לא צריך להיות גאון בכלכלה כדי להבין שנתניהו מוביל מהלכים כלכליים העשויים להבריא את הכלכלה ואת המכלכלים הישראליים מתחלואיהם. כל עוד המדינה מחויבת לביטחונם הכלכלי של אזרחיה, חובתה- ובודאי גם זכותה לפעול על פי המיטב לרווחתם.
הכלכלה שלנו שקועה רוב שנותיה בבוץ. אנו מדינה קטנה מוקפת אוייבים עם צרכי ביטחון וקיום שמעל לכל מדינה אחרת, באופן יחסי כמובן. נתניהו , על פי הרושם, פועל לטווח רחוק, ובנתיב המבטיח גדולות.
לא צריך להיות פרופסור במדעי ההתנהגות כדי להבחין שרבים ממבקריו עושים כן מטעמים הרחוקים משיקולים כלכליים טהורים. הצלחתו מבשרת להם רעות. כישלונו יפתח בפניהם מסלול קידום לאגו.
אנשים כאולמרט או רמון אינם מבינים כלל את המונח מצוקה. ביתו של אולמרט, לבדו, יכול לפתור מצוקת דיור של קבוצת חסרי בית. בייגה שוחט אינו צריך, ב"ה, לחשוש לארוחת המחר. גם יו"ר ההסתדרות, כמו עוד כמה מראשיה, עוברים לעיתים תכופות בדרכם לטיול בחו"ל , מעל בתי המובטלים שמתחת.
ובכלל, לו חברי הכנסת, כנבחרי העם וכדוגמא לו, היו מקדישים יום אחד אחד בלבד!- מהפגרות הארוכות שלהם, להתנדב בבתי תמחוי, בתי חולים או בשכונות מצוקה, ניתן היה להאזין לדבריהם ביתר רצינות. גם בפחות ציניות.
מספרים על רבה של לודג', הרב מייזליש ז"ל, שבאחד ממסעות הצדקה שלו דפק על דלתו של אחד מעשירי העיר. בתו שפתחה את הדלת קראה לאביה, והלה מתוך כבוד לרב הגיע במהירות ללא לבושו העליון. היה יום קר והרב עמד בפתח ושוחח עמו על דא ועל הא תוך שהוא מסרב להיכנס. העשיר שהקור הציק לו, קטע את הרב והתחנן שימשיכו לשוחח בפנים כי קר מאד בחוץ. חייך הרב, ואמר: "עכשיו, שאתה מבין מהו קור שמציק, יש לי על מה להיכנס ולדבר על מטרת בואי".
אכן, צריך להכיר את המצוקה ולהבין את מה שעובר על מי שניצב בידיים ריקות מול ילדיו, או שעליו להסתפק בלחם ומים. ולכן, היינו שמחים לראות את שר התעשייה מקים בתי חרושת ומקומות עבודה. את שר המסחר דואג להורדת מחירי הסחורות והמחירים לצרכן. את הממונה על השידור בישראל, מקצץ בשכר האסטרונומי של בעלי הדעה, שהם גם בעלי המאה.
לבקר קל, ומשום מה לא שמענו ולא ראינו פתרונות טובים יותר. או בלשון הפוליטיקלי קורקט: מה האלטרנטיבה?
ועם זאת, שר האוצר עצמו חייב אף הוא באי אובדן הרגישות. רגישות לפרט הבודד בתוך המכלול, למיקרו המרכיב את המאקרו. שר אוצר אסור לו להוביל מהלכים מתוך היכלי השן. הוא צריך להכיר את מה שמתחבא בין הסעיפים הקרים של התקציב. להכיר ולפעול. ואולי המאקרו יעבור שינויים בגלל נקודות המיקרו שבתוכו. שם נמצאים הסיפורים האמיתיים של החיים. שם נמצא התרגום של דפי התקציב.
כך, למשל, אין להתייחס לגמלאים כמקשה אחת. שמעון פרס, כדוגמא, אינו זקוק לקצבת הזקנה. ולא בגלל היחצ"נים שלו המציירים אותו כצעיר ממאבטחיו הוא בודאי מתקשה להבחין בסכום הזה בין סעיפי ההכנסות שלו מהפנסיות השונות והנדיבות שצבר, בצד המשכורת- מכספי הציבור אף היא- הזורמת אליו. זאת לעומת קשישים אחרים המכירים כל פרוטה המרכיבה את ההוצאות היום יומיות שלהם.
נתניהו צריך למצוא דרך להבדיל בין מקבלי פנסיות עתק או משכורות שונות כיו"ר חברות, דירקטוריונים ציבוריים ועוד, לבין מי שהביטוח הלאומי מונע ממנו מוות ברעב. למה בעלה של מנכ"לית חברה, שפוטר עקב צמצומים, צריך לקבל דמי אבטלה, בעוד שני בני זוג מובטלים, חיים מכמה גרושים שהם הכנסתם היחידה.
על מה ולמה אם חד הורית ( איזו הגדרה!) לנער בן 15, אינה יכולה לצאת ולעבוד? ואת קצבתה ניתן לצרף לקצבת חד- הורית, שמפרנסת 4 קטנים.
ביהדות מוגדרת העזרה לנצרך בפרמטרים אישיים. "די מחסורו אשר יחסר לו". ולעיתים פירושו תחזוקה על ידי הציבור ברמת מלכות. עד כדי כך שקופת הציבור אמורה לממן לנצרך את נסיעתו במרכבה עם רצים שמכריזים עליו. תשומת הלב האישית הזאת יכולה להיתרגם על ידי שר האוצר בתוך התקציב.
מפעל הזנה לכל, יש בו צדדים חיוביים, אבל יהיו הורים שיקבלו לביתם הוראת תשלום ריאלית. ואני גם סבור שרובם של אלו יעדיפו אכן להאכיל את ילדיהם ואולי גם ילדים נוספים (בתנועת הנוער "עזרא" יש הורים לא מעטים שאמצו חניך . דהיינו, שלמו לילד נוסף, שאינו ילדם, את הוצאות המחנה).
דמי אבטלה ועוד נושאים , ייבדקו על פי ההכנסה המשפחתית ולא האישית. המספר הסטטיסטי של המובטלים גורם לכולנו טעם מר. האוצר יכול לשפר את הרגשתנו אם יפרסם נתוני אמת. כמה "משקי בית" מובטלים ישנם. מה ההכנסה שיש למשפחה ככלל, גם ממקורות אחרים. לא כדי לקחת עוד מיסים, אלא כדי להורידם מרשימת הנזקקים וכך להעלות חיוך על פנינו, האזרחים אוהבי המדינה.
במדינה שבה השרים מנגחים, חדשים לבקרים, את שר האוצר על גזרותיו הקשות, אבל הסטטיסטיקה מספרת ששליש מתושביה יצאו לטייל בחו"ל בחודשים האחרונים, משהו לא בסדר. שני השדרים הללו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. במדינה שבה משביתים נמלים- וגורמים להשבתת ענפים שלמים ולתוספת מובטלים- בגין תוספות למשכורות (שהן כבר גבוהות מאד). אבל, הממשלה אינה מעבירה משכורת יסוד לעובדיה במשך ששה חודשים, משהו רקוב.
שר האוצר מוזמן לעשות סדר בעניינים. זה בסדר לנקות את האמבטיה, אפילו לשפוך את המים שבה. אבל מר נתניהו, יש גם תינוקות באמבטיה הזו. גם הם זקוקים לך. למעשה, הם יותר מהאחרים.
הכלכלה שלנו שקועה רוב שנותיה בבוץ. אנו מדינה קטנה מוקפת אוייבים עם צרכי ביטחון וקיום שמעל לכל מדינה אחרת, באופן יחסי כמובן. נתניהו , על פי הרושם, פועל לטווח רחוק, ובנתיב המבטיח גדולות.
לא צריך להיות פרופסור במדעי ההתנהגות כדי להבחין שרבים ממבקריו עושים כן מטעמים הרחוקים משיקולים כלכליים טהורים. הצלחתו מבשרת להם רעות. כישלונו יפתח בפניהם מסלול קידום לאגו.
אנשים כאולמרט או רמון אינם מבינים כלל את המונח מצוקה. ביתו של אולמרט, לבדו, יכול לפתור מצוקת דיור של קבוצת חסרי בית. בייגה שוחט אינו צריך, ב"ה, לחשוש לארוחת המחר. גם יו"ר ההסתדרות, כמו עוד כמה מראשיה, עוברים לעיתים תכופות בדרכם לטיול בחו"ל , מעל בתי המובטלים שמתחת.
ובכלל, לו חברי הכנסת, כנבחרי העם וכדוגמא לו, היו מקדישים יום אחד אחד בלבד!- מהפגרות הארוכות שלהם, להתנדב בבתי תמחוי, בתי חולים או בשכונות מצוקה, ניתן היה להאזין לדבריהם ביתר רצינות. גם בפחות ציניות.
מספרים על רבה של לודג', הרב מייזליש ז"ל, שבאחד ממסעות הצדקה שלו דפק על דלתו של אחד מעשירי העיר. בתו שפתחה את הדלת קראה לאביה, והלה מתוך כבוד לרב הגיע במהירות ללא לבושו העליון. היה יום קר והרב עמד בפתח ושוחח עמו על דא ועל הא תוך שהוא מסרב להיכנס. העשיר שהקור הציק לו, קטע את הרב והתחנן שימשיכו לשוחח בפנים כי קר מאד בחוץ. חייך הרב, ואמר: "עכשיו, שאתה מבין מהו קור שמציק, יש לי על מה להיכנס ולדבר על מטרת בואי".
אכן, צריך להכיר את המצוקה ולהבין את מה שעובר על מי שניצב בידיים ריקות מול ילדיו, או שעליו להסתפק בלחם ומים. ולכן, היינו שמחים לראות את שר התעשייה מקים בתי חרושת ומקומות עבודה. את שר המסחר דואג להורדת מחירי הסחורות והמחירים לצרכן. את הממונה על השידור בישראל, מקצץ בשכר האסטרונומי של בעלי הדעה, שהם גם בעלי המאה.
לבקר קל, ומשום מה לא שמענו ולא ראינו פתרונות טובים יותר. או בלשון הפוליטיקלי קורקט: מה האלטרנטיבה?
ועם זאת, שר האוצר עצמו חייב אף הוא באי אובדן הרגישות. רגישות לפרט הבודד בתוך המכלול, למיקרו המרכיב את המאקרו. שר אוצר אסור לו להוביל מהלכים מתוך היכלי השן. הוא צריך להכיר את מה שמתחבא בין הסעיפים הקרים של התקציב. להכיר ולפעול. ואולי המאקרו יעבור שינויים בגלל נקודות המיקרו שבתוכו. שם נמצאים הסיפורים האמיתיים של החיים. שם נמצא התרגום של דפי התקציב.
כך, למשל, אין להתייחס לגמלאים כמקשה אחת. שמעון פרס, כדוגמא, אינו זקוק לקצבת הזקנה. ולא בגלל היחצ"נים שלו המציירים אותו כצעיר ממאבטחיו הוא בודאי מתקשה להבחין בסכום הזה בין סעיפי ההכנסות שלו מהפנסיות השונות והנדיבות שצבר, בצד המשכורת- מכספי הציבור אף היא- הזורמת אליו. זאת לעומת קשישים אחרים המכירים כל פרוטה המרכיבה את ההוצאות היום יומיות שלהם.
נתניהו צריך למצוא דרך להבדיל בין מקבלי פנסיות עתק או משכורות שונות כיו"ר חברות, דירקטוריונים ציבוריים ועוד, לבין מי שהביטוח הלאומי מונע ממנו מוות ברעב. למה בעלה של מנכ"לית חברה, שפוטר עקב צמצומים, צריך לקבל דמי אבטלה, בעוד שני בני זוג מובטלים, חיים מכמה גרושים שהם הכנסתם היחידה.
על מה ולמה אם חד הורית ( איזו הגדרה!) לנער בן 15, אינה יכולה לצאת ולעבוד? ואת קצבתה ניתן לצרף לקצבת חד- הורית, שמפרנסת 4 קטנים.
ביהדות מוגדרת העזרה לנצרך בפרמטרים אישיים. "די מחסורו אשר יחסר לו". ולעיתים פירושו תחזוקה על ידי הציבור ברמת מלכות. עד כדי כך שקופת הציבור אמורה לממן לנצרך את נסיעתו במרכבה עם רצים שמכריזים עליו. תשומת הלב האישית הזאת יכולה להיתרגם על ידי שר האוצר בתוך התקציב.
מפעל הזנה לכל, יש בו צדדים חיוביים, אבל יהיו הורים שיקבלו לביתם הוראת תשלום ריאלית. ואני גם סבור שרובם של אלו יעדיפו אכן להאכיל את ילדיהם ואולי גם ילדים נוספים (בתנועת הנוער "עזרא" יש הורים לא מעטים שאמצו חניך . דהיינו, שלמו לילד נוסף, שאינו ילדם, את הוצאות המחנה).
דמי אבטלה ועוד נושאים , ייבדקו על פי ההכנסה המשפחתית ולא האישית. המספר הסטטיסטי של המובטלים גורם לכולנו טעם מר. האוצר יכול לשפר את הרגשתנו אם יפרסם נתוני אמת. כמה "משקי בית" מובטלים ישנם. מה ההכנסה שיש למשפחה ככלל, גם ממקורות אחרים. לא כדי לקחת עוד מיסים, אלא כדי להורידם מרשימת הנזקקים וכך להעלות חיוך על פנינו, האזרחים אוהבי המדינה.
במדינה שבה השרים מנגחים, חדשים לבקרים, את שר האוצר על גזרותיו הקשות, אבל הסטטיסטיקה מספרת ששליש מתושביה יצאו לטייל בחו"ל בחודשים האחרונים, משהו לא בסדר. שני השדרים הללו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. במדינה שבה משביתים נמלים- וגורמים להשבתת ענפים שלמים ולתוספת מובטלים- בגין תוספות למשכורות (שהן כבר גבוהות מאד). אבל, הממשלה אינה מעבירה משכורת יסוד לעובדיה במשך ששה חודשים, משהו רקוב.
שר האוצר מוזמן לעשות סדר בעניינים. זה בסדר לנקות את האמבטיה, אפילו לשפוך את המים שבה. אבל מר נתניהו, יש גם תינוקות באמבטיה הזו. גם הם זקוקים לך. למעשה, הם יותר מהאחרים.