מצות התשובה, אף-על-פי שקל לקיימה, יש לה תוצאות גדולות עד מאד. מצות התשובה קלה, שאינה דורשת מאדם אלא לשוב בפיו ובלבבו, שנאמר (הושע י"ג, ג'): "קחו עמכם דברים ושובו אל ד'".
ובדיבור היא עוקרת ומבטלת את כל המעשים הרעים שהאדם עשה. ואפילו חטא חטאים גדולים ורבים במשך שנים רבות, בתשובה בפיו ובלבבו הוא מתקן הכל. ומפני שזה לא נשמע הגיוני שבדיבור בלבד יתקן אדם את כל מעשיו הרעים, על-כן היתה התורה צריכה לומר ולבאר שאמנם כך הוא.
וכך מבאר בעל "ספר העיקרים" (מאמר ד, פרק כה) את הפסוקים (דברים ל' ; י"א-י"ד): "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת הוא ממך, ולא רחוקה הוא. לא בשמים היא לאמר, מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. ולא מעבר לים היא לאמר, מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו".
פסוקים אילו מדברים על התשובה, שהיא קרובה בפיו ובלבבו של אדם. משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה חולה אנוש ובא רופא אחד ואמר לחולה, אני אגלה לך תרופה אחת שיכולה לרפא אותך ממחלתך. והחולה חושב, מאחר שהמחלה כה קשה, בודאי התרופה נדירה ביותר וקשה להשיגה, צריך לטרוח אחריה ובוודאי היא עולה הון רב. השיב לו הרופא, את התרופה הזאת קל להשיג, היא לא בשמים ולא מעבר לים.
וכך אמרה התורה: "כי המצוה הזו, מצות התשובה, לא נפלאת היא ממך, לא בשמים ולא מעבר לים, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". הפסוקים הללו אמורים על הפרשה שקודם לפרשת התשובה. ומכיוון שקל לשוב בתשובה, ממשיכה התורה ואומרת (דברים ל ; טו, יט): "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. ...העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים".
כיוון שמצות התשובה קלה, אין תירוצים, ועל-כן אם תעשה אותה תשיג את החיים והטוב, ואם תיכשל בה יגיעך המוות והרע.
אמנם היא קלה לקיום, אבל היא התכלית של כל התורה ומצוותיה, שהיא אהבת ד'. והוא מה שנאמר בהמשך: "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את ד' אלקיך לשמע בקלו ולדבקה בו, כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ד' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם".
וכל המשך הפרשה בפרשת נצבים, החל מפרשת התשובה, הכל נמשך על עניין התשובה, שעם כל גדולתה וכח פעולתה, היא קלה וקרובה, ומביאה את האדם אל אהבת ד', שהיא תכלית התורה ומצוותיה, ומביאתו לחיי עולם.
ובדיבור היא עוקרת ומבטלת את כל המעשים הרעים שהאדם עשה. ואפילו חטא חטאים גדולים ורבים במשך שנים רבות, בתשובה בפיו ובלבבו הוא מתקן הכל. ומפני שזה לא נשמע הגיוני שבדיבור בלבד יתקן אדם את כל מעשיו הרעים, על-כן היתה התורה צריכה לומר ולבאר שאמנם כך הוא.
וכך מבאר בעל "ספר העיקרים" (מאמר ד, פרק כה) את הפסוקים (דברים ל' ; י"א-י"ד): "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום, לא נפלאת הוא ממך, ולא רחוקה הוא. לא בשמים היא לאמר, מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. ולא מעבר לים היא לאמר, מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו".
פסוקים אילו מדברים על התשובה, שהיא קרובה בפיו ובלבבו של אדם. משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה חולה אנוש ובא רופא אחד ואמר לחולה, אני אגלה לך תרופה אחת שיכולה לרפא אותך ממחלתך. והחולה חושב, מאחר שהמחלה כה קשה, בודאי התרופה נדירה ביותר וקשה להשיגה, צריך לטרוח אחריה ובוודאי היא עולה הון רב. השיב לו הרופא, את התרופה הזאת קל להשיג, היא לא בשמים ולא מעבר לים.
וכך אמרה התורה: "כי המצוה הזו, מצות התשובה, לא נפלאת היא ממך, לא בשמים ולא מעבר לים, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". הפסוקים הללו אמורים על הפרשה שקודם לפרשת התשובה. ומכיוון שקל לשוב בתשובה, ממשיכה התורה ואומרת (דברים ל ; טו, יט): "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. ...העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים".
כיוון שמצות התשובה קלה, אין תירוצים, ועל-כן אם תעשה אותה תשיג את החיים והטוב, ואם תיכשל בה יגיעך המוות והרע.
אמנם היא קלה לקיום, אבל היא התכלית של כל התורה ומצוותיה, שהיא אהבת ד'. והוא מה שנאמר בהמשך: "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את ד' אלקיך לשמע בקלו ולדבקה בו, כי הוא חייך וארך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ד' לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם".
וכל המשך הפרשה בפרשת נצבים, החל מפרשת התשובה, הכל נמשך על עניין התשובה, שעם כל גדולתה וכח פעולתה, היא קלה וקרובה, ומביאה את האדם אל אהבת ד', שהיא תכלית התורה ומצוותיה, ומביאתו לחיי עולם.