התרבות הפוליטית הכוחנית שהנהיג כאן שרון מסוכנת לקיומה של ישראל הדמוקרטית.
ב 30.10.1922 מינה מלך איטליה את מוסוליני לראש ממשלה וממשלתו זכתה ברוב מכריע של הפרלמנט האיטלקי הדמוקרטי-ליברלי. בהדרגה הנהיג מוסוליני רפורמות, מינה את תומכיו על כל המשרות החיוניות באדמיניסטרציה, אחר כך שינה את שיטת הבחירות (לא עוד התחשבות ברצון המתפקדים). דעת הקהל הדמוקרטית מחתה קלות אולם הוא התחזק, ביטל את חופש העיתונות ועיגן בחוק את משטרו הדיקטטורי.
זו הייתה הדוגמא הראשונה במאה העשרים, כיצד דמוקרטיה יכולה להפוך, כמעט בלי משים לדיקטטורה? האם האליטה האינטלקטואלית והתקשורת "כלב השמירה של הדמוקרטיה" מניחות לדיקטאטור לבצע את זממו.
זאב שטרנהל כותב בספרו "יסודות הפשיזם" בעמ' 327: "נפילת הדמוקרטיה באיטליה לא נבעה מאין אונותו של מנגנון המדינה. נקודת החולשה האמיתית של המערכת הליברלית-דמוקרטית לא הייתה בהעדר יכולת להגיב, אלא ביחס האוהד כלפי מטרות הפשיזם. בקרב האליטות הפוליטיות והאינטלקטואליות היו רבים שהסתייגו משיטות העבודה של הפשיסטים אך רבים עוד יותר היו אלה שלא הצליחו להסתיר את אהדתם העמוקה כלפי ...תכניה של התנועה" את החיזוק הגדול ביותר קיבל בניטו מוסוליני מתמיכתו של גדול האינטלקטואלים האיטלקיים באותה תקופה בנדטו קרוצ'ה.
דומה שהדורסנות של שרון עוברת כל גבול המותר. שרון שבאחד מהראיונות בתקשורת הביע התפעלות מסיפרו של האיטלקי מקיאוולי "הנסיך", אכן נוקט בכל השיטות המקיאווליות האפשריות בדרך להשגת מטרתו.
שרון שנבחר מטעם תנועת הליכוד על מצעה, הביא את עמדתו למרכז הליכוד בקיץ 2002 וקיבל תשובה נחרצת שמרכז הליכוד מתנגד להקמת מדינה פלסטינית. אך מי הם חברי מרכז הליכוד הרי מדובר באוסף של אינדיאנים ועסקנים הם יכתיבו לשרון מדיניות? האיש שחצה את התעלה והציל את מדינת ישראל מציפורני גורודיש, הם יגידו לו איך להנהיג את המדינה?
אה... דמוקרטיה? את זה נשאיר לימים סוערים פחות, לא כאשר גורל המדינה מוטל בכף ורק הוא שרון מסוגל להציל אותה. והראייה הניצחת, ראו את סקרי דעת הקהל ואת כל המאמרים החשובים בעיתונות שמוחאים לו כפיים. ומה לו ראייה ניצחת יותר מהפגנת "שלום עכשיו" שכונתה בתואר "הפגנת הרוב" תואר שככל הנראה הקופירייטר שלו הוא דובי ויסגלס.
אבל את ה "דמוקרטיה" במיטבה ראינו במשאל מתפקדי הליכוד, שרון מתחייב לקבל את הכרעתם הדמוקרטית של המתפקדים (כאשר הסקרים ניבאו לו ניצחון בטוח), ומתעלם מתוצאת אותו משאל כאילו לא התחייב, כאילו הצבעת האלפים הייתה של מספר אנשי כהנא וימין קיצוני ולא 60% ממפלגתו שלו.
שרון מתקשה להשיג רוב בממשלה? אין כל בעייה שרון מבצע כלאחר יד "טיהור" בממשלתו ושרי ה"איחוד הלאומי" נדרשים להתייצב מיידית לקבל לידיהם באופן "דמוקרטי" את מכתב הסילוקין.
שלטונו הנוכחי של שרון הפך להיות מסוכן לישראל אבל סכנתו גדולה שבעתיים כיוון שאין לו את הבלמים הטבעיים של הדמוקרטיה - הציבור הליברלי והעיתונות החופשית.
בדיוק כמו בתקופתו של מוסולוני כאשר האליטה הליברלית תמכה בדרכו, וכיוון שהגיעה למסקנה שהדרך לבצע אותה כרוכה בביטול הדמוקרטיה, יצאה ידי חובה במחאות קלות ובפועל נתנה את ידה למהלכיו.
לצערנו, בדרך דומה התנהגו סידרה של מנהיגים לפניו אם כי לא באופן כל כך ברוטלי. אותם ראשי ממשלה שנבחרו לכהונתם עם מצע אחד, אך שינו את תפיסת עולמם תוך כדי כהונתם, ובאופן דורסני תוך רמיסת כללי הדמוקרטיה ביצעו את מצען של מפלגות אחרות והכל משום ש"מה שרואים מכאן לא רואים משם".
זה החל על ידי רבין. רה"מ רבין נבחר תחת מצע של מפלגה שאוסרת מפגשים עם אש"ף, והוסיף את המשפט המפורסם "מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן ... יפקיר יפקיר.." התקדם בתהליך אוסלו בלי שהיה לו רוב פרלמנטרי תוך ביצוע תרגילי גולדפרב מיצובישי. אולם מטח סקרי דעת קהל ואין סוף מאמרי אהדה בעיתונות הדעתנית היו רוח גבית מספיק חזקה להמשיך את התהליך.
ברק שגם הוא נבחר תחת מצע של "ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל" התעלם ממצע מפלגתו ותחת דחיפת האיטלקטואלים בשמאל והמאמרים בעיתונות, העז כראש ממשלת מיעוט זעירה להמשיך את השיחות בטאבה כשרק אחד, פרופ' שלמה אבינרי קורא לו להפסיק את המהלך הלא דמוקרטי הזה.
ל"דמוקרטיה על תנאי" של האליטה הישראלית יש מחיר. מי שסבור שמותר לישראל להמשיך להתנהל עם תרבות שלטונית כזו ימצא את עצמו במהרה עם דיקטטורה מליאה או עם אנרכיה.
הקרבן הראשון שרוצה שרון להקריב למולך ה"שלום" הוא מתיישבי גוש קטיף, ציבור נאמן פטריוטי וממלכתי. הטענה הברורה של מתיישבי יש"ע ובראשם אנשי גוש קטיף הוא שלא ייתכן לבצע מהלך כה דרמטי באופן לא דמוקרטי. קודם כל ולפני הכל מהלך כל כך מכריע חייב להתקבל ברוב מיוחס בכנסת וברוב יהודי מוצק במשאל עם כאשר הפעם ל"שם שינוי" שרון יתחייב לקבל את תוצאותיו.
ב 30.10.1922 מינה מלך איטליה את מוסוליני לראש ממשלה וממשלתו זכתה ברוב מכריע של הפרלמנט האיטלקי הדמוקרטי-ליברלי. בהדרגה הנהיג מוסוליני רפורמות, מינה את תומכיו על כל המשרות החיוניות באדמיניסטרציה, אחר כך שינה את שיטת הבחירות (לא עוד התחשבות ברצון המתפקדים). דעת הקהל הדמוקרטית מחתה קלות אולם הוא התחזק, ביטל את חופש העיתונות ועיגן בחוק את משטרו הדיקטטורי.
זו הייתה הדוגמא הראשונה במאה העשרים, כיצד דמוקרטיה יכולה להפוך, כמעט בלי משים לדיקטטורה? האם האליטה האינטלקטואלית והתקשורת "כלב השמירה של הדמוקרטיה" מניחות לדיקטאטור לבצע את זממו.
זאב שטרנהל כותב בספרו "יסודות הפשיזם" בעמ' 327: "נפילת הדמוקרטיה באיטליה לא נבעה מאין אונותו של מנגנון המדינה. נקודת החולשה האמיתית של המערכת הליברלית-דמוקרטית לא הייתה בהעדר יכולת להגיב, אלא ביחס האוהד כלפי מטרות הפשיזם. בקרב האליטות הפוליטיות והאינטלקטואליות היו רבים שהסתייגו משיטות העבודה של הפשיסטים אך רבים עוד יותר היו אלה שלא הצליחו להסתיר את אהדתם העמוקה כלפי ...תכניה של התנועה" את החיזוק הגדול ביותר קיבל בניטו מוסוליני מתמיכתו של גדול האינטלקטואלים האיטלקיים באותה תקופה בנדטו קרוצ'ה.
דומה שהדורסנות של שרון עוברת כל גבול המותר. שרון שבאחד מהראיונות בתקשורת הביע התפעלות מסיפרו של האיטלקי מקיאוולי "הנסיך", אכן נוקט בכל השיטות המקיאווליות האפשריות בדרך להשגת מטרתו.
שרון שנבחר מטעם תנועת הליכוד על מצעה, הביא את עמדתו למרכז הליכוד בקיץ 2002 וקיבל תשובה נחרצת שמרכז הליכוד מתנגד להקמת מדינה פלסטינית. אך מי הם חברי מרכז הליכוד הרי מדובר באוסף של אינדיאנים ועסקנים הם יכתיבו לשרון מדיניות? האיש שחצה את התעלה והציל את מדינת ישראל מציפורני גורודיש, הם יגידו לו איך להנהיג את המדינה?
אה... דמוקרטיה? את זה נשאיר לימים סוערים פחות, לא כאשר גורל המדינה מוטל בכף ורק הוא שרון מסוגל להציל אותה. והראייה הניצחת, ראו את סקרי דעת הקהל ואת כל המאמרים החשובים בעיתונות שמוחאים לו כפיים. ומה לו ראייה ניצחת יותר מהפגנת "שלום עכשיו" שכונתה בתואר "הפגנת הרוב" תואר שככל הנראה הקופירייטר שלו הוא דובי ויסגלס.
אבל את ה "דמוקרטיה" במיטבה ראינו במשאל מתפקדי הליכוד, שרון מתחייב לקבל את הכרעתם הדמוקרטית של המתפקדים (כאשר הסקרים ניבאו לו ניצחון בטוח), ומתעלם מתוצאת אותו משאל כאילו לא התחייב, כאילו הצבעת האלפים הייתה של מספר אנשי כהנא וימין קיצוני ולא 60% ממפלגתו שלו.
שרון מתקשה להשיג רוב בממשלה? אין כל בעייה שרון מבצע כלאחר יד "טיהור" בממשלתו ושרי ה"איחוד הלאומי" נדרשים להתייצב מיידית לקבל לידיהם באופן "דמוקרטי" את מכתב הסילוקין.
שלטונו הנוכחי של שרון הפך להיות מסוכן לישראל אבל סכנתו גדולה שבעתיים כיוון שאין לו את הבלמים הטבעיים של הדמוקרטיה - הציבור הליברלי והעיתונות החופשית.
בדיוק כמו בתקופתו של מוסולוני כאשר האליטה הליברלית תמכה בדרכו, וכיוון שהגיעה למסקנה שהדרך לבצע אותה כרוכה בביטול הדמוקרטיה, יצאה ידי חובה במחאות קלות ובפועל נתנה את ידה למהלכיו.
לצערנו, בדרך דומה התנהגו סידרה של מנהיגים לפניו אם כי לא באופן כל כך ברוטלי. אותם ראשי ממשלה שנבחרו לכהונתם עם מצע אחד, אך שינו את תפיסת עולמם תוך כדי כהונתם, ובאופן דורסני תוך רמיסת כללי הדמוקרטיה ביצעו את מצען של מפלגות אחרות והכל משום ש"מה שרואים מכאן לא רואים משם".
זה החל על ידי רבין. רה"מ רבין נבחר תחת מצע של מפלגה שאוסרת מפגשים עם אש"ף, והוסיף את המשפט המפורסם "מי שיעלה על הדעת לרדת מרמת הגולן ... יפקיר יפקיר.." התקדם בתהליך אוסלו בלי שהיה לו רוב פרלמנטרי תוך ביצוע תרגילי גולדפרב מיצובישי. אולם מטח סקרי דעת קהל ואין סוף מאמרי אהדה בעיתונות הדעתנית היו רוח גבית מספיק חזקה להמשיך את התהליך.
ברק שגם הוא נבחר תחת מצע של "ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל" התעלם ממצע מפלגתו ותחת דחיפת האיטלקטואלים בשמאל והמאמרים בעיתונות, העז כראש ממשלת מיעוט זעירה להמשיך את השיחות בטאבה כשרק אחד, פרופ' שלמה אבינרי קורא לו להפסיק את המהלך הלא דמוקרטי הזה.
ל"דמוקרטיה על תנאי" של האליטה הישראלית יש מחיר. מי שסבור שמותר לישראל להמשיך להתנהל עם תרבות שלטונית כזו ימצא את עצמו במהרה עם דיקטטורה מליאה או עם אנרכיה.
הקרבן הראשון שרוצה שרון להקריב למולך ה"שלום" הוא מתיישבי גוש קטיף, ציבור נאמן פטריוטי וממלכתי. הטענה הברורה של מתיישבי יש"ע ובראשם אנשי גוש קטיף הוא שלא ייתכן לבצע מהלך כה דרמטי באופן לא דמוקרטי. קודם כל ולפני הכל מהלך כל כך מכריע חייב להתקבל ברוב מיוחס בכנסת וברוב יהודי מוצק במשאל עם כאשר הפעם ל"שם שינוי" שרון יתחייב לקבל את תוצאותיו.