בעבר, לא היה שום צורך להסביר לאנשים כי שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה הם חלק בלתי נפרד מהארץ, אולם כתוצאה מהשבר האידיאולוגי שפקד את צמרת המדינה, יש שאומרים "אם בארזים נפלה שלהבת, אז מה יהיה עם אזובי הקיר..." ולהם נועד הרענון ההיסטורי הקצר.

די לפתוח את התנ"ך כדי ללמוד שארץ ישראל שייכת לעם היהודי מאז הובטחה לאברהם אבינו, דרך הורשת הארץ בידי יהושע בן נון וכך הלאה. רצוי גם לפתוח את הקוראן כדי לגלות שהאיסלאם מודה בעובדה היסטורית זו.

לפני 1934 שנה חרב בית המקדש השני ועם ישראל גלה מארצו עד תחילת שיבת ציון לפני כ- 120 שנה. במשך כל שנות הגלות הייתה ארץ ישראל שוממה. לא פלשתינים ולא בטיח. תיאור מדויק של העזובה והשממה שהייתה בארץ ישראל, קודם שיבת ציון, ניתן למצוא בספרו של מרק טווין.

לא צריך להיות משפטן כדי לדעת שרק מדינה אשר שטחה הריבוני נכבש ע"י מדינה אחרת יכולה לטעון שהשטח כבוש. הבה נבחן מי היה הריבון בשטחי יהודה ושומרון ערב מלחמת ששת הימים? ומי היה הריבון ברצועת עזה ערב המלחמה? שמא תאמרו ירדן ומצרים?

ובכן, בכתב המנדט הבריטי על הארץ, שעוגן בועידת סאן רמו, נקבע כי כל שטחה המערבי של ארץ ישראל (לאחר שחתכו 68% מהשטח שהובטח בהצהרת בלפור), בין הירדן לבין הים, נועד להקמת בית לאומי לעם היהודי. עקרון זה אושרר ע"י הוועדה אנגלו-אמריקנית ומהווה נדבך בחוקה האמריקאית עד ליום זה.

בכ"ט בנובמבר 1947 הועלתה הצעה בעצרת האו"ם לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות: מדינה יהודית ומדינה ערבית (לא "פלשתינית"). מוסדות הישוב היהודי בארץ ישראל, בראותם את מצבו של העם היהודי שנותר לפליטה משואת אירופה, השיבו בחיוב להצעה. העולם הערבי השיב בשלילה וההצעה נפלה. כל הצעה המובאת לעצרת האו"ם מקבלת תוקף משפטי רק אם אושרה ע"י כל הצדדים.

משנפלה הצעת החלוקה, אין ולא היה לה כל נפקות משפטית בינלאומית.

במאי 1948 עם סיום המנדט הבריטי על הארץ, קרו שני דברים במקביל. מוסדות הישוב היהודי בארץ ישראל מימשו את זכותם ההיסטורית והמשפטית (ע"פ ועידת סאן רמו) והכריזו על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ובד בבד יצאו מדינות ערב למתקפה על המדינה שקמה, תוך כיבוש שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה באופן בלתי חוקי. מהסיבות המנויות לעיל, לא הוכרה "ריבונותה" של ירדן על שטחי יהודה ושומרון או של מצרים על רצועת עזה, במשפט הבינלאומי, כי היה זה שטח כבוש.

במשך 19 שנה, מ- 1948 ועד 1967, היו שטחי יש"ע שטחים כבושים, עד ששחררה ישראל את שטחי ערש ההיסטוריה שלה, כולל ירושלים העתיקה.

עד כאן הרענון ההיסטורי, ולמי שמעלה על דעתו לקשור בין "הכיבוש" לבין סיום הסכסוך עם הפלשתינים ראוי להזכיר כי אש"ף, הארגון לשחרור פלשתין, הוקם במזרח ירושלים ב- 1964 עוד טרם שהיה "הכיבוש" או השחרור האמיתי של חבלי ארצנו. אז את איזה "פלשתין" רוצה הארגון לשחרר?