנו, שממשלת ישראל תפלה בין יהודי למוסלמי, ותעמיד שמירה פן תישמע חס וחלילה תפילה יהודית על הר הבית, עליו נבאו הנביאים "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים?"
ההיסטוריה היהודית לא תסלח לנו על זאת. בקשתי היא, מסיים הרב גורן את מכתבו, לפתוח את שערי הר הבית לרווחה לכל היהודים ולכל באי עולם. הצילו את קודש הקודשים של האומה, אל תסגירו את הר הבית בידי מחלליו. החותם בצער, בתקווה ובברכה, שלמה גורן, אלוף, הרב הראשי לישראל.
רבותי, מדינת ישראל קיימת זה 56 שנה. מתוכן היינו באמת "עם חופשי בארצנו" רק 4 שעות. אותן ארבע השעות בהן דגל ישראל התנופף מעל הר הבית. כי, כפי שאורי צבי גרינברג אמר, "מי ששולט על הר הבית, שולט על כל ארץ ישראל". הרי כל בר דעת יודע שהר הבית אינו מקודש למוסלמים. הסיבה היחידה שהם בונים במקום מסגדים היא בגלל שזה המקום המקודש ביותר לעם ישראל ומטרתם למנוע דריסת רגלנו שם. הפיכת מתחם ההר למקום של תפילה מוסלמית הוא איפוא לא אקט דתי אלא אקט פוליטי-מלחמתי, מעין פיגוע רוחני נגד היהודים.
ההוראה הגלותית להוריד את דגל ישראל מהר הבית היוותה תחילת מסע הנסיגה וההתקפלות של ממשלות ישראל בפני האויב הערבי. יש קשר ישיר וברור בין הורדת הדגל מהר הבית ב67' לנסיגה מימית ומשם להסכמי אוסלו הנפשעים ומשם להסכמי וואי ומשם לתוכניתו האנטישמית של אריאל שרון, תוכנית שכולה 'שנאת חינם' לגרוש יהודים ולמסירת חלקים נרחבים מארץ מולדתנו לאויב. הרי ברור שאם מסכימים להפקיר את הר הבית, לב לבו של העם היהודי, סופו למסור לאותו אויב ערבי את שאר חלקי המולדת.
הרב ישראל רוזן כותב בספר "קומו ונעלה" שיש לראות באחיזתנו בירושלים ברומטר למידת הקוממיות של עם ישראל. אחיזה שפלה בירושלים מרמזת על נמיכות קומה לאומית. דבקות הדוקה בירושלים משמעותה זקיפות קומה ורוממות. על פי הברומטר הזה, קוממיות ישראל נמוכה ביותר לכאורה. במקום בית מקדשנו משחקים כדורגל ילדי צוררי ישראל. האויב הערבי הורס במקום, באין מפריע ובהסכמה ממשלתית מלאה, כל העתיקות וכל זכר יהודי. ממש דיכאון וחורבן.
אך כאן באות החדשות הטובות. בכוחנו לשנות את המצב ולעצור את ההתדרדרות. אמנם יש לנו הרבה מנהיגים פוליטיים חלשים ועייפים. מנהיגים שאינם שונים מעשרת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ, שפחדו ולא האמינו שנוכל לכבוש את הארץ שלנו ולשמור עליה. וכידוע, דווקא על חטא המרגלים נענשנו על ידי הקב"ה שהפך את יום דיבת הארץ, תשעה באב, ליום חורבן ואבל. היום אנו מתקנים את החטא. היום עם ישראל מסרב להגיב כפי שהגיב העם במדבר. אם אז במדבר תגובת העם הייתה להאמין לעשרת המרגלים, לבכות, להתלונן ולהתבכיין לחזור למצרים, השרשרת המדהימה של אתמול, עם יותר ממאתיים אלף משתתפים, מגוש קטיף עד להר הבית ועשרות אלפי המשתתפים היום בצעדה, המקיפים את הר הבית כמו שכלה מסובבת את החתן תחת החופה, צעדה המתקיימת זו שנה עשירית ברציפות ורק גדלה משנה לשנה, כל אלו מוכיחים שרוב העם קיבל את הגנים של כלב בן יפונה ויהושע בן נון, שהאמינו בצדקת הדרך ולא פחדו להגיד "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".
המסר שלנו חייב להיות חד-משמעי לכל הפוליטיקאים המוציאים היום שוב את דיבת הארץ ומוכנים לוותר על חלקים ממנה: לא יקום ולא יהיה. העם לא ייתן לכם, אפילו אם תבשלו לנו רוב בכנסת ובממשלה. רובו של עם ישראל לדורותיו אומר בבירור: ארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל ואין לאף אחד זכות לוותר עליה. אל תשלו את עצמכם. אתמול אמנם עמדנו בשרשרת כילדים נחמדים ומאוד ממושמעים והיום אנו מקיימים צעדה שקטה ומכובדת, אך דעו לכם שבלי אחיזה יהודית בכל ארץ ישראל, אין אחדות בעם. עבורנו ארץ ישראל היא כמו ילד שלנו. ואם חלילה תבוא ההוראה הבלתי חוקית בעליל לקחת מאתנו את הילד הזה, המאסות שראינו אתמול בשרשרת והיום בצעדה, יאלצו להגיב כמו אמא לביאה המגנה על גוריה מפני ציידים.
בע"ה לא נצטרך להגיע למצבים קשים בע"ה נצליח בחודשים הקרובים לשלוח הביתה, לפנסיה מוקדמת, את כל המנהיגים הפוליטיים המפנים היום את גבם אל הציונות והיהדות .כך נצליח לגנוז את תוכניות החורבן. במקומם נמצא מנהיגים יהודים אמיתיים וגאים, מנהיגים שיכריזו כבל עולם ללא מורא: "ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל"- מנהיגים שפעולתם הראשונה תהיה מחיקת החרפה הלאומית מעל הר הבית, שזה אומר: סילוק הפולש הזר מהמקום והחזרת דגל ישראל על הר הבית, ליבת קדשנו.
כך ורק כך בע"ה, נביא לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.