ב"חמדת ימים" לפרשת צו, הזכרנו את המזבח שחשף ד"ר אדם זרטל במורדות הדרום-מזרחיים של הר עיבל. מזבח זה, הוא כנראה, המזבח הנזכר בסוף ספר דברים:
"והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד: ובנית שם מזבח לה' אלהיך מזבח אבנים" (כ"ז ד'-ה'). והוא כנראה, המזבח שבנה יהושע לאחר הכניסה לארץ כמתואר בכתוב: "אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל: כאשר צוה משה עבד ה' את בני ישראל ככתוב בספר תורת משה" (יהושע ח' ל-לא).
בניית המזבח קשורה בטבורה למעמד ה"ברכה והקללה", שנערך באיזור זה, כפי שמתואר בפרשתנו: "והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל: הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מרה" (י"א כט-ל).
מקובל לזהות את הר גריזים כהר השוכן מערבית לעיר שכם, במקביל להר עיבל השוכן מצידה המזרחי של העיר. על ההר מצוי הישוב "הר ברכה", ולהבדיל, מרכזם של השומרונים. השומרונים, הם צאצאי הכותים שהובאו מכותא לאחר גלות ממלכת ישראל בידי האשורים, כמאה וחמישים שנה לפני חורבן בית ראשון, כמתואר בכתוב: "ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת וספרוים וישב בערי שמרון תחת בני ישראל וירשו את שמרון וישבו בעריה" (מלכים ב' י"ז כ"ד).
השומרונים, שהתגיירו בתחילה מפחד האריות שפגעו בהם, נדחו בסופו של דבר מעם ישראל. חז"ל, בסופו של תהליך היסטורי, הכריזו עליהם כגויים גמורים (חולין ו ע"א וטור ושו"ע אבן העזר סימן ד').
חז"ל גם הגדירו את השומרונים=כותים כזייפנים, וז"ל חכמים:" אמר רבי אלעזר בר' שמעון נמיתי לסופרי כותים זייפתם תורתכם ולא הועלתם לעצמכם כלום שהכתבתם בתורתכם אצל אלוני מורה שכם והלא ידוע שהוא שכם אלא שאין אתם דורשין לגזירה שווה ואנו דורשין לגזירה שווה" (תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ז ה"ג).
למה התכוונו חז"ל? התשובה היא כנראה כפולה ואולי אף משולשת. הזיוף הראשון הוא בפסוק הראשון שציטטנו מתוך תורתנו הקדושה (דברים כ"ז ד), השומרונים העבירו את הציווי לבנות את המזבח מהר עיבל להר גריזים (נעיר בסוגריים כי מעולם לא נמצא שום ממצא ארכיאולוגי המאשר בניית מזבח ישראלי בהר גריזים מלפני 3500 שנה).
הזיוף השני הוא בפרשתנו (אליו רומזת הלשון בירושלמי שם) בפסוק (שצוטט לעיל) המתאר את מקום טקס ה"הברכות והקללות" (שם י"א ל') הוסיפו השומרונים את המילים "מול שכם". הציבור המאמין, לא היה מוכן בשום פנים ואופן לקבל את הזיוף הראשון ולכן המשיך לחפש את המזבח בהר עיבל, משום מה התעלם מלשון הירושלמי, והמשיך לקבל את המסורת השומרונית כי הטקס נערך באיזור שכם, השוכנת בין הר גריזים והר עיבל.
ממצאיו החדשים של ד"ר אדם זרטל, מאפשרים התנתקות מוחלטת מזיופי השומרונים. הוא מציע בספרו "עם נולד" (בהוצאת ידיעות אחרונות, מומלץ לקריאה בקריאה ביקורתית), להתעלם משני הזיופים בנוסח התורה. כיוון שכך, אין גם כל מקור לכך שהטקס נערך בשכם, ההיפך, פשט הכתובים הוא שהטקס נערך בשיפולים המזרחיים של ההרים.
עם מציאת המזבח במקום זה, מתברר סופית, שהזיהוי של הר גריזים עם מקום מושבם של השומרונים גם הוא זיוף. המסקנה היא, שהר כביר עליו שוכן הישוב "אלון מורה", הוא הר הברכה-הר גריזים. אחרי בקשת המחילה מאחיינו מתיישבי "הר ברכה", נכריז ונאמר שכל קשר בין השומרונים לברכה הוא מקרי בהחלט.
הבה נתפלל כי עם ישראל, ששמר על נוסח התורה ולא שינה "אפילו קוצו של יוד", יזכה להתקיימות הברכות, ברכות שמים ממעל, שאנו כה זקוקים להן.
הרב יוסף כרמל הוא ראש כולל "ארץ חמדה"
"והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה אשר אנכי מצוה אתכם היום בהר עיבל ושדת אותם בשיד: ובנית שם מזבח לה' אלהיך מזבח אבנים" (כ"ז ד'-ה'). והוא כנראה, המזבח שבנה יהושע לאחר הכניסה לארץ כמתואר בכתוב: "אז יבנה יהושע מזבח לה' אלהי ישראל בהר עיבל: כאשר צוה משה עבד ה' את בני ישראל ככתוב בספר תורת משה" (יהושע ח' ל-לא).
בניית המזבח קשורה בטבורה למעמד ה"ברכה והקללה", שנערך באיזור זה, כפי שמתואר בפרשתנו: "והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל: הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מרה" (י"א כט-ל).
מקובל לזהות את הר גריזים כהר השוכן מערבית לעיר שכם, במקביל להר עיבל השוכן מצידה המזרחי של העיר. על ההר מצוי הישוב "הר ברכה", ולהבדיל, מרכזם של השומרונים. השומרונים, הם צאצאי הכותים שהובאו מכותא לאחר גלות ממלכת ישראל בידי האשורים, כמאה וחמישים שנה לפני חורבן בית ראשון, כמתואר בכתוב: "ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת וספרוים וישב בערי שמרון תחת בני ישראל וירשו את שמרון וישבו בעריה" (מלכים ב' י"ז כ"ד).
השומרונים, שהתגיירו בתחילה מפחד האריות שפגעו בהם, נדחו בסופו של דבר מעם ישראל. חז"ל, בסופו של תהליך היסטורי, הכריזו עליהם כגויים גמורים (חולין ו ע"א וטור ושו"ע אבן העזר סימן ד').
חז"ל גם הגדירו את השומרונים=כותים כזייפנים, וז"ל חכמים:" אמר רבי אלעזר בר' שמעון נמיתי לסופרי כותים זייפתם תורתכם ולא הועלתם לעצמכם כלום שהכתבתם בתורתכם אצל אלוני מורה שכם והלא ידוע שהוא שכם אלא שאין אתם דורשין לגזירה שווה ואנו דורשין לגזירה שווה" (תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ז ה"ג).
למה התכוונו חז"ל? התשובה היא כנראה כפולה ואולי אף משולשת. הזיוף הראשון הוא בפסוק הראשון שציטטנו מתוך תורתנו הקדושה (דברים כ"ז ד), השומרונים העבירו את הציווי לבנות את המזבח מהר עיבל להר גריזים (נעיר בסוגריים כי מעולם לא נמצא שום ממצא ארכיאולוגי המאשר בניית מזבח ישראלי בהר גריזים מלפני 3500 שנה).
הזיוף השני הוא בפרשתנו (אליו רומזת הלשון בירושלמי שם) בפסוק (שצוטט לעיל) המתאר את מקום טקס ה"הברכות והקללות" (שם י"א ל') הוסיפו השומרונים את המילים "מול שכם". הציבור המאמין, לא היה מוכן בשום פנים ואופן לקבל את הזיוף הראשון ולכן המשיך לחפש את המזבח בהר עיבל, משום מה התעלם מלשון הירושלמי, והמשיך לקבל את המסורת השומרונית כי הטקס נערך באיזור שכם, השוכנת בין הר גריזים והר עיבל.
ממצאיו החדשים של ד"ר אדם זרטל, מאפשרים התנתקות מוחלטת מזיופי השומרונים. הוא מציע בספרו "עם נולד" (בהוצאת ידיעות אחרונות, מומלץ לקריאה בקריאה ביקורתית), להתעלם משני הזיופים בנוסח התורה. כיוון שכך, אין גם כל מקור לכך שהטקס נערך בשכם, ההיפך, פשט הכתובים הוא שהטקס נערך בשיפולים המזרחיים של ההרים.
עם מציאת המזבח במקום זה, מתברר סופית, שהזיהוי של הר גריזים עם מקום מושבם של השומרונים גם הוא זיוף. המסקנה היא, שהר כביר עליו שוכן הישוב "אלון מורה", הוא הר הברכה-הר גריזים. אחרי בקשת המחילה מאחיינו מתיישבי "הר ברכה", נכריז ונאמר שכל קשר בין השומרונים לברכה הוא מקרי בהחלט.
הבה נתפלל כי עם ישראל, ששמר על נוסח התורה ולא שינה "אפילו קוצו של יוד", יזכה להתקיימות הברכות, ברכות שמים ממעל, שאנו כה זקוקים להן.
הרב יוסף כרמל הוא ראש כולל "ארץ חמדה"