אל תשאלו אותי מי אני מעדיפה ש"יפנה" אותי מביתי: שוטרים, או חיילים. אל תחקרו אם לדעתי צריכים חיילי צה"ל לציית לפקודת-פינוי או להשתדל להשתמט ממנה. אל תבררו אם אני "בעד התנתקות – או בעד אלימות". ואל תזמינו אותי לכל מיני פגישות-הידברות בין "שמאל" ל"ימין", שכל מטרתן להוציא ממני הבטחה שבבוא השעה אקום ו"אתפנה" מביתי ומאמונותיי בשקט ובאהבה.

ודאי שאני מתנגדת לאלימות, וברור שאני מגנה כל רצח ו"מייחלת באופן אקטיבי" ששום מחתרת יהודית לא תפוצץ את המסגדים בהר הבית.

אף על פי כן מותר לי להיאבק נגד תוכנית ההתנתקות, ואני מתכוונת לעשות זאת בכל האמצעים החוקיים שהדמוקרטיה הישראלית מעמידה לרשותי. לא יותר, אבל גם לא פחות. מותר לי להילחם על ביתי ועל אמונותיי, גם אם במחנה הרעיוני שלי אולי יש קומץ מפירי-חוק פוטנציאליים. מותר לי לנסות למנוע את מה שנראה לי כסכנה ברורה ומיידית לקיומה של מדינת ישראל, ואבוי אם אתייאש מראש.

יש המנסים ליצור את הרושם כאילו הכול כבר סגור. כאילו תוכנית ההתנתקות כבר אושרה ויצאה לדרך, והשאלה היחידה היא מי יבצע את הפינוי, צה"ל או המשטרה. כאילו הדמוקרטיה כבר אמרה את דברה, ולא נותר אלא לראות כיצד יקבלו המתנחלים את רוע הגזירה. כאילו כבר החל המו"מ עם מפוני גוש-קטיף, ומה שחשוב עכשיו זה שראש "מנהלת ההתנתקות" יגלה כלפי המפונים הבנה ואמפתיה כפי ש"רק חובש כיפה" מסוגל כביכול לגלות.

האמת, לעומת זאת, היא שהכול עוד פתוח. עם כל הכבוד לנחישותו המפורסמת של שרון לבצע את תוכניתו, הכנסת עוד לא אישרה את התוכנית ודומה שלא במקרה הוא נמנע, עד כה, מלבקש ממנה לעשות כן.

למרות העריצות שבה רומס שרון את תוצאות משאל הליכוד, ולמרות התנשאותו חסרת העכבות, עדיין אפשר להביא להפלת שלטונו. ועם כל ההבנה לשאיפתו, להיות לעת זקנתו האיש שיקבע את גבולותיה הסופיים של המדינה, ספק רב אם הוא אכן מסוגל "לרוקן את גוש קטיף מיהודים", כהבטחתו, עד סוף שנת 2005.

אריאל שרון נחוש בדעתו לבצע את תוכנית ההתנתקות, אבל מתנגדי התוכנית נחושים בדעתם למנוע זאת ממנו בדרכים דמוקרטיות.

השרשרת האנושית המופלאה, שמתנחלים משני צידי הקו הירוק התחברו באמצעותה השבוע לאורך עשרות קילומטרים, מעידה הן על כוונתם של המתנגדים להיאבק במסגרת החוק ולהימנע מאלימות ומהסתה – והן על נכונותם המיוחדת במינה להתגייס למאבק הזה במסירות-נפש מנער ועד זקן, נשים וטף, עד לניצחון.

אם חלילה ניכשל, אם חלילה אחרי ככלות הכול תחליט כנסת-ישראל להרוס את ההתיישבות ביש"ע, תוכלו לשאול אותי מי אני מעדיפה שיעקור אותי ואפילו מה אני מתכוונת ללבוש ביום העקירה. בינתיים הניחו לנו להילחם, הניחו לנו להתבטא, הניחו לנו לעצור את האסון כל עוד אפשר.



המאמר פורסם ב"ידיעות אחרונות.