לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים (תענית כו, ב), שכן ט"ו אב הוא היום שמתחברים בו. במקום שמתחברים מתגלה האחדות והאהבה, ובמקום שישנה אחדות ואהבה ישנה שמחה גדולה.

ביום זה הותרו השבטים להתחתן זה בזה אחרי ששבט בנימין נודה בעקבות מעשה פלגש בגבעה.

ביום זה כלו מתי דור המדבר למות וחזר הדיבור למשה רבנו. ביום זה ביטלו את המחסומים והמשמרות שהציב ירבעם בן נבט בדרך לירושלים במטרה למנוע מעשרת השבטים לעלות לרגל לבית המקדש ולהתאחד בעיר שחוברה לה יחדיו.

ביום זה פסקו הגרזנים לכרות עצים לבית המקדש, הוא שנאמר "אז ירננו עצי היער", אפילו העצים שמחו. וביום זה יצאו בנות ישראל במחולות בכרמים בבגדים לבנים במטרה להשתדך ולהקים בתים נאמנים בישראל תענית ל', ב').

עבר רק שבוע מט' באב, יום שכל כולו אבל וצער על החורבן והגלות, מצב של פירוד וניתוק מארצנו ומבית מקדשנו. ואנו עוברים במצב של התחברות לארצנו, לבית מקדשנו והתחברות ואחדות בעמנו. כגודל האבל והצער כך גודל השמחה המתגלה בט"ו באב.

נכון לעכשיו, בט"ו באב, יום ההתחברות, נרים את דגלי ההתחברות לעמנו, לתורתנו ולארצנו.

דגל ההתחברות לעמנו יורם בגאון כאשר נלמד להכיר את ייחודו וייעודו של עם ישראל. כאשר נכיר בנשמה האלקית הטובה של עם ישראל לדורותיו שתפקידה להאיר לעולם כולו מארץ ישראל ככתוב "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".

נרים את דגל ההתחברות לתורתנו הקדושה. כאשר נלמד להכיר שבלימוד התורה מתגלה הרצון הטוב האלוקי על ידי תלמודנו, המאיר לכלל ולפרט את נשמתם ככתוב "כי נר מצוה ותורה אור".

נרים את דגל ההתחברות לארצנו הקדושה כאשר נלמד להכיר שייעודנו האוניברסלי להאיר ולהיטיב לעולם יתממש רק על ידי שיבת עם ישראל לארץ ישראל כולה, כפי שכתוב כי "מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" ישעיה ב').

נכריז בקול גדול:הבה נתחבר לעמנו לתורתנו ולארצנו ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו.

בציפיה לישועה השלמה.