בהעדר בלמים ואיזונים, הכל צפוי ומותר בממלכת האנרכיה של ממשל שרון. ככל שהדרמה הציבורית המתחוללת סביב ראש הממשלה צוברת מומנטום, כך הוא נוהג כמי שנסחף בטראנס של שכרון כוח לנוכח ההוריקן הפוליטי שהוא מצליח ליצור בעוצם ידו.
כשלוש שנות כהונה נדרשו לראש הממשלה על מנת להסתגל למעמדו הממלכתי הרם, עד שהתעייף מהעמדת הפנים וקרא דרור לשרון האמיתי. בשדה הקרב של נבכי הנפש, גנרליסימו שרון הוא זה שהכריע את שרון הממלכתי. שכן, אופיו של האדם הוא אויבו המר ביותר.
כפי שבעבר הצליח שרון לרקוח דרמות לאומיות, שבהן כיכב כדמות מפתח, הוא מביים כיום את מופע "ההתנתקות" מתוך אותו דחף נרקיסיסטי לככב במרכזה של הדרמה הלאומית התורנית. כדרמה טיפוסית מבית היוצר של שרון, חייבת גם "ההתנתקות" להישמע לחוקי האבסורד וההפקרות. הנה כי כן, כשם שתוכנית שרון מנוגדת לערכי הדמוקרטיה, המוסר והיהדות, כך היא סותרת גם את נייר העמדה של מדינת ישראל בעניין מעמדם המשפטי של חבלי יש"ע, שפורסם על ידי מחלקת ההסברה של משרד החוץ בחודש מאי 2001.
בראש ובראשונה מאשש נייר העמדה את השגותיה של מדענית החוק והמשפט הבינלאומי, פרופ' טליה איינהורן, המבהירה כי חבלי יש"ע אינם נחשבים "שטח כיבוש" על פי החוק הבינלאומי. בהתאם לכך מגדיר המסמך את מעמדם של יישובי יש"ע בבהירות חד-משמעית: "הטענות החוזרות ונשנות ביחס לאי-חוקיותן של ההתנחלויות נובעות ממניעים פוליטיים שאין להם שום ביסוס בחוק הבינלאומי". נייר העמדה גורס שניתן להתייחס לחבלי יש"ע כאל טריטוריה שלגביה קיימות תביעות ריבונות נוגדות מצד צדדים יריבים, אך בוודאי שאין להגדירם כשטח כבוש.
מכאן, שעל פי הקריטריונים המוצגים בנייר העמדה, הצהרתו הפומבית ומעוררת המחלוקת של ראש הממשלה בעניין "הכיבוש" נוגדת את עמדתה הרשמית של מדינת ישראל. שותפה נאמנה לתרבות השקר של ממשל שרון היא האגודה לזכויות האזרח, שבמוצהר מגדירה את יש"ע כשטח כבוש ושוללת את חוקיותן של ההתנחלויות, אך בו בזמן היא מתהדרת בגלימה של נייטרליות פוליטית. נייר העמדה מציב את האגודה לזכויות האזרח במקומה הראוי כארגון פוליטי מגמתי.
המסמך המייצג את עמדתה הרשמית של מדינת ישראל מדגיש את העובדה שההתנחלויות אינן מיועדות לעקור את הערבים ממקומותיהם, ואכן גם אינן עושות זאת בפועל. כמו כן מבהיר המסמך שכל ההתנחלויות הישראליות הוקמו לאחר סקר נרחב וממצה, שנערך תחת פיקוחו של בית המשפט העליון, במטרה לוודא ששום קהילה יהודית לא תיוסד על אדמה ערבית פרטית.
בהקשר ההומניטרי הבינלאומי מבטא נייר העמדה את זכותם ההיסטורית, המוסרית והחוקית של יהודים לשוב אל חבלי מולדת, שממנה גורשו הם עצמם (גוש עציון, כפר דרום, חברון, נוה יעקב, יישובי צפון ים המלח) או אבותיהם, ואשר לא נמצאו בעבר תחת שום ריבונות לאומית אחרת.
אשר על כן, עמדתה הרשמית של מדינת ישראל דוחה בתוקף כל טענה נגד עצם קיומן של ההתנחלויות, שכביכול גוררות פגיעה בזכויות האדם של האוכלוסייה הפלשתינית. האגודה לזכויות האזרח גורסת שקיומן של שתי מערכות נורמטיביות שונות, כדבריה של מנכ"לית האגודה, האחת ליהודים והשנייה לפלשתינים, נוגדת את זכויות אדם.
מובן מאליו שטענה כה סתמית ומעורפלת אינה מבוססת על החוק ההומניטרי הבינלאומי אלא נובעת ממניעים פוליטיים, כפי שנקבע בנייר העמדה. מכאן, שכל אותם חברי ממשלה המזדהים עם עמדתה של האגודה לזכויות האזרח, השוללת את חוקיותן של ההתנחלויות, חותרים להשליט מדיניות שעומדת בסתירה לנייר העמדה הרשמי של מדינת ישראל.
בהמשך מבהיר נייר העמדה שכל ההסכמים, שנערכו עד עתה בין ישראל לפלשתינים, אינם כוללים איסור כלשהו על בניית התנחלויות או פיתוחן, ומוסכם על הצדדים שהדיון בסוגיית ההתנחלויות יידחה לשלב המו"מ על מעמד הקבע. כמו כן קובע נייר העמדה שמתוך האיסור על מהלכים חד-צדדיים, שעליו הוסכם בין הצדדים במסגרת הסכמי הביניים, לא משתמע איסור על פעילות התיישבותית.
המסמך אומנם מצהיר שממשלת שרון לא תבנה התנחלויות חדשות, אך בה בעת הוא מדגיש את מחויבותה של הממשלה לצורכי הפיתוח של היישובים הקיימים. מדיניות ייבוש ההתיישבות של ממשלת שרון וכן המהלכים החד-צדדיים הנרקמים בלשכת ראש הממשלה לנסיגה ועקירת יישובים סותרים לחלוטין את נייר העמדה הרשמי של מדינת ישראל.
ראש ממשלה המסוגל להתכחש לחברי מפלגתו ולמוסדותיה ולפטר שרים לצורך השגת רוב מלאכותי, גם יכול להוביל מדיניות ממשלתית המנוגדת לעמדתה הרשמית של המדינה.
התחייבויות פוליטיות אינן מכובדות, הסכמים נחתמים למטרות מניפולציה, ושם המשחק הוא תחמנות. הציבור שבהשראת התקשורת הסתגל לשחיתות השלטונית חייב להבין כי הוא זה אשר ישלם את מחיר ההפקרות.
כשלוש שנות כהונה נדרשו לראש הממשלה על מנת להסתגל למעמדו הממלכתי הרם, עד שהתעייף מהעמדת הפנים וקרא דרור לשרון האמיתי. בשדה הקרב של נבכי הנפש, גנרליסימו שרון הוא זה שהכריע את שרון הממלכתי. שכן, אופיו של האדם הוא אויבו המר ביותר.
כפי שבעבר הצליח שרון לרקוח דרמות לאומיות, שבהן כיכב כדמות מפתח, הוא מביים כיום את מופע "ההתנתקות" מתוך אותו דחף נרקיסיסטי לככב במרכזה של הדרמה הלאומית התורנית. כדרמה טיפוסית מבית היוצר של שרון, חייבת גם "ההתנתקות" להישמע לחוקי האבסורד וההפקרות. הנה כי כן, כשם שתוכנית שרון מנוגדת לערכי הדמוקרטיה, המוסר והיהדות, כך היא סותרת גם את נייר העמדה של מדינת ישראל בעניין מעמדם המשפטי של חבלי יש"ע, שפורסם על ידי מחלקת ההסברה של משרד החוץ בחודש מאי 2001.
בראש ובראשונה מאשש נייר העמדה את השגותיה של מדענית החוק והמשפט הבינלאומי, פרופ' טליה איינהורן, המבהירה כי חבלי יש"ע אינם נחשבים "שטח כיבוש" על פי החוק הבינלאומי. בהתאם לכך מגדיר המסמך את מעמדם של יישובי יש"ע בבהירות חד-משמעית: "הטענות החוזרות ונשנות ביחס לאי-חוקיותן של ההתנחלויות נובעות ממניעים פוליטיים שאין להם שום ביסוס בחוק הבינלאומי". נייר העמדה גורס שניתן להתייחס לחבלי יש"ע כאל טריטוריה שלגביה קיימות תביעות ריבונות נוגדות מצד צדדים יריבים, אך בוודאי שאין להגדירם כשטח כבוש.
מכאן, שעל פי הקריטריונים המוצגים בנייר העמדה, הצהרתו הפומבית ומעוררת המחלוקת של ראש הממשלה בעניין "הכיבוש" נוגדת את עמדתה הרשמית של מדינת ישראל. שותפה נאמנה לתרבות השקר של ממשל שרון היא האגודה לזכויות האזרח, שבמוצהר מגדירה את יש"ע כשטח כבוש ושוללת את חוקיותן של ההתנחלויות, אך בו בזמן היא מתהדרת בגלימה של נייטרליות פוליטית. נייר העמדה מציב את האגודה לזכויות האזרח במקומה הראוי כארגון פוליטי מגמתי.
המסמך המייצג את עמדתה הרשמית של מדינת ישראל מדגיש את העובדה שההתנחלויות אינן מיועדות לעקור את הערבים ממקומותיהם, ואכן גם אינן עושות זאת בפועל. כמו כן מבהיר המסמך שכל ההתנחלויות הישראליות הוקמו לאחר סקר נרחב וממצה, שנערך תחת פיקוחו של בית המשפט העליון, במטרה לוודא ששום קהילה יהודית לא תיוסד על אדמה ערבית פרטית.
בהקשר ההומניטרי הבינלאומי מבטא נייר העמדה את זכותם ההיסטורית, המוסרית והחוקית של יהודים לשוב אל חבלי מולדת, שממנה גורשו הם עצמם (גוש עציון, כפר דרום, חברון, נוה יעקב, יישובי צפון ים המלח) או אבותיהם, ואשר לא נמצאו בעבר תחת שום ריבונות לאומית אחרת.
אשר על כן, עמדתה הרשמית של מדינת ישראל דוחה בתוקף כל טענה נגד עצם קיומן של ההתנחלויות, שכביכול גוררות פגיעה בזכויות האדם של האוכלוסייה הפלשתינית. האגודה לזכויות האזרח גורסת שקיומן של שתי מערכות נורמטיביות שונות, כדבריה של מנכ"לית האגודה, האחת ליהודים והשנייה לפלשתינים, נוגדת את זכויות אדם.
מובן מאליו שטענה כה סתמית ומעורפלת אינה מבוססת על החוק ההומניטרי הבינלאומי אלא נובעת ממניעים פוליטיים, כפי שנקבע בנייר העמדה. מכאן, שכל אותם חברי ממשלה המזדהים עם עמדתה של האגודה לזכויות האזרח, השוללת את חוקיותן של ההתנחלויות, חותרים להשליט מדיניות שעומדת בסתירה לנייר העמדה הרשמי של מדינת ישראל.
בהמשך מבהיר נייר העמדה שכל ההסכמים, שנערכו עד עתה בין ישראל לפלשתינים, אינם כוללים איסור כלשהו על בניית התנחלויות או פיתוחן, ומוסכם על הצדדים שהדיון בסוגיית ההתנחלויות יידחה לשלב המו"מ על מעמד הקבע. כמו כן קובע נייר העמדה שמתוך האיסור על מהלכים חד-צדדיים, שעליו הוסכם בין הצדדים במסגרת הסכמי הביניים, לא משתמע איסור על פעילות התיישבותית.
המסמך אומנם מצהיר שממשלת שרון לא תבנה התנחלויות חדשות, אך בה בעת הוא מדגיש את מחויבותה של הממשלה לצורכי הפיתוח של היישובים הקיימים. מדיניות ייבוש ההתיישבות של ממשלת שרון וכן המהלכים החד-צדדיים הנרקמים בלשכת ראש הממשלה לנסיגה ועקירת יישובים סותרים לחלוטין את נייר העמדה הרשמי של מדינת ישראל.
ראש ממשלה המסוגל להתכחש לחברי מפלגתו ולמוסדותיה ולפטר שרים לצורך השגת רוב מלאכותי, גם יכול להוביל מדיניות ממשלתית המנוגדת לעמדתה הרשמית של המדינה.
התחייבויות פוליטיות אינן מכובדות, הסכמים נחתמים למטרות מניפולציה, ושם המשחק הוא תחמנות. הציבור שבהשראת התקשורת הסתגל לשחיתות השלטונית חייב להבין כי הוא זה אשר ישלם את מחיר ההפקרות.