שרון שוב הפסיד בקלפי, וזה אולי מסביר במשהו את הקירבה הגדלה והולכת בינו לבין שמעון פרס. גם העתונות הישראלית מגוייסת למענו באותו אופן מביש כמו בימי פרס. היא מלקקת לו, מעריצה אותו, ממהרת לטאטא מתחת לשטיח כל נבזות וכל טעות שלו.
פרשניה הפוליטיים מוכנים, כדי להיות פרקליטים שלו, לכתוב שטויות שלא עומדות בשום ביקורת של השכל הישר, ובעיקר, העיתונות מכשילה גם אותו, כמו את פרס, בכך שהיא משכנעת אותו שהוא מוביל בסקרים ורוב העם איתו. בגלל זה הרי הוא הלך למשאל המתפקדים. הראו לו סקרים, כתבו בכל העיתונים שהוא מנצח בהליכה, והוא כמו פרס האמין להם.
אני מציע לו להתחיל להתייחס בפקפוק גדול לאקסיומה הכאילו מובנת מאליה שרוב מכריע של הציבור תומך ב"תוכנית ההתנתקות". כבר שמעתי מראיין אחד אומר: "הרי אנחנו רואים את זה בסקרים כל שבוע". אין סקרים כל שבוע, גם לא פעם בחודשיים. המעטים שהיו, היו שטחיים ומעורפלים למדי, ולפחות באחד מהם שהתפרסם תחת הכותרת "רוב גדול בעד יציאה מעזה", יצא לי במקרה לקרוא בעיון את הנתונים, וראיתי שעל פי הסקר יש דווקא רוב נגד ההתנתקות, ורק הכותרת מטעה.
צירי ועידת הליכוד, ובוודאי "מתפקדי הליכוד", הם אלפים רבים של אנשים. זה לא מידגם מייצג, אבל בוודאי גם לא "הימין הקיצוני". אילו היה באמת בציבור הרחב רוב מוחלט ומובהק שתומך ב"התנתקות", הרוב הזה היה חייב להתבטא גם בגופים הללו.
אילו באמת רוב הציבור היה תומך בתוכניתו, שרון לא היה מפסיד פעם אחר פעם בקלפי הכי ידידותי. "הרוב המוחלט של הציבור בישראל" שתומך ב"התנתקות", הוא אותו רוב וירטואלי שבזכותו פרס מוביל בסקרים כבר עשרים וחמש שנה. לשרון לפחות היה מספיק שכל כדי לא לשאול מעל הבמה "אני לוזר?"
ההבדל הגדול בין פרס לשרון הוא הסובלנות והנאמנות והיציבות של הליכוד. את זה באמת רק הליכוד יכול.
מורד הליכוד
הרי אתמול עוד פעם התברר כמה מגוחך הכינוי "מורדי הליכוד", בשעה שמורד הליכוד הוא אריאל שרון. כל מוסדות הליכוד מהרחב ביותר ועד המצומצם ביותר, מורים לו שוב ושוב לחדול מ"תוכנית ההתנתקות" שלו, והוא מצפצף על כולם. הוא מורד בליכוד, ומודה בזה בפה מלא. אם שמעון פרס היה עושה דבר כזה בעבודה או אפילו טומי לפיד ב"שינוי", הנחשבת לאחוזה כמעט פרטית שלו, הוא היה מזמן עף.
רק עכשיו ראינו את לפיד ואת פורז מזיעים במועצת "שינוי" במאמץ לשכנע את המועצה להרשות להם לשבת עם החרדים. הם הצליחו, והמועצה אישרה. אבל אם הם לא היו מצליחים, והמועצה היתה מחליטה שאין לשבת יחד עם "אגודת ישראל", מישהו מעלה על דעתו שטומי לפיד היה פשוט ממרה את פיה וממשיך במגעיו כאילו לא היה דיון ולא נפלה החלטה?
ואגב, כאשר התכנסה מועצת "שינוי" לדון בעניין הזה, אף פרשן פוליטי לא כתב בעיתון שזה לא בסמכותה, ושלא ייתכן ש"העסקנים יכתיבו לנבחרים", או את השטות הגדולה מכולן: שלהביא דבר כזה להכרעת הגוף הרחב, זה תקדים וסכנה לדמוקרטיה (וזאת כאשר מועצת שינוי היא באמת קבוצת עסקנים, שאיש לא יודע כיצד הורכבה ומי בדיוק מינה אותה, ואילו ועידת הליכוד היא גוף דמוקרטי שנבחר בידי מאות אלפי בוחרים).
ברור לגמרי שדבר בסדר גודל כזה מביאים לאישור המרכז או הוועידה או המועצה, או איך שתקראו לזה. זה לא תקדים מסוכן ולא תקדים בלתי מסוכן. זה לא תקדים. כל ראשי הממשלה וכל ראשי המפלגות עשו כך תמיד. להיפך, התקדים המסוכן הוא ששרון חשב לבצע מהלך כזה ללא דיון במרכז מפלגתו, והתקדים המעניין הוא שהמפלגה אמרה לו "לא". פדיחה כזאת לראש ממשלה באמת מתרחשת אחת בדור.
הפיל ו"מרכז הליכוד"
בכל מפלגה אחרת, הוא היה מתפטר או מפוטר, או מקבל את הדין ומחליף מייד את כל היועצים שהביאו עליו את הפדיחה כדי שזה לא יקרה לו שוב, אבל לשרון יש עור של פיל ומפלגה נאמנה ואחראית, שאפשר להרביץ לה ולבעוט בה ולבייש אותה, והיא לא "שוברת את הכלים".
ובכל זאת, במקום שרון לא הייתי בונה על זה לאורך ימים. הם עדיין אומרים שהם לא מערערים על מנהיגותו, ורוצים להמשיך עד סוף הקדנציה תחת הנהגתו, רק בלי ה"עבודה". זו איננה האמת. האמת היא שהם לא פוסלים את העבודה אלא את ה"התנתקות". הם גם תומכים בשרון וגם מתנגדים בעקביות לתוכניתו. רק בליכוד זה אפשרי. אבל בכל פעם שהם נשאלים מה יותר חזק, הלויאליות למנהיג או ההתנגדות לתוכנית, תשובתם ברורה ועיקבית: הם יותר מתנגדים ל"התנתקות" מאשר תומכים בשרון.
יותר ויותר נראה שאת ההתנגדות הזאת אי אפשר לרמוס בצעדי פיל ואי אפשר לפורר גם בשרשראות של בולדוזר.
פרשניה הפוליטיים מוכנים, כדי להיות פרקליטים שלו, לכתוב שטויות שלא עומדות בשום ביקורת של השכל הישר, ובעיקר, העיתונות מכשילה גם אותו, כמו את פרס, בכך שהיא משכנעת אותו שהוא מוביל בסקרים ורוב העם איתו. בגלל זה הרי הוא הלך למשאל המתפקדים. הראו לו סקרים, כתבו בכל העיתונים שהוא מנצח בהליכה, והוא כמו פרס האמין להם.
אני מציע לו להתחיל להתייחס בפקפוק גדול לאקסיומה הכאילו מובנת מאליה שרוב מכריע של הציבור תומך ב"תוכנית ההתנתקות". כבר שמעתי מראיין אחד אומר: "הרי אנחנו רואים את זה בסקרים כל שבוע". אין סקרים כל שבוע, גם לא פעם בחודשיים. המעטים שהיו, היו שטחיים ומעורפלים למדי, ולפחות באחד מהם שהתפרסם תחת הכותרת "רוב גדול בעד יציאה מעזה", יצא לי במקרה לקרוא בעיון את הנתונים, וראיתי שעל פי הסקר יש דווקא רוב נגד ההתנתקות, ורק הכותרת מטעה.
צירי ועידת הליכוד, ובוודאי "מתפקדי הליכוד", הם אלפים רבים של אנשים. זה לא מידגם מייצג, אבל בוודאי גם לא "הימין הקיצוני". אילו היה באמת בציבור הרחב רוב מוחלט ומובהק שתומך ב"התנתקות", הרוב הזה היה חייב להתבטא גם בגופים הללו.
אילו באמת רוב הציבור היה תומך בתוכניתו, שרון לא היה מפסיד פעם אחר פעם בקלפי הכי ידידותי. "הרוב המוחלט של הציבור בישראל" שתומך ב"התנתקות", הוא אותו רוב וירטואלי שבזכותו פרס מוביל בסקרים כבר עשרים וחמש שנה. לשרון לפחות היה מספיק שכל כדי לא לשאול מעל הבמה "אני לוזר?"
ההבדל הגדול בין פרס לשרון הוא הסובלנות והנאמנות והיציבות של הליכוד. את זה באמת רק הליכוד יכול.
מורד הליכוד
הרי אתמול עוד פעם התברר כמה מגוחך הכינוי "מורדי הליכוד", בשעה שמורד הליכוד הוא אריאל שרון. כל מוסדות הליכוד מהרחב ביותר ועד המצומצם ביותר, מורים לו שוב ושוב לחדול מ"תוכנית ההתנתקות" שלו, והוא מצפצף על כולם. הוא מורד בליכוד, ומודה בזה בפה מלא. אם שמעון פרס היה עושה דבר כזה בעבודה או אפילו טומי לפיד ב"שינוי", הנחשבת לאחוזה כמעט פרטית שלו, הוא היה מזמן עף.
רק עכשיו ראינו את לפיד ואת פורז מזיעים במועצת "שינוי" במאמץ לשכנע את המועצה להרשות להם לשבת עם החרדים. הם הצליחו, והמועצה אישרה. אבל אם הם לא היו מצליחים, והמועצה היתה מחליטה שאין לשבת יחד עם "אגודת ישראל", מישהו מעלה על דעתו שטומי לפיד היה פשוט ממרה את פיה וממשיך במגעיו כאילו לא היה דיון ולא נפלה החלטה?
ואגב, כאשר התכנסה מועצת "שינוי" לדון בעניין הזה, אף פרשן פוליטי לא כתב בעיתון שזה לא בסמכותה, ושלא ייתכן ש"העסקנים יכתיבו לנבחרים", או את השטות הגדולה מכולן: שלהביא דבר כזה להכרעת הגוף הרחב, זה תקדים וסכנה לדמוקרטיה (וזאת כאשר מועצת שינוי היא באמת קבוצת עסקנים, שאיש לא יודע כיצד הורכבה ומי בדיוק מינה אותה, ואילו ועידת הליכוד היא גוף דמוקרטי שנבחר בידי מאות אלפי בוחרים).
ברור לגמרי שדבר בסדר גודל כזה מביאים לאישור המרכז או הוועידה או המועצה, או איך שתקראו לזה. זה לא תקדים מסוכן ולא תקדים בלתי מסוכן. זה לא תקדים. כל ראשי הממשלה וכל ראשי המפלגות עשו כך תמיד. להיפך, התקדים המסוכן הוא ששרון חשב לבצע מהלך כזה ללא דיון במרכז מפלגתו, והתקדים המעניין הוא שהמפלגה אמרה לו "לא". פדיחה כזאת לראש ממשלה באמת מתרחשת אחת בדור.
הפיל ו"מרכז הליכוד"
בכל מפלגה אחרת, הוא היה מתפטר או מפוטר, או מקבל את הדין ומחליף מייד את כל היועצים שהביאו עליו את הפדיחה כדי שזה לא יקרה לו שוב, אבל לשרון יש עור של פיל ומפלגה נאמנה ואחראית, שאפשר להרביץ לה ולבעוט בה ולבייש אותה, והיא לא "שוברת את הכלים".
ובכל זאת, במקום שרון לא הייתי בונה על זה לאורך ימים. הם עדיין אומרים שהם לא מערערים על מנהיגותו, ורוצים להמשיך עד סוף הקדנציה תחת הנהגתו, רק בלי ה"עבודה". זו איננה האמת. האמת היא שהם לא פוסלים את העבודה אלא את ה"התנתקות". הם גם תומכים בשרון וגם מתנגדים בעקביות לתוכניתו. רק בליכוד זה אפשרי. אבל בכל פעם שהם נשאלים מה יותר חזק, הלויאליות למנהיג או ההתנגדות לתוכנית, תשובתם ברורה ועיקבית: הם יותר מתנגדים ל"התנתקות" מאשר תומכים בשרון.
יותר ויותר נראה שאת ההתנגדות הזאת אי אפשר לרמוס בצעדי פיל ואי אפשר לפורר גם בשרשראות של בולדוזר.