בית המשפט העליון, כדרכו בכל נושא העומד על סדר יומה של החברה הישראלית, הכריע גם בסוגיית הבטחון. הוא מיקם את הגדר חוצת ישראל, בהתאם לאיזושהי המצאה מעניינת הקרויה "מידתיות".
המשמעות העיקרית היא שהרשות השופטת מפקיעה את ההכרעה בענייני חיים ומוות מידי המומחים, ומעבירה אותה למישור אחר. דהיינו, אין יותר שאלה של פיקוח נפש הדוחה הכל. זה לא ערך מוחלט. נקבע העיקרון שהחיים עצמם יכולים להידחות מפני סיבות אחרות. כך ראינו בעבר כשבית המשפט מנע הריסת בתים שהיוו סיכון בטחוני.
רק לאחר שכל האזהרות של המומחים התממשו בדמם של נרצחים יהודים, כמו משפחת חטואל, הרשה בית המשפט העליון ל...צדק להרוס את הבתים ולהציב את החורבות כמצבת זיכרון לזילות בחיי אדם. (אגב, מה עם האישום המפורסם של "אי מניעת פשע"?)
המידתיות הזאת היא איפוא פתח לחשבונות רבים. גם אם צודק, למשל, להשאיר רוצח בכלא, הרי יש לו "זכויות". וכך התוצאה היא שהרוצח בן איבגי נושם אוויר חופשי במכסיקו ומודה כל יום למי שהתחשב בצרכיו שלו יותר מצרכי החברה. מורשע אחר, למשל, קיבל דחייה מאשפוזו הכפוי בבית הכלא, למען הגנת החברה. מסתמא המידתיות דורשת שיוכל להתכונן לבילוי הזה.
אמנם בינתיים הוא הספיק לרצוח בן אדם, אבל מה זה עוד גוויה לעומת המונח רב העלילות הקרוי מידתיות. אגב, מעניין אם המידתיות הזו, אינה תקפה כשרוצח מורשע אחר, בשם יגאל עמיר, מבקש לא לצאת מן הכלא, אלא לצרף אליו מישהי שמאד מעוניינת בכך, לפחות לתקופה קצרה.
בשם המידתיות הזו, אני מבקש להרחיב להיבט חשוב של המדינה שבליבה נבנית חומה.
החומה הזאת עשויה להיות בעלת השפעה חשובה ביותר על האקולוגיה של המדינה כולה. כך בנושא המים. הנגר העילי עלול לשנות כיוונים ומעיינות וגם בורות מים עשויים להתייבש במקומות רבים. יתכן אמנם שיצוצו במקום אחר, אך משטר המים במדינה יצטרך להשתנות. אף ההשפעה על החי עלולה להיות הרת גורל. חיות ינותקו מאזורי המחיה הרגילים שלהם, משפחות יופרדו והשלכות על הריבוי תפגענה במאזן האקולוגי כולו. ומדובר, כמובן, בכל המינים והסוגים.
הפצעים בנוף הם מכוערים ביותר. חתכים מצלקים את ההרים והגיאיות. והרי לא מדובר בחומת הבטון האפורה בלבד. יש בצידה דרכים, עמודי חשמל ותאורה. קומפלקס שלם שיוצר שינוי בולט ומכוער. גם טיולי בני אדם, ייאלצו לעבור שינויים. נתיבי מסעות נקטעים, מסלולי רכב נחסמים.
והנה, למרבית הפלא, אין קול ואין מחאה מצד כל הארגונים הירוקים. אלו האמונים על הטבע נאלמים דום, בעת בה הטבע הולך ונעלם. שקט תמוה ביותר.
השקט בולט יותר כשאנו נזכרים במאמרים ובדיבורים הרמים בעבר על הקמת יישובים ביש"ע בניגוד לדרישות השמירה על הטבע. נשמעו אז טענות רבות על המיקומים, הארכיטקטורה, הפגיעה בערכי טבע ועוד כיוצא בזה. טענות, אגב, נכונות בחלקן במהות, אך מתעלמות מתפיסת העולם הכוללת את צורכי המדינה ואזרחיה.
אז טענו שהאקולוגיה עדיפה על הפוליטיקה לגווניה והשלכותיה. והפעם, כשבונים את מפלצת הבטון המכוערת ביותר בתולדות הארץ, כולם ממלאים את פיהם מים. אין שומעים על הזזתה כדי לא לפגוע בשמורות טבע ייחודיות, בחי או בצומח. האם יש מקום לחשוד שההתאמה הפוליטית הביאה להסכמה בעצם השתיקה? האמנם הירוק התמים והטבעי נצבע אף הוא בצבעי האדום הפוליטיים?
האם הדממה נובעת מהסכמת האנשים המנהלים את הגופים האלה לעצם המהלך הפוליטי? להם יש תפקיד מוגדר שאינו אמור להיות מושפע בדעה פוליטית. הם צריכים להגיש לציבור נתונים אובייקטיביים על ההשפעות של הגדר, על תוואים חלופיים שאינם פוגעים בערכי טבע. תסקירים ותזכירים אמורים היו ללוות את החומה המאיימת הזו. ובמקום זאת רק הדממה זועקת.
ברור שזה לא הנימוק שישכנע את שרון ואנשיו. אבל, אני תוהה האם לא ניתן גם לדרכם ושיטתם, להזיז את הגדר? אם המידתיות הדורשת להתחשב בצורך זה או אחר, של ערבי זה או אחר, אינה תקפה גם בצרכיהם של אחרים? האם לא ניתן וצריך להתחשב גם בצרכי היהודים? למעשה, בצרכיו של כל תושב שהארץ חשובה לו, ויהיה בן דת זו או אחרת. והיכן נציב הדורות הבאים? פה יש לו תחום פעולה רחב ביותר.
ואם הארגונים הירוקים נרדמו על משמרתם, או שיש להם שיקולים זרים, צריך מישהו אחר לעמוד בפרץ הזה. והכרחית שעה אחת קודם.
המשמעות העיקרית היא שהרשות השופטת מפקיעה את ההכרעה בענייני חיים ומוות מידי המומחים, ומעבירה אותה למישור אחר. דהיינו, אין יותר שאלה של פיקוח נפש הדוחה הכל. זה לא ערך מוחלט. נקבע העיקרון שהחיים עצמם יכולים להידחות מפני סיבות אחרות. כך ראינו בעבר כשבית המשפט מנע הריסת בתים שהיוו סיכון בטחוני.
רק לאחר שכל האזהרות של המומחים התממשו בדמם של נרצחים יהודים, כמו משפחת חטואל, הרשה בית המשפט העליון ל...צדק להרוס את הבתים ולהציב את החורבות כמצבת זיכרון לזילות בחיי אדם. (אגב, מה עם האישום המפורסם של "אי מניעת פשע"?)
המידתיות הזאת היא איפוא פתח לחשבונות רבים. גם אם צודק, למשל, להשאיר רוצח בכלא, הרי יש לו "זכויות". וכך התוצאה היא שהרוצח בן איבגי נושם אוויר חופשי במכסיקו ומודה כל יום למי שהתחשב בצרכיו שלו יותר מצרכי החברה. מורשע אחר, למשל, קיבל דחייה מאשפוזו הכפוי בבית הכלא, למען הגנת החברה. מסתמא המידתיות דורשת שיוכל להתכונן לבילוי הזה.
אמנם בינתיים הוא הספיק לרצוח בן אדם, אבל מה זה עוד גוויה לעומת המונח רב העלילות הקרוי מידתיות. אגב, מעניין אם המידתיות הזו, אינה תקפה כשרוצח מורשע אחר, בשם יגאל עמיר, מבקש לא לצאת מן הכלא, אלא לצרף אליו מישהי שמאד מעוניינת בכך, לפחות לתקופה קצרה.
בשם המידתיות הזו, אני מבקש להרחיב להיבט חשוב של המדינה שבליבה נבנית חומה.
החומה הזאת עשויה להיות בעלת השפעה חשובה ביותר על האקולוגיה של המדינה כולה. כך בנושא המים. הנגר העילי עלול לשנות כיוונים ומעיינות וגם בורות מים עשויים להתייבש במקומות רבים. יתכן אמנם שיצוצו במקום אחר, אך משטר המים במדינה יצטרך להשתנות. אף ההשפעה על החי עלולה להיות הרת גורל. חיות ינותקו מאזורי המחיה הרגילים שלהם, משפחות יופרדו והשלכות על הריבוי תפגענה במאזן האקולוגי כולו. ומדובר, כמובן, בכל המינים והסוגים.
הפצעים בנוף הם מכוערים ביותר. חתכים מצלקים את ההרים והגיאיות. והרי לא מדובר בחומת הבטון האפורה בלבד. יש בצידה דרכים, עמודי חשמל ותאורה. קומפלקס שלם שיוצר שינוי בולט ומכוער. גם טיולי בני אדם, ייאלצו לעבור שינויים. נתיבי מסעות נקטעים, מסלולי רכב נחסמים.
והנה, למרבית הפלא, אין קול ואין מחאה מצד כל הארגונים הירוקים. אלו האמונים על הטבע נאלמים דום, בעת בה הטבע הולך ונעלם. שקט תמוה ביותר.
השקט בולט יותר כשאנו נזכרים במאמרים ובדיבורים הרמים בעבר על הקמת יישובים ביש"ע בניגוד לדרישות השמירה על הטבע. נשמעו אז טענות רבות על המיקומים, הארכיטקטורה, הפגיעה בערכי טבע ועוד כיוצא בזה. טענות, אגב, נכונות בחלקן במהות, אך מתעלמות מתפיסת העולם הכוללת את צורכי המדינה ואזרחיה.
אז טענו שהאקולוגיה עדיפה על הפוליטיקה לגווניה והשלכותיה. והפעם, כשבונים את מפלצת הבטון המכוערת ביותר בתולדות הארץ, כולם ממלאים את פיהם מים. אין שומעים על הזזתה כדי לא לפגוע בשמורות טבע ייחודיות, בחי או בצומח. האם יש מקום לחשוד שההתאמה הפוליטית הביאה להסכמה בעצם השתיקה? האמנם הירוק התמים והטבעי נצבע אף הוא בצבעי האדום הפוליטיים?
האם הדממה נובעת מהסכמת האנשים המנהלים את הגופים האלה לעצם המהלך הפוליטי? להם יש תפקיד מוגדר שאינו אמור להיות מושפע בדעה פוליטית. הם צריכים להגיש לציבור נתונים אובייקטיביים על ההשפעות של הגדר, על תוואים חלופיים שאינם פוגעים בערכי טבע. תסקירים ותזכירים אמורים היו ללוות את החומה המאיימת הזו. ובמקום זאת רק הדממה זועקת.
ברור שזה לא הנימוק שישכנע את שרון ואנשיו. אבל, אני תוהה האם לא ניתן גם לדרכם ושיטתם, להזיז את הגדר? אם המידתיות הדורשת להתחשב בצורך זה או אחר, של ערבי זה או אחר, אינה תקפה גם בצרכיהם של אחרים? האם לא ניתן וצריך להתחשב גם בצרכי היהודים? למעשה, בצרכיו של כל תושב שהארץ חשובה לו, ויהיה בן דת זו או אחרת. והיכן נציב הדורות הבאים? פה יש לו תחום פעולה רחב ביותר.
ואם הארגונים הירוקים נרדמו על משמרתם, או שיש להם שיקולים זרים, צריך מישהו אחר לעמוד בפרץ הזה. והכרחית שעה אחת קודם.