"כבישי אפרטהייד" הוא אמנם מונח לא ישראלי, אך ממקד מיידית את התמונה. וזו אינה מחמיאה כלל לשלטון.
לכל שלטון יש כבישים הפתוחים לכל האוכלוסייה. במדינת ישראל, המדינה מאפשרת את התנועה רק למגזר מסוים של האוכלוסייה, בעוד מגזר אחר מנוע לחלוטין מלנוע שם. זו אפלייה ששום מדינה דמוקרטית אינה אמורה להתיר. יתירה מזו, יש להזעיק את העולם כולו, ולא יזיק גם לפנות לז'נבה, לאותו בית משפט שרק הצדק הוא נר לרגליו. כלומר, הנר הדולק כל עוד השופט אינו דורך עליו, עם קומו.
כרגיל, יש אצלנו היפוך מושגים. וכדאי לבדוק, באמת, את סוגיית "כבישי האפרטהייד".
למשל, הכביש דרך עזה, רמאללה, שכם או יריחו, סגור רק ליהודים. וזו דוגמא אחת בלבד לעשרות כבישים שהצבא חוסם בפני יהודים בלבד. לערבים אזרחי ישראל מותר להכנס לג'נין, קלקיליה או יעבד. מקומות שהם מחוץ לתחום ליהודים בלבד, נוצרים או מאמיני בודהה, נכנסים חופשי. אפלייה ברורה מטעמי גזע בלבד.
ואם ישאל השואל: מה יש ליהודי לחפש שם? התשובה ברורה. זה לא עניינו של אף אחד. מדינה דמוקרטית מאפשרת תנועה חופשית לכל אזרחיה. ואם היא אינה מסוגלת, בכל תנאי שהוא, אז בבקשה בשם השוויון נא למנוע את הנסיעה והכניסה גם ממי שאינו יהודי. אפרטהייד, חברים, לא אצלנו.
למעשה, יש מישור חמור יותר. ישנם נתיבי תחבורה חשובים וחיוניים, שגם בהם התנועה אסורה רק ליהודים. לערבים הנסיעה חופשית. כך, למשל, הציר המחבר את גב ההר, בבית אל, אל השפלה דרך דולב וטלמון, חסום בפני יהודים. זהו ציר חיוני המקצר את הנסיעה לבית הספר של ילדי טלמון ודולב בלמעלה משעה! כך גם לגבי עובדים הנוסעים לעבודתם. למעשה, בגלל חסימתו בפני יהודים, נאלצים תושבי האזור בית אל, עפרה, עמונה, פסגות, אסף ומגרון להאריך את דרכם לשפלה בעשרות קילומטרים. גם זהו כביש של אפרטהייד.
אבל, זה לא הסוף. יש מדרגה חמורה יותר. יש הסכמים חתומים על תפילת יהודים בבית הכנסת ביריחו, אך הצבא אינו מאפשר זאת. כך גם התפילה בקבר יוסף אסורה על יהודים בלבד. ושיא השיאים, אסור ליהודים להתפלל בהר הבית. במקום הקדוש ביותר ליהודים מותרת התפילה רק למוסלמים. יהודי שעולה למקומות המותרים בהר ומעז רק למלמל בשפתיו, מוצא מיד וצפוי לעונש. אם זה לא אפרטהייד, אז אין משמעות כלל למילה הזאת.
למעשה, גם בכבישים בהם מותר לנסוע, השוויון הוא רק לכאורה. בכבישים אלו לדוגמא, עוקף רמאללה, כביש אלון, כביש כיסופים קטיף, כביש הבקעה יהודי העוברבכביש זה נתון לסכנת מוות. רק יהודי מותר לירות בו, לזרוק עליו אבנים או בקבוקי תבערה. בערבים העוברים איש אינו פוגע. אגב, זה אמור גם לגבי הפגנות. אלו נמנעות רק מיהודים.
אבל, גם זה אינו כל הסיפור. אפילו בשטח המדינה שב"גבולות אושוויץ" (על פי אבא אבן, שר החוץ המפא"יניקי), אין סוף לכבישי אפרטהייד. יהודים אינם יכולים לנוע חופשית במקומות כמו אום אל פאח'ם או סכנין. יהודים שנעו לאורך ציר חיוני ביותר של נחל עירון, הותקפו וחייהם היו בסכנה. המשטרה בקושי הצליחה להגן עליהם והעדיפה לסגור בפניהם את הדרך כליל.
יהודי שנסע בכביש הראשי בין חיפה לתל- אביב, נרצח באבנים מתחת לגשר של הכפר הערבי ג'יסר א- זרקא, רק בגלל מוצאו היהודי. ועד היום המשטרה לא הצליחה לעלות על עקבות הרוצח. האפלייה בולטת מאד למול העובדה שערבים יכולים לטייל בחופשיות בעיר העברית הראשונה, ללא כל חשש. כך גם בירושלים ובכל מקום בארץ. לעומת זאת לא מומלץ ליהודים לבקר במחצית הגליל, וגם בכמה מקומות בנגב ובמרכז הארץ.
אכן, זה אינו סיום האפלייה. יהודי אינו יכול להכנס לסעודיה או סוריה או לאיראן. גם בארצות ערביות ומוסלמיות אחרות, הוא מסתכן בנפשו. במצריים, בירדן, ובלבנון נרצחו יהודים רק בגלל שהם יהודים. היהודי מוגבל מאד בתנועותיו. אם בגלל חסימות של הצבא והמשטרה, ואם בגלל סכנת חיים. כל אילו אינם מנת חלקה של אוכלוסייה שאינה יהודית, ולהם אין מה לחשוש.
שום ארגון לזכויות האזרח לא יתבע את עלבונם של אזרחי ישראל היהודים. לא בג"צ ולא בצלם. אין שאילתות בכנסת, לא הפגנה ולא הלשנה לאמריקאים. זו בסך הכל אפלייה לרעה של יהודים. לא משהו. לא נושא להתייחסות או להלחם עליו. סתם טבע העולם.
בעצם, לא העולם. הכל מתחיל אצל כאלה שנולדו יהודים אבל יש להם שנאה לעמם. אולי, כצעד ראשון, צריך למנוע את חופש התנועה שלהם. הרי הם יהודים ומעניין מאד לראות אם זה יפריע למישהו בעולם צבוע זה.
לכל שלטון יש כבישים הפתוחים לכל האוכלוסייה. במדינת ישראל, המדינה מאפשרת את התנועה רק למגזר מסוים של האוכלוסייה, בעוד מגזר אחר מנוע לחלוטין מלנוע שם. זו אפלייה ששום מדינה דמוקרטית אינה אמורה להתיר. יתירה מזו, יש להזעיק את העולם כולו, ולא יזיק גם לפנות לז'נבה, לאותו בית משפט שרק הצדק הוא נר לרגליו. כלומר, הנר הדולק כל עוד השופט אינו דורך עליו, עם קומו.
כרגיל, יש אצלנו היפוך מושגים. וכדאי לבדוק, באמת, את סוגיית "כבישי האפרטהייד".
למשל, הכביש דרך עזה, רמאללה, שכם או יריחו, סגור רק ליהודים. וזו דוגמא אחת בלבד לעשרות כבישים שהצבא חוסם בפני יהודים בלבד. לערבים אזרחי ישראל מותר להכנס לג'נין, קלקיליה או יעבד. מקומות שהם מחוץ לתחום ליהודים בלבד, נוצרים או מאמיני בודהה, נכנסים חופשי. אפלייה ברורה מטעמי גזע בלבד.
ואם ישאל השואל: מה יש ליהודי לחפש שם? התשובה ברורה. זה לא עניינו של אף אחד. מדינה דמוקרטית מאפשרת תנועה חופשית לכל אזרחיה. ואם היא אינה מסוגלת, בכל תנאי שהוא, אז בבקשה בשם השוויון נא למנוע את הנסיעה והכניסה גם ממי שאינו יהודי. אפרטהייד, חברים, לא אצלנו.
למעשה, יש מישור חמור יותר. ישנם נתיבי תחבורה חשובים וחיוניים, שגם בהם התנועה אסורה רק ליהודים. לערבים הנסיעה חופשית. כך, למשל, הציר המחבר את גב ההר, בבית אל, אל השפלה דרך דולב וטלמון, חסום בפני יהודים. זהו ציר חיוני המקצר את הנסיעה לבית הספר של ילדי טלמון ודולב בלמעלה משעה! כך גם לגבי עובדים הנוסעים לעבודתם. למעשה, בגלל חסימתו בפני יהודים, נאלצים תושבי האזור בית אל, עפרה, עמונה, פסגות, אסף ומגרון להאריך את דרכם לשפלה בעשרות קילומטרים. גם זהו כביש של אפרטהייד.
אבל, זה לא הסוף. יש מדרגה חמורה יותר. יש הסכמים חתומים על תפילת יהודים בבית הכנסת ביריחו, אך הצבא אינו מאפשר זאת. כך גם התפילה בקבר יוסף אסורה על יהודים בלבד. ושיא השיאים, אסור ליהודים להתפלל בהר הבית. במקום הקדוש ביותר ליהודים מותרת התפילה רק למוסלמים. יהודי שעולה למקומות המותרים בהר ומעז רק למלמל בשפתיו, מוצא מיד וצפוי לעונש. אם זה לא אפרטהייד, אז אין משמעות כלל למילה הזאת.
למעשה, גם בכבישים בהם מותר לנסוע, השוויון הוא רק לכאורה. בכבישים אלו לדוגמא, עוקף רמאללה, כביש אלון, כביש כיסופים קטיף, כביש הבקעה יהודי העוברבכביש זה נתון לסכנת מוות. רק יהודי מותר לירות בו, לזרוק עליו אבנים או בקבוקי תבערה. בערבים העוברים איש אינו פוגע. אגב, זה אמור גם לגבי הפגנות. אלו נמנעות רק מיהודים.
אבל, גם זה אינו כל הסיפור. אפילו בשטח המדינה שב"גבולות אושוויץ" (על פי אבא אבן, שר החוץ המפא"יניקי), אין סוף לכבישי אפרטהייד. יהודים אינם יכולים לנוע חופשית במקומות כמו אום אל פאח'ם או סכנין. יהודים שנעו לאורך ציר חיוני ביותר של נחל עירון, הותקפו וחייהם היו בסכנה. המשטרה בקושי הצליחה להגן עליהם והעדיפה לסגור בפניהם את הדרך כליל.
יהודי שנסע בכביש הראשי בין חיפה לתל- אביב, נרצח באבנים מתחת לגשר של הכפר הערבי ג'יסר א- זרקא, רק בגלל מוצאו היהודי. ועד היום המשטרה לא הצליחה לעלות על עקבות הרוצח. האפלייה בולטת מאד למול העובדה שערבים יכולים לטייל בחופשיות בעיר העברית הראשונה, ללא כל חשש. כך גם בירושלים ובכל מקום בארץ. לעומת זאת לא מומלץ ליהודים לבקר במחצית הגליל, וגם בכמה מקומות בנגב ובמרכז הארץ.
אכן, זה אינו סיום האפלייה. יהודי אינו יכול להכנס לסעודיה או סוריה או לאיראן. גם בארצות ערביות ומוסלמיות אחרות, הוא מסתכן בנפשו. במצריים, בירדן, ובלבנון נרצחו יהודים רק בגלל שהם יהודים. היהודי מוגבל מאד בתנועותיו. אם בגלל חסימות של הצבא והמשטרה, ואם בגלל סכנת חיים. כל אילו אינם מנת חלקה של אוכלוסייה שאינה יהודית, ולהם אין מה לחשוש.
שום ארגון לזכויות האזרח לא יתבע את עלבונם של אזרחי ישראל היהודים. לא בג"צ ולא בצלם. אין שאילתות בכנסת, לא הפגנה ולא הלשנה לאמריקאים. זו בסך הכל אפלייה לרעה של יהודים. לא משהו. לא נושא להתייחסות או להלחם עליו. סתם טבע העולם.
בעצם, לא העולם. הכל מתחיל אצל כאלה שנולדו יהודים אבל יש להם שנאה לעמם. אולי, כצעד ראשון, צריך למנוע את חופש התנועה שלהם. הרי הם יהודים ומעניין מאד לראות אם זה יפריע למישהו בעולם צבוע זה.