מתוך חוברת לציבור הכללי העומדת לצאת בעזרת השם בהוצאת ראש יהודי. החוברת מבוססת על ספרו של הרב יוסף קלנר, "פלורליזם, פנטיזם, כלליות".
במשך אלפי שנים מתחבטת האנושות בשאלה כיצד נדע איזה מעשה הוא מוסרי. מסקנתו של אחד הפילוסופים הבולטים שעסקו בעניין זה, הגרמני קאנט, הייתה שמעשה הוא מוסרי רק כאשר העושה אותו רוצה שכולם ינהגו כך. במוסר העתיק של היהדות, ישנה דוגמא לכך. כידוע, התורה מצווה "ואהבת לרעך כמוך", וכבר לפני אלפיים שנה אמר הלל הזקן שמה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
אולם קאנט הוסיף והתחבט בשאלה קשה אף יותר: כיצד נדע באמת איזה מעשה הוא טוב וגם מוסרי?! הרי לא ייתכן שהכול תלוי בתחושה הפנימית, משום שכידוע אנשים שונים רואים דברים אחרת!
היטלר ימ"ש חשב שזה מוסרי לנקות את העולם מהיהודים. לא ניתן גם לומר שרובה של האנושות יקבע מהו מעשה טוב. הרי היו תקופות שבהן רוב האנשים הצדיקו מעשים שנראים לנו היום כמזעזעים.
התשובה היחידה שמצא קאנט הייתה התשובה הנוצרית המסורתית. לא ייתכן שהאל הטוב יניח לאדם לחשוב שמעשה רע הוא טוב, ולכן האדם יכול לסמוך על תחושתו שמעשה מסוים הוא מוסרי. הבעייה היא שאנו חוזרים כאן לנקודת המוצא: הרי אנשים רבים עושים מעשים נוראים ובטוחים שמעשיהם מוסריים לחלוטין!
שנים רבות של התחבטות אם יש בכלל מוסר, הובילו בסופו של דבר את התרבות האירופית למלחמות העולם ולזוועות של השואה ושל הקומוניזם.
התשובה האמונית-מסורתית
ליהדות יש כמובן קריטריון למעשה המוסרי. תורת ישראל היא הטוב לכל. התורה נקראת כך, משום שהיא מורה ליחיד ולמשפחה, לחברה, לאומה ולאנושות כיצד לחיות את החיים באופן המתאים ביותר עם המקור הערכי של הכל, וממילא האופן שגורם טוב לכל. התורה האלוקית היא המוסר המוחלט.
קיבלנו את התורה במעמד הר סיני, מעמד נבואי שבו התורה התבררה באופן שאינו מותיר מקום לספק ביחס לכך שמקורה הוא אלוקי. מאז ואילך נשמרת המסורת בשלשלת הדורות של האומה הישראלית.
כל זה הוא אמת גדולה, אבל ישנו רובד בנפש המתקומם כנגדה. לעיתים זה נובע מחולשת הנפש ומהרצון לפרוק עול. אבל מצד האמת גם התביעה המוסרית העמוקה חשה מחנק מן התשובה הזאת, משום שתשובה זו אינה מאפשרת לאדם להזדהות באופן עמוק ופנימי עם התוכן המוסרי שבתורה, אלא דורשת ממנו להיכנע בפני חוקי התורה. לכן יש לנו צורך להוסיף ולהעמיק בדברים.
התשובה הרציונלית-היסטורית
אמרנו שמעשה מוסרי הוא מעשה שהוא טוב לכל, כלומר מתאים לכל הדברים במציאות. אולם יש לדייק יותר: לא רק מתאים לכל הפרטים במציאות, אלא מתאים גם למציאות בכללה, למגמה הכללית של המציאות.
ניתן להכיר במגמה זו מתוך התבוננות בהתפתחות העולם. העולם כולו מתקדם כידוע באופן אבולוציוני (וכוונתנו כאן למושג רחב הרבה יותר משיטת דרווין). קל להבחין כי העולם נוצר בשלבים ובהדרגה. תחילה הדומם, אחר כך הצמחים, לאחר מכן בעלי החיים ולבסוף האדם.
ישנה כאן מגמה ברורה של התעלות מתמדת. התשובה הפרטית ורצון ההשתלמות של האדם הם חלק ממגמה כללית של כל המציאות כולה, לשוב למקורה ולהתקרב ככל האפשר אל השלמות. לכן אמרו חז"ל שהתשובה קדמה לעולם. כאשר האדם חוזר בתשובה, הוא מתאים את עצמו אל המציאות כולה.
עוד ניתן לראות כי ישנה כאן "פירמידה איכותית". ישנו בעולם הרבה יותר דומם מצומח, והרבה יותר צומח מחי, והרבה יותר חי מאדם. השאלה היא מהו השלב הבא שהשרשרת הזאת מובילה אליו, שלב שהוא איכותי יותר אך גם צומח מהשלבים הקודמים.
כאשר אנו מתבוננים בתופעה המיוחדת המכונה עם ישראל, בקיום המופלא שלו גם בתנאים קשים ביותר, בכשרון הבלתי רגיל שלו ובהשפעה האדירה שלו במהלך ההיסטוריה על האנושות כולה, המסקנה היא שעם ישראל הוא אכן המדרגה הבאה של ההוויה.
לכן, כאשר האדם מתחבר למסורת התרבותית שלנו, כאשר הוא חי חיים ישראליים, במחשבה, בדיבור ובמעשה הוא מתאים את עצמו עם המגמה הכללית של ההוויה, המתרכזת בחיים הישראליים. זהו מוסר הקודש של תורת ישראל: התורה והמצוות לפי ההלכה היהודית המוסרית, הן הן המעשה המוסרי.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב
במשך אלפי שנים מתחבטת האנושות בשאלה כיצד נדע איזה מעשה הוא מוסרי. מסקנתו של אחד הפילוסופים הבולטים שעסקו בעניין זה, הגרמני קאנט, הייתה שמעשה הוא מוסרי רק כאשר העושה אותו רוצה שכולם ינהגו כך. במוסר העתיק של היהדות, ישנה דוגמא לכך. כידוע, התורה מצווה "ואהבת לרעך כמוך", וכבר לפני אלפיים שנה אמר הלל הזקן שמה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
אולם קאנט הוסיף והתחבט בשאלה קשה אף יותר: כיצד נדע באמת איזה מעשה הוא טוב וגם מוסרי?! הרי לא ייתכן שהכול תלוי בתחושה הפנימית, משום שכידוע אנשים שונים רואים דברים אחרת!
היטלר ימ"ש חשב שזה מוסרי לנקות את העולם מהיהודים. לא ניתן גם לומר שרובה של האנושות יקבע מהו מעשה טוב. הרי היו תקופות שבהן רוב האנשים הצדיקו מעשים שנראים לנו היום כמזעזעים.
התשובה היחידה שמצא קאנט הייתה התשובה הנוצרית המסורתית. לא ייתכן שהאל הטוב יניח לאדם לחשוב שמעשה רע הוא טוב, ולכן האדם יכול לסמוך על תחושתו שמעשה מסוים הוא מוסרי. הבעייה היא שאנו חוזרים כאן לנקודת המוצא: הרי אנשים רבים עושים מעשים נוראים ובטוחים שמעשיהם מוסריים לחלוטין!
שנים רבות של התחבטות אם יש בכלל מוסר, הובילו בסופו של דבר את התרבות האירופית למלחמות העולם ולזוועות של השואה ושל הקומוניזם.
התשובה האמונית-מסורתית
ליהדות יש כמובן קריטריון למעשה המוסרי. תורת ישראל היא הטוב לכל. התורה נקראת כך, משום שהיא מורה ליחיד ולמשפחה, לחברה, לאומה ולאנושות כיצד לחיות את החיים באופן המתאים ביותר עם המקור הערכי של הכל, וממילא האופן שגורם טוב לכל. התורה האלוקית היא המוסר המוחלט.
קיבלנו את התורה במעמד הר סיני, מעמד נבואי שבו התורה התבררה באופן שאינו מותיר מקום לספק ביחס לכך שמקורה הוא אלוקי. מאז ואילך נשמרת המסורת בשלשלת הדורות של האומה הישראלית.
כל זה הוא אמת גדולה, אבל ישנו רובד בנפש המתקומם כנגדה. לעיתים זה נובע מחולשת הנפש ומהרצון לפרוק עול. אבל מצד האמת גם התביעה המוסרית העמוקה חשה מחנק מן התשובה הזאת, משום שתשובה זו אינה מאפשרת לאדם להזדהות באופן עמוק ופנימי עם התוכן המוסרי שבתורה, אלא דורשת ממנו להיכנע בפני חוקי התורה. לכן יש לנו צורך להוסיף ולהעמיק בדברים.
התשובה הרציונלית-היסטורית
אמרנו שמעשה מוסרי הוא מעשה שהוא טוב לכל, כלומר מתאים לכל הדברים במציאות. אולם יש לדייק יותר: לא רק מתאים לכל הפרטים במציאות, אלא מתאים גם למציאות בכללה, למגמה הכללית של המציאות.
ניתן להכיר במגמה זו מתוך התבוננות בהתפתחות העולם. העולם כולו מתקדם כידוע באופן אבולוציוני (וכוונתנו כאן למושג רחב הרבה יותר משיטת דרווין). קל להבחין כי העולם נוצר בשלבים ובהדרגה. תחילה הדומם, אחר כך הצמחים, לאחר מכן בעלי החיים ולבסוף האדם.
ישנה כאן מגמה ברורה של התעלות מתמדת. התשובה הפרטית ורצון ההשתלמות של האדם הם חלק ממגמה כללית של כל המציאות כולה, לשוב למקורה ולהתקרב ככל האפשר אל השלמות. לכן אמרו חז"ל שהתשובה קדמה לעולם. כאשר האדם חוזר בתשובה, הוא מתאים את עצמו אל המציאות כולה.
עוד ניתן לראות כי ישנה כאן "פירמידה איכותית". ישנו בעולם הרבה יותר דומם מצומח, והרבה יותר צומח מחי, והרבה יותר חי מאדם. השאלה היא מהו השלב הבא שהשרשרת הזאת מובילה אליו, שלב שהוא איכותי יותר אך גם צומח מהשלבים הקודמים.
כאשר אנו מתבוננים בתופעה המיוחדת המכונה עם ישראל, בקיום המופלא שלו גם בתנאים קשים ביותר, בכשרון הבלתי רגיל שלו ובהשפעה האדירה שלו במהלך ההיסטוריה על האנושות כולה, המסקנה היא שעם ישראל הוא אכן המדרגה הבאה של ההוויה.
לכן, כאשר האדם מתחבר למסורת התרבותית שלנו, כאשר הוא חי חיים ישראליים, במחשבה, בדיבור ובמעשה הוא מתאים את עצמו עם המגמה הכללית של ההוויה, המתרכזת בחיים הישראליים. זהו מוסר הקודש של תורת ישראל: התורה והמצוות לפי ההלכה היהודית המוסרית, הן הן המעשה המוסרי.
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב