לפעמים ניתן למצוא בעתונים ישנים את החדשות של מחר.
אורית סטרוק מחברון שלחה לי שני מאמרים שהופיעו ב"הארץ" בדצמבר שנה שעברה, והם ממש פוקחי עיניים. אמנון לורד ציטט מתוכם ב"מקור ראשון" ואני אעשה זאת גם כאן, בגלל חשיבות העניין, כדי שנדע איך נולדה המזימה האפילה להשמיד את מפעל ההתנחלות, ומי הדמות האפילה המושכת בחוטים? הדמות שהשבוע או בשבוע הבא תגיח מן הצללים לקצור את קציר ההרס והחורבן שזרעה במחשכים. ניחשתם: זהו שמעון פרס.
לכאורה, איזה סיכוי היה לאיש, שיותר מכל אדם אחר אחראי ל-1500 נרצחים, ואלפי פצועי אוסלו להופיע לעין השמש, ולעלות שוב לבמה הציבורית, כדי לקבל תפקיד מרכזי בהנהגה הלאומית, בעצם כדי לנהל, עם או בלי תואר של שר חוץ את מדיניות החוץ של ישראל.
אדריכל, שבנה בניין והבניין קבר את יושביו תחתיו, או רופא, שגרם למות החולים שלו מי היה נותן לזה לבנות פרוייקט יוקרה ממלכתי , ולזה את ניהול מערכת הבריאות?
ועדיין לא מיצינו את עומק האבסורד. הלא האיש הרע הזה נחשף בציבור פעם אחר פעם כ"חתרן בלתי נלאה" וכבעל "תרגילים מסריחים", כפי שכינה אותו יצחק רבין ז'ל, כרוקם מזימות, כשקרן ותככן שאין לו תקנה, וגם רודף כבוד ופרסומת עד כדי חולניות! מה זה אומר על החברה שלנו, שאנחנו שוב מאפשרים לאיש המסוכן הזה להנהיג ולייצג אותנו?
צ'מברליין, בעל המטריה, הביא על העולם את האוסלו ששמו מינכן. פייס את הערפאת, היטלר של הימים ההם, התרפס ונכנע לפניו, וגרם בטמטומו , בעקשנותו ובקוצר ראייתו למותם של אולי 60 מליוני בני אדם במלחמת העולם השניה, והכל בשם "השלום".
היעלה על הדעת שהעם האנגלי היה מפקיד בידיו את ניהול המדינה במלחמתה נגד היטלר, נגד תוצאות מעשיו שלו? הבריטים, עם שפוי , הביאו את צ'רצ'יל מתנגדו, זה שהזהיר מפניו ומפני מדיניותו, אילצו את צ'מברליין להתפטר זמן קצר לאחר שפרצה המלחמה, ומאז הוא נעלם מן העין, נעלם מכל תפקיד, נעלם מן הזיכרון. להוציא זיכרון לדראון, סמל שלילי, ניקלה ובזוי.
עם ישראל אינו פחות שפוי ונורמלי מן האנגלים. כאשר מלחמת הטרור חשפה לעין כל את ערוותה של אוסלו, וממילא ערוות חכמיה, אדריכליה ויוזמיה, ובראש כולם שמעון פרס, מאס בהם העם ובחר תחתיו את מי שנחזה, והציג את עצמו, כקוטב הנגדי, ההיפך מפרס כמו שצ'רציל היה ההיפך מצ'מברליין: אריאל שרון.
וכאן נפל עם ישראל בפח. עם כניסת פרס לממשלה מתגלה לעין השמש הבלוף של המאה הונאה, תרמית וגניבת דעת שקשה למצוא להן אח ורע בהיסטוריה. כי הנה מתברר, שמאחורי שרון משך בחוטים כל הזמן מי אם לא אותו שמעון פרס? את אוסלו הביא עלינו בפנים גלויות, ואת המדינה הפלסטינית על חורבות מפעל ההתישבות היהודי, הוא מביא עלינו כשהוא מחופש לשרון.
חנה קים ב"הארץ" הרימה בשבילנו את קצה המסך, לראות כיצד נרקמה המזימה לגזול מאיתנו את לב ארץ ישראל, לקרוע את העם ולהביאו עד לסף מלחמת אחים. אבי גיל, יד ימינו של פרס, בעבר ובהווה, מי שהיה אצלו מנכ"ל ועובד צמוד אליו עד היום, הוא גם ידידו הקרוב ורעו של מי? ניחשתם: עומרי שרון.
אותו גיל אירגן פגישה אצל התעשיין המיליונר דב לאוטמן, שמטרתה היתה להניע את שרון להתחיל בפירוק ההתנחלויות ברצועה. הם היו סבורים, כך כותבת חנה קים, "כי ברגע שתפונה ולו התנחלות אחת, יפלו שאר קוביות הדומינו"... מי השתתף בפגישה? שמותיהם מדברים בעד עצמם:
דן מרידור, עמי איילון ויעקוב פרי, דני רוטשילד, אמנון ליפקין-שחק, דליה רבין-פילוסוף, אנשי הפרסום משה תאומים וטל זילברשטיין ועוזי ברעם.
כאן, בפגישה שלהם נולדה, ומכאן יצאה הדרישה לצאת מעזה. לא לחץ אמריקני, לא יוזמה אמריקנית, הכל אנחנו עשינו לעצמנו. מפרס יוצאת המזימה, שרון מוליך אותה אל מעבר לים והיא חוזרת בצורת לחץ אמריקני.
הפגישה אצל לאוטמן היתה לפני ששרון ואולמרט יצאו לציבור בהכרזות שלהם. הקבוצה איימה לצאת בקמפיין ציבורי ולתקוף את שרון אם לא יצא הוא ביוזמה לפרק את ההתישבות היהודית בעזה. לי זכורה עדיין חגיגת ה"יומולדת", שפרס הפיק לעצמו בהיכל התרבות בתל אביב. בנאומו שם, כששרון יושב לידו ושותק, דרישתו האחת והיחידה, כאלו ביקש זאת לעצמו כמתנת יום הולדת, היתה לצאת מעזה, כלומר, להשמיד את ההתישבות היהודית שם. על הפגישה אצל לאוטמן דיווח אבי גיל לעומרי שרון וזה דיווח לאביו.
בין היתר העבירו לאוטמן ומרעיו לשרון תוצאות סקרים, וביניהם סקר לפיו כביכול רוב אנשי הליכוד תומכים בעקירת היישובים. כדאי לשים לב לנקודה זו, איך משחקים בסקרים. הלא אח"כ הלכנו ושאלנו ישירות את כל חברי הליכוד, והתברר שהסקר - שיקר. אך זה כבר היה מאוחר מדי. פרס כבר השיג את שלו.
שרון נענה מיד וכבר ביקש את עמרי לבדוק אצל חברי קבוצת לאוטמן, האם מפלגת העבודה תצטרף לממשלתו, אם ילך על עקירת ההתישבות. הדברים הבשילו עד כדי כך, שאבי גיל ושרון הצעיר כבר ישבו לתכנן את חלוקת התיקים בממשלת האחדות. שימו לב: אנחנו מדברים על דצמבר שנה שעברה, לפני שמונה חדשים!
וכך בושלה ה"התנתקות" המפורסמת של שרון במטבחו של פרס.
במאמר אחר מספרת חנה קים, שמפת הדרכים המפורסמת, המסמך הממאיר שבו כל העולם (אמריקה, רוסיה, אירופה והאו"ם) מתחייבים לקחת מאיתנו הכל כולל ירושלים ולהחזיר את הפליטים, ובו אנחנו מקבלים על עצמנו שליטה ופיקוח של "הארבע" ובעצם מאבדים גם את ריבונותנו. מפת הדרכים הזאת, גם היא נולדה במוחו החולני של פרס. פרס הוא שמכר אותה לקונדוליסה רייס, והיא אינה, אלא, גלגול של "הסכם פרס אבו מאזן" משנת 2001 , שנעשה על דעת שרון, וע"פי קווים שפרס גיבש קודם עם שרון, כפי ששרון בעצמו הודה.
באנגלית יש ביטוי "להקיש על דלתו של השטן" "to knock on the devil's door" , ולמה זה מסוכן? כי השטן עלול לפתוח. אחרי שפרס, גם בעצמו וגם מחופש לשרון, מכרו לבוש את "החזון", חזון של פלסטין זמנית על כל הרצועה ומחצית משטחי יהודי ושומרון, זה הפך ל"חזון בוש" על כל יש"ע וירושלים.
הדברים הגיעו עד כדי כך, שכאשר שליחיו של שרון וביניהם וייסגלס (יש הקוראים לו שוורצגלס) ואיילנד ביקשו מאותה קונדוליסה לכתוב בפירוש במכתב בוש לשרון שלפחות הגושים אריאל, מעלה אדומים וגוש עציון יישארו לנו, היא פשוט גירשה אותם מן החדר. כך דיווח נחום ברנע, והוא מקבל את המידע שלו ישר מן המקור.
באפריל שנה זו, סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות" בהקשר לשחיתות ברשות הפלסטינית, שגם את רעיון "המדינות התורמות" שהעבירו לערפאת עד עתה כ-4 מיליארד דולר המציא נחשו מי? שמעון פרס, כמובן. ועכשיו, שמתברר שכל הכסף הזה נעלם, פרס שוב מסתובב אצל אישים בממשל האמריקני והאירופי לשכנע אותם לשפוך על הפלסטינים עוד מיליארדים.
כשאתם קוראים, איך מערבים את הבנק העולמי לקבל לידיו את נכסי היהודים ביישובים שהם זוממים לעוקרם, ואיך מארגנים לפלסטינים חגיגה כספית לרגל בריחתנו מחוף עזה וזה ייקרא "מיבצע בינלאומי של פיתוח רצועת עזה", שאם לא כן תקום שם, לאחר נסיגתנו, מדינת טרור הכל שמעון פרס. הלא כך הוא נימק גם את אוסלו!
אנחנו רואים את שרון מכלה את יש"ע כחיידק טורף. זה עתה התבשרנו שהוא ביטל את כל תכניות הבנייה שמופז כבר אישר, ובין היתר באריאל, במעלה אדומים ובביתר עילית, במקומות "המיוחסים" , הבטוחים כביכול. חשוב שנזכור שרון זה פרס. וכשאנחנו שומעים על חתרנותו ותכניותיו האפלות של פרס חשוב שנזכור: פרס זה שרון, כמו שאבי גיל הוא עמרי שרון, ולהיפך.
אורית סטרוק מחברון שלחה לי שני מאמרים שהופיעו ב"הארץ" בדצמבר שנה שעברה, והם ממש פוקחי עיניים. אמנון לורד ציטט מתוכם ב"מקור ראשון" ואני אעשה זאת גם כאן, בגלל חשיבות העניין, כדי שנדע איך נולדה המזימה האפילה להשמיד את מפעל ההתנחלות, ומי הדמות האפילה המושכת בחוטים? הדמות שהשבוע או בשבוע הבא תגיח מן הצללים לקצור את קציר ההרס והחורבן שזרעה במחשכים. ניחשתם: זהו שמעון פרס.
לכאורה, איזה סיכוי היה לאיש, שיותר מכל אדם אחר אחראי ל-1500 נרצחים, ואלפי פצועי אוסלו להופיע לעין השמש, ולעלות שוב לבמה הציבורית, כדי לקבל תפקיד מרכזי בהנהגה הלאומית, בעצם כדי לנהל, עם או בלי תואר של שר חוץ את מדיניות החוץ של ישראל.
אדריכל, שבנה בניין והבניין קבר את יושביו תחתיו, או רופא, שגרם למות החולים שלו מי היה נותן לזה לבנות פרוייקט יוקרה ממלכתי , ולזה את ניהול מערכת הבריאות?
ועדיין לא מיצינו את עומק האבסורד. הלא האיש הרע הזה נחשף בציבור פעם אחר פעם כ"חתרן בלתי נלאה" וכבעל "תרגילים מסריחים", כפי שכינה אותו יצחק רבין ז'ל, כרוקם מזימות, כשקרן ותככן שאין לו תקנה, וגם רודף כבוד ופרסומת עד כדי חולניות! מה זה אומר על החברה שלנו, שאנחנו שוב מאפשרים לאיש המסוכן הזה להנהיג ולייצג אותנו?
צ'מברליין, בעל המטריה, הביא על העולם את האוסלו ששמו מינכן. פייס את הערפאת, היטלר של הימים ההם, התרפס ונכנע לפניו, וגרם בטמטומו , בעקשנותו ובקוצר ראייתו למותם של אולי 60 מליוני בני אדם במלחמת העולם השניה, והכל בשם "השלום".
היעלה על הדעת שהעם האנגלי היה מפקיד בידיו את ניהול המדינה במלחמתה נגד היטלר, נגד תוצאות מעשיו שלו? הבריטים, עם שפוי , הביאו את צ'רצ'יל מתנגדו, זה שהזהיר מפניו ומפני מדיניותו, אילצו את צ'מברליין להתפטר זמן קצר לאחר שפרצה המלחמה, ומאז הוא נעלם מן העין, נעלם מכל תפקיד, נעלם מן הזיכרון. להוציא זיכרון לדראון, סמל שלילי, ניקלה ובזוי.
עם ישראל אינו פחות שפוי ונורמלי מן האנגלים. כאשר מלחמת הטרור חשפה לעין כל את ערוותה של אוסלו, וממילא ערוות חכמיה, אדריכליה ויוזמיה, ובראש כולם שמעון פרס, מאס בהם העם ובחר תחתיו את מי שנחזה, והציג את עצמו, כקוטב הנגדי, ההיפך מפרס כמו שצ'רציל היה ההיפך מצ'מברליין: אריאל שרון.
וכאן נפל עם ישראל בפח. עם כניסת פרס לממשלה מתגלה לעין השמש הבלוף של המאה הונאה, תרמית וגניבת דעת שקשה למצוא להן אח ורע בהיסטוריה. כי הנה מתברר, שמאחורי שרון משך בחוטים כל הזמן מי אם לא אותו שמעון פרס? את אוסלו הביא עלינו בפנים גלויות, ואת המדינה הפלסטינית על חורבות מפעל ההתישבות היהודי, הוא מביא עלינו כשהוא מחופש לשרון.
חנה קים ב"הארץ" הרימה בשבילנו את קצה המסך, לראות כיצד נרקמה המזימה לגזול מאיתנו את לב ארץ ישראל, לקרוע את העם ולהביאו עד לסף מלחמת אחים. אבי גיל, יד ימינו של פרס, בעבר ובהווה, מי שהיה אצלו מנכ"ל ועובד צמוד אליו עד היום, הוא גם ידידו הקרוב ורעו של מי? ניחשתם: עומרי שרון.
אותו גיל אירגן פגישה אצל התעשיין המיליונר דב לאוטמן, שמטרתה היתה להניע את שרון להתחיל בפירוק ההתנחלויות ברצועה. הם היו סבורים, כך כותבת חנה קים, "כי ברגע שתפונה ולו התנחלות אחת, יפלו שאר קוביות הדומינו"... מי השתתף בפגישה? שמותיהם מדברים בעד עצמם:
דן מרידור, עמי איילון ויעקוב פרי, דני רוטשילד, אמנון ליפקין-שחק, דליה רבין-פילוסוף, אנשי הפרסום משה תאומים וטל זילברשטיין ועוזי ברעם.
כאן, בפגישה שלהם נולדה, ומכאן יצאה הדרישה לצאת מעזה. לא לחץ אמריקני, לא יוזמה אמריקנית, הכל אנחנו עשינו לעצמנו. מפרס יוצאת המזימה, שרון מוליך אותה אל מעבר לים והיא חוזרת בצורת לחץ אמריקני.
הפגישה אצל לאוטמן היתה לפני ששרון ואולמרט יצאו לציבור בהכרזות שלהם. הקבוצה איימה לצאת בקמפיין ציבורי ולתקוף את שרון אם לא יצא הוא ביוזמה לפרק את ההתישבות היהודית בעזה. לי זכורה עדיין חגיגת ה"יומולדת", שפרס הפיק לעצמו בהיכל התרבות בתל אביב. בנאומו שם, כששרון יושב לידו ושותק, דרישתו האחת והיחידה, כאלו ביקש זאת לעצמו כמתנת יום הולדת, היתה לצאת מעזה, כלומר, להשמיד את ההתישבות היהודית שם. על הפגישה אצל לאוטמן דיווח אבי גיל לעומרי שרון וזה דיווח לאביו.
בין היתר העבירו לאוטמן ומרעיו לשרון תוצאות סקרים, וביניהם סקר לפיו כביכול רוב אנשי הליכוד תומכים בעקירת היישובים. כדאי לשים לב לנקודה זו, איך משחקים בסקרים. הלא אח"כ הלכנו ושאלנו ישירות את כל חברי הליכוד, והתברר שהסקר - שיקר. אך זה כבר היה מאוחר מדי. פרס כבר השיג את שלו.
שרון נענה מיד וכבר ביקש את עמרי לבדוק אצל חברי קבוצת לאוטמן, האם מפלגת העבודה תצטרף לממשלתו, אם ילך על עקירת ההתישבות. הדברים הבשילו עד כדי כך, שאבי גיל ושרון הצעיר כבר ישבו לתכנן את חלוקת התיקים בממשלת האחדות. שימו לב: אנחנו מדברים על דצמבר שנה שעברה, לפני שמונה חדשים!
וכך בושלה ה"התנתקות" המפורסמת של שרון במטבחו של פרס.
במאמר אחר מספרת חנה קים, שמפת הדרכים המפורסמת, המסמך הממאיר שבו כל העולם (אמריקה, רוסיה, אירופה והאו"ם) מתחייבים לקחת מאיתנו הכל כולל ירושלים ולהחזיר את הפליטים, ובו אנחנו מקבלים על עצמנו שליטה ופיקוח של "הארבע" ובעצם מאבדים גם את ריבונותנו. מפת הדרכים הזאת, גם היא נולדה במוחו החולני של פרס. פרס הוא שמכר אותה לקונדוליסה רייס, והיא אינה, אלא, גלגול של "הסכם פרס אבו מאזן" משנת 2001 , שנעשה על דעת שרון, וע"פי קווים שפרס גיבש קודם עם שרון, כפי ששרון בעצמו הודה.
באנגלית יש ביטוי "להקיש על דלתו של השטן" "to knock on the devil's door" , ולמה זה מסוכן? כי השטן עלול לפתוח. אחרי שפרס, גם בעצמו וגם מחופש לשרון, מכרו לבוש את "החזון", חזון של פלסטין זמנית על כל הרצועה ומחצית משטחי יהודי ושומרון, זה הפך ל"חזון בוש" על כל יש"ע וירושלים.
הדברים הגיעו עד כדי כך, שכאשר שליחיו של שרון וביניהם וייסגלס (יש הקוראים לו שוורצגלס) ואיילנד ביקשו מאותה קונדוליסה לכתוב בפירוש במכתב בוש לשרון שלפחות הגושים אריאל, מעלה אדומים וגוש עציון יישארו לנו, היא פשוט גירשה אותם מן החדר. כך דיווח נחום ברנע, והוא מקבל את המידע שלו ישר מן המקור.
באפריל שנה זו, סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות" בהקשר לשחיתות ברשות הפלסטינית, שגם את רעיון "המדינות התורמות" שהעבירו לערפאת עד עתה כ-4 מיליארד דולר המציא נחשו מי? שמעון פרס, כמובן. ועכשיו, שמתברר שכל הכסף הזה נעלם, פרס שוב מסתובב אצל אישים בממשל האמריקני והאירופי לשכנע אותם לשפוך על הפלסטינים עוד מיליארדים.
כשאתם קוראים, איך מערבים את הבנק העולמי לקבל לידיו את נכסי היהודים ביישובים שהם זוממים לעוקרם, ואיך מארגנים לפלסטינים חגיגה כספית לרגל בריחתנו מחוף עזה וזה ייקרא "מיבצע בינלאומי של פיתוח רצועת עזה", שאם לא כן תקום שם, לאחר נסיגתנו, מדינת טרור הכל שמעון פרס. הלא כך הוא נימק גם את אוסלו!
אנחנו רואים את שרון מכלה את יש"ע כחיידק טורף. זה עתה התבשרנו שהוא ביטל את כל תכניות הבנייה שמופז כבר אישר, ובין היתר באריאל, במעלה אדומים ובביתר עילית, במקומות "המיוחסים" , הבטוחים כביכול. חשוב שנזכור שרון זה פרס. וכשאנחנו שומעים על חתרנותו ותכניותיו האפלות של פרס חשוב שנזכור: פרס זה שרון, כמו שאבי גיל הוא עמרי שרון, ולהיפך.