אנחנו מאמינים שהגאולה תבוא לא על-ידי אמצעים חיצוניים, כלכליים או משטריים, כי אם על-ידי שטבע האדם - אשר עשאו האלוקים ישר - יצא מן הכוח אל הפועל. האדם יתבע את עלבונו, וירצה לממש את תכונת חייו היותר מהותית-עצמית, והיא היותו נברא בצלם אלוקים, וככזה - שואף שחייו יממשו את אידאלי האמת, היושר, החסד, הצדק והטוב כפי שגנוז בנקודה היותר עליונה של היש. והיא ההתגלות האלוקית המתבארת בתורה.
חשוב להבין שהתפתחות העולם איננה תלויה בשינוי הטכניקה של החיים, לא בחלוקה שווה של אמצעי הייצור, גם לא על-ידי יוזמה חופשית בשוק קפיטליסטי - כי אם בשינוי רצון האדם.
יש להבין, שכדי למנוע קנאה, שנאה, גאווה ותחרות, ורצון לרמוס זה את זה, צריך שינוי במהות החיים, באמונה הפנימית, בערכים הפנימיים שהאדם מאמין בהם. אמונה בה' היא המביאה את האהבה לכל מה שנברא בצלם אלוקים. היא שמביאה את הגאולה לעולם.
האמונה בגאולה פירושה אמונה חזקה שיש אפשרות לקדם את המציאות לעולם שלם, אידאלי, שבו לא יהיו מלחמות. "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", לא יהיה רשע, ולא יהיה פשע, אלא: "גר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", כן, במובן המשלי של הדבר, כמו שהרמב"ם מסביר בהלכות מלכים, שהכוונה היא לכך שבני-אדם ילמדו לחיות זה עם זה. כשמבינים את העניין מגלים שמאחורי האמונה בגאולה מסתתרת אמונה נוספת, יסודית מאוד - האמונה בטוב, האמונה בטוב שבאדם.
אנחנו מאמינים שיש בעולם אופי, טבע, טבע אלוקי, תוכן פנימי שהוא מהות החיים, שגילויו והופעתו המלאה הם מטרת הבריאה, וזו הסיבה שאנחנו בטוחים שהגאולה תבוא. בלשונו של המהר"ל מפראג - "המקרה לא יתמיד ולא ירבה" - כלומר, אם העולם הזה באמת יסודו אלוקי, ואלוקים עשה את האדם ישר, אז כל הרשעות נובעת ממקריות, על-ידי אלה ש"ביקשו חשבונות רבים". אם כך, הרשעות היא בהכרח זמנית. הביטוי "מקרי" אינו מתאר טעות כלשהי, אלא משמעו, שהדברים אינם נובעים מעצם מהות האדם.
אנו מאמינים שאלוקים ברא את האדם ישר. היושר הוא התכונה האלוקית הטבועה בנפש החיים האנושיים. הכתוב "יצר לב האדם רע מנעוריו" לא התכוון לכך שהאדם הוא רע. האדם הוא ישר, אלא שיש לו גם יצר שהוא רע, ויצר זה נולד בו מרגע שהוא נפגש עם מלחמת החיים שמעוררת בו יצרים.
אנחנו מאמינים שמה שטבוע בעצם מהות החיים מוכרח בסופו של דבר למצוא את הדרך לצאת אל הפועל. וכל הרשעות, כל הפשע, כל הזוהמה וכל המלחמות אינם אלא כישלונות שבמהותם מתכחשים לטבע האדם, הם בבחינת סטייה מהאופי הפנים-פנימי של מהות האדם. החיים והמהות האמיתית ינצחו בסופו של דבר את המקרי. חזון הגאולה הוא ביסודו אוניברסאלי, כלל אנושי.
אנחנו, המאמינים בתורה, למדנו זאת כבר בתורת משה, בפסוקים לא מעטים, ובהרחבה גדולה אצל הנביא ישעיהו, בפרקים שלמים שמבררים ומרחיבים ומשרישים בעם ישראל לדורותיו אותה הכרה אוניברסאלית, שהאנושות כולה עתידה לעשות שלום עם עצמה ולממש את עצמה, לממש את הטוב האלוקי הגנוז בה, לממש את היושר שבה.
אנחנו מאמינים שהיושר הזה קשור בהופעת האמונה. "ומלאה כל הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים". אין זה שייך למיסטיקה, לסתרי תורה. זה שייך לפשטות האמונה בתורה ובנביאים, שכל יהודי התחנך עליה, ואם תרצו גם כל הגויים, שגנבו מאיתנו את כתבי הקודש, גם הם יודעים ומאמינים בזה,
יש פה הכרה שאף שהעולם נמצא במעמקים גדולים - יש לו תקווה. ונאמר את האמת, כשמסתכלים אחורה במשך אלפי שנים ובוחנים את קורות ההיסטוריה התרבותית של האנושות, אמונה זו מתחזקת, הלב מתעודד ומתמלא תקווה.
באופן בסיסי הרשעות עדיין לא נוצחה, הרשע עדיין שוכן לו בלבבות רבים. אבל אי-אפשר שלא לראות את כברת הדרך הגדולה שהאנושות התקדמה.
(מתוך הספר "ויהי ידיו אמונה")
חשוב להבין שהתפתחות העולם איננה תלויה בשינוי הטכניקה של החיים, לא בחלוקה שווה של אמצעי הייצור, גם לא על-ידי יוזמה חופשית בשוק קפיטליסטי - כי אם בשינוי רצון האדם.
יש להבין, שכדי למנוע קנאה, שנאה, גאווה ותחרות, ורצון לרמוס זה את זה, צריך שינוי במהות החיים, באמונה הפנימית, בערכים הפנימיים שהאדם מאמין בהם. אמונה בה' היא המביאה את האהבה לכל מה שנברא בצלם אלוקים. היא שמביאה את הגאולה לעולם.
האמונה בגאולה פירושה אמונה חזקה שיש אפשרות לקדם את המציאות לעולם שלם, אידאלי, שבו לא יהיו מלחמות. "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה", לא יהיה רשע, ולא יהיה פשע, אלא: "גר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ", כן, במובן המשלי של הדבר, כמו שהרמב"ם מסביר בהלכות מלכים, שהכוונה היא לכך שבני-אדם ילמדו לחיות זה עם זה. כשמבינים את העניין מגלים שמאחורי האמונה בגאולה מסתתרת אמונה נוספת, יסודית מאוד - האמונה בטוב, האמונה בטוב שבאדם.
אנחנו מאמינים שיש בעולם אופי, טבע, טבע אלוקי, תוכן פנימי שהוא מהות החיים, שגילויו והופעתו המלאה הם מטרת הבריאה, וזו הסיבה שאנחנו בטוחים שהגאולה תבוא. בלשונו של המהר"ל מפראג - "המקרה לא יתמיד ולא ירבה" - כלומר, אם העולם הזה באמת יסודו אלוקי, ואלוקים עשה את האדם ישר, אז כל הרשעות נובעת ממקריות, על-ידי אלה ש"ביקשו חשבונות רבים". אם כך, הרשעות היא בהכרח זמנית. הביטוי "מקרי" אינו מתאר טעות כלשהי, אלא משמעו, שהדברים אינם נובעים מעצם מהות האדם.
אנו מאמינים שאלוקים ברא את האדם ישר. היושר הוא התכונה האלוקית הטבועה בנפש החיים האנושיים. הכתוב "יצר לב האדם רע מנעוריו" לא התכוון לכך שהאדם הוא רע. האדם הוא ישר, אלא שיש לו גם יצר שהוא רע, ויצר זה נולד בו מרגע שהוא נפגש עם מלחמת החיים שמעוררת בו יצרים.
אנחנו מאמינים שמה שטבוע בעצם מהות החיים מוכרח בסופו של דבר למצוא את הדרך לצאת אל הפועל. וכל הרשעות, כל הפשע, כל הזוהמה וכל המלחמות אינם אלא כישלונות שבמהותם מתכחשים לטבע האדם, הם בבחינת סטייה מהאופי הפנים-פנימי של מהות האדם. החיים והמהות האמיתית ינצחו בסופו של דבר את המקרי. חזון הגאולה הוא ביסודו אוניברסאלי, כלל אנושי.
אנחנו, המאמינים בתורה, למדנו זאת כבר בתורת משה, בפסוקים לא מעטים, ובהרחבה גדולה אצל הנביא ישעיהו, בפרקים שלמים שמבררים ומרחיבים ומשרישים בעם ישראל לדורותיו אותה הכרה אוניברסאלית, שהאנושות כולה עתידה לעשות שלום עם עצמה ולממש את עצמה, לממש את הטוב האלוקי הגנוז בה, לממש את היושר שבה.
אנחנו מאמינים שהיושר הזה קשור בהופעת האמונה. "ומלאה כל הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים". אין זה שייך למיסטיקה, לסתרי תורה. זה שייך לפשטות האמונה בתורה ובנביאים, שכל יהודי התחנך עליה, ואם תרצו גם כל הגויים, שגנבו מאיתנו את כתבי הקודש, גם הם יודעים ומאמינים בזה,
יש פה הכרה שאף שהעולם נמצא במעמקים גדולים - יש לו תקווה. ונאמר את האמת, כשמסתכלים אחורה במשך אלפי שנים ובוחנים את קורות ההיסטוריה התרבותית של האנושות, אמונה זו מתחזקת, הלב מתעודד ומתמלא תקווה.
באופן בסיסי הרשעות עדיין לא נוצחה, הרשע עדיין שוכן לו בלבבות רבים. אבל אי-אפשר שלא לראות את כברת הדרך הגדולה שהאנושות התקדמה.
(מתוך הספר "ויהי ידיו אמונה")