הצלחת ניסוי היירוט של טיל החץ מהווה הישג עצום לתעשייה האווירית ולמדינת ישראל. אין ספק שהחץ נותן מענה לאחד מהאיומים האסטרטגיים על מדינת ישראל וישראל חייבת להצטייד בו. יחד עם זאת עלינו להיזהר שלא להיתפס לאופוריה ושאננות.
בגבול הצפון החיזבאללה הולך ומתעצם באלפי רקטות המכסות את כל חלקה הצפוני של ישראל. החיזבאללה אינו אלא זרוע צבאית של אירן, כך שגבולנו עם אירן כבר לא נמצא אלפי ק"מ מישראל. בעוד אנו נהנים מאשליית השקט בגבול הצפוני, הגבול עם אירן מועתק אלינו ממש מתחת לאף, בצמוד לצפון המדינה.
מעולם העורף הישראלי לא היה מאוים כפי שהוא מאוים כיום. החיזבאללה הוא הגורם המרתיע במציאות זו והוא זה שתופס את ישראל בגרון, אם נשתמש במילים עדינות. אין שום משמעות להגנה שנותן טיל החץ כאשר ראשי נפץ לא קונבנציונליים יכולים להיות משוגרים מטר מהבית.
זחיחות הדעת והביטחון העצמי של ישראל מול איום הרקטות של החיזבאללה בלבנון שקולים ליחס הישראלי להכנות המצריות לחציית התעלה בתקופה שלפני אוקטובר 73. ישראל טומנת את ראשה בחול מול האיום ההולך וגדל בצפון.בעיה זו יש לבחון בראיה רחבה יותר.
לאחר מלחמת ששת הימים, נכנסה ישראל לתודעה ביטחונית הגנתית. תודעה זו מבססת את ביטחון המדינה בעיקר על עיקרון ההתבצרות עד בוא ה"שלום" הנכסף. כך נולד קו בר לב וההמשך ידוע כמחדל מלחמת יום הכיפורים. על תודעה זו ישראל שילמה ועדיין משלמת בדמים, תרתי משמע. אלפי הרוגים ותקציבים אינסופיים המתקבלים בממשלה ובציבור בטבעיות כמחיר שנדרש מאיתנו כדי לשרוד כאן. "גדר ההפרדה" ו"תכנית ההתנתקות" הם גם חלק מתודעה ביטחונית שגויה זו.
בהמשך לבעיה זו, יש להבין מה יקרה אם חלילה יפונו שטחי יש"ע. בל נשלה את עצמנו, במקרה זה נקבל חזית אירנית משולשת: בצפון בגבול הלבנון, בדרום בגבול עזה ובמזרח ביהודה ושומרון. כפי שלא יכולנו למנוע התפתחות זו בגבול הצפון, כך לא נוכל למנוע התפתחות זו בכל שטח אחר שנפנה.
רקטות הקאסם הנופלות בנגב המערבי יוחלפו במהירות לרקטות משופרות ארוכות טווח בעלות ביצועים טובים בהרבה. כאשר ישראל תותקף באלפי רקטות וטילים מכל עבריה, שום יכולת של ישראל לא תרתיע את האויב מללחוץ על הכפתור ולשגר מטח מתואם אל הבטן הרכה של מדינת ישראל. מרכזי צבא, אוכלוסייה ותשתית יפגעו משמעותית במטח הראשון וישראל תיוותר חסרת אונים.
יכולתה הגרעינית העמומה של ישראל לא מנעה את התקפת הפתע במלחמת יום הכיפורים ולא תוכל למנוע התקפות כאלו בעתיד. בנוסף, גם המודיעין המשובח ביותר חסר ערך לנוכח מנטליות ההתבצרות והחשש של "מה יגידו הגויים".
אם ישראל חפצת חיים, עליה לזנוח את התודעה הביטחונית ההגנתית ולעבור לתודעה התקפתית. תודעה הדוגלת בשירוש כל תוקפן לפני הוצאת תוקפנותו מהכח אל הפועל. תודעה בה ישראל יוזמת ולא נגררת, תודעה בה לאירגוני הטרור ולרש"פ לא יהיו זכות קיום.
את ההשקעות האדירות בגדר ובתוכנית ההתנתקות יש להפנות לאיומים האמיתיים על מדינת ישראל.
רק כך נוכל להבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל ונשלם מחיר נמוך בהרבה מהמחיר אותו אנו משלמים היום. החץ ייתן הגנה יעילה רק אם ניישם את ה"קם להורגך השכם להורגו", ויפה שעה אחת קודם.
הכותב הוא סטודנט לתואר שלישי בטכניון.
בגבול הצפון החיזבאללה הולך ומתעצם באלפי רקטות המכסות את כל חלקה הצפוני של ישראל. החיזבאללה אינו אלא זרוע צבאית של אירן, כך שגבולנו עם אירן כבר לא נמצא אלפי ק"מ מישראל. בעוד אנו נהנים מאשליית השקט בגבול הצפוני, הגבול עם אירן מועתק אלינו ממש מתחת לאף, בצמוד לצפון המדינה.
מעולם העורף הישראלי לא היה מאוים כפי שהוא מאוים כיום. החיזבאללה הוא הגורם המרתיע במציאות זו והוא זה שתופס את ישראל בגרון, אם נשתמש במילים עדינות. אין שום משמעות להגנה שנותן טיל החץ כאשר ראשי נפץ לא קונבנציונליים יכולים להיות משוגרים מטר מהבית.
זחיחות הדעת והביטחון העצמי של ישראל מול איום הרקטות של החיזבאללה בלבנון שקולים ליחס הישראלי להכנות המצריות לחציית התעלה בתקופה שלפני אוקטובר 73. ישראל טומנת את ראשה בחול מול האיום ההולך וגדל בצפון.בעיה זו יש לבחון בראיה רחבה יותר.
לאחר מלחמת ששת הימים, נכנסה ישראל לתודעה ביטחונית הגנתית. תודעה זו מבססת את ביטחון המדינה בעיקר על עיקרון ההתבצרות עד בוא ה"שלום" הנכסף. כך נולד קו בר לב וההמשך ידוע כמחדל מלחמת יום הכיפורים. על תודעה זו ישראל שילמה ועדיין משלמת בדמים, תרתי משמע. אלפי הרוגים ותקציבים אינסופיים המתקבלים בממשלה ובציבור בטבעיות כמחיר שנדרש מאיתנו כדי לשרוד כאן. "גדר ההפרדה" ו"תכנית ההתנתקות" הם גם חלק מתודעה ביטחונית שגויה זו.
בהמשך לבעיה זו, יש להבין מה יקרה אם חלילה יפונו שטחי יש"ע. בל נשלה את עצמנו, במקרה זה נקבל חזית אירנית משולשת: בצפון בגבול הלבנון, בדרום בגבול עזה ובמזרח ביהודה ושומרון. כפי שלא יכולנו למנוע התפתחות זו בגבול הצפון, כך לא נוכל למנוע התפתחות זו בכל שטח אחר שנפנה.
רקטות הקאסם הנופלות בנגב המערבי יוחלפו במהירות לרקטות משופרות ארוכות טווח בעלות ביצועים טובים בהרבה. כאשר ישראל תותקף באלפי רקטות וטילים מכל עבריה, שום יכולת של ישראל לא תרתיע את האויב מללחוץ על הכפתור ולשגר מטח מתואם אל הבטן הרכה של מדינת ישראל. מרכזי צבא, אוכלוסייה ותשתית יפגעו משמעותית במטח הראשון וישראל תיוותר חסרת אונים.
יכולתה הגרעינית העמומה של ישראל לא מנעה את התקפת הפתע במלחמת יום הכיפורים ולא תוכל למנוע התקפות כאלו בעתיד. בנוסף, גם המודיעין המשובח ביותר חסר ערך לנוכח מנטליות ההתבצרות והחשש של "מה יגידו הגויים".
אם ישראל חפצת חיים, עליה לזנוח את התודעה הביטחונית ההגנתית ולעבור לתודעה התקפתית. תודעה הדוגלת בשירוש כל תוקפן לפני הוצאת תוקפנותו מהכח אל הפועל. תודעה בה ישראל יוזמת ולא נגררת, תודעה בה לאירגוני הטרור ולרש"פ לא יהיו זכות קיום.
את ההשקעות האדירות בגדר ובתוכנית ההתנתקות יש להפנות לאיומים האמיתיים על מדינת ישראל.
רק כך נוכל להבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל ונשלם מחיר נמוך בהרבה מהמחיר אותו אנו משלמים היום. החץ ייתן הגנה יעילה רק אם ניישם את ה"קם להורגך השכם להורגו", ויפה שעה אחת קודם.
הכותב הוא סטודנט לתואר שלישי בטכניון.