תוכנית ה"התנתקות" הנוכחית מא"י (עזה וצפון השומרון תחילה) היא לא הפעם הראשונה שבה עומדים נאמני א"י במאבק מול המואסים בה בתקופת שיבת ציון הנוכחית.
בשנת 1903 העלה בנימין זאב הרצל, מנהיגה ומייסדה של התנועה הציונית, את תוכנית אוגנדה כ"מקלט לילה", זאת בצל פרעות קישינב ואי הצלחתו לקבל צ'רטר למדינה בא"י. בפני הקונגרס הציוני השישי הובאה הצעה לשלוח משלחת סקר לאוגנדה. 295 צירים ענו בחיוב, 175 שללו, 132 נמנעו.
נחישות הצירים המתנגדים אשר איימו בפיצול התנועה הציונית היוותה גורם מכריע בשלילת כל תוכנית להקמת מדינה יהודית בארץ אחרת פרט לא"י בהחלטה שהתקבלה בשנת 1905 (שנה לאחר פטירתו של הרצל).
ב-17.9.1978 נחתם הסכם קמפ דיויד עם מצריים בו התחייבה ישראל לסגת מחצי האי סיני, לפנות את כל ישוביו ולגרש את יושביהם. באפריל 1982 הושלמה הנסיגה מסיני. ההתנגדות לעקירת ימית ושאר הישובים בסיני נשאה אופי מובהק של תבוסתנות מצד המפונים. הם העריכו שאין ביכולתם .
כך גורשו לראשונה בהיסטוריה יהודים ע"י יהודים בא"י מנהיגי המאבק נגד הפינוי דיברו על מאבק פסיבי, מאבק זה היה בבחינת תשלום "מס שפתיים" לאמונתם והרגעת מצפונם ולא ניסיון רציני ואמיתי לעצירת הנסיגה.
בפועל נקבע תקדים מסוכן, שניתן כביכול לגרש יהודים מארצם ניטעה תקווה אצל השמאל המתייוון ואצל הערבים, שניתן לעשות זאת גם בהמשך.
מובן שהבדלים רבים קיימים בין המקרים בעבר ובין מצבינו היום:
א. הרצל היה דמוקרט וידע להתחשב גם במיעוט ולא לדרוס אותו, הרצל ידע שדמוקרטיה היא לא עריצות הרוב (כשהבין את עומק ההתנגדות הכריז : "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני"). גם מנחם בגין היה דמוקרט ונהנה מרוב מוחץ בעם למהלכו (מה שעדיין לא הופך את המהלך ללגיטימי, אך מקשה על ההתנגדות לו).
לעומת זאת שרון הוא דיקטטור ברברי, חסר כל תודעה דמוקרטית, שגנב את קולות המחנה הלאומי ומממש את מדיניות השמאל הקיצוני והסהרורי ביותר. הוא מפטר שרים, מצפצף על משאלים שבעצמו יזם ויורק בפרצופה של תנועתו שוב ושוב.
ב. בנוסף, אין להשוות בין המייסד האגדי של הציונות, ששאף שאיפה כנה ואמיתית למציאת פתרון של "מקלט לילה" ליהדות אירופה, לבין שרון שבחר לבצע מהלכים פופוליסטיים על מנת להתחנף לקובעי הטעם בשמאל הקיצוני, ששולטים בפרקליטות, בתקשורת ובאקדמיה.
למרות ההבדלים, בידי נאמני א"י הפתרון אם יתנגדו התנגדות אמיתית ונחרצת במטרה למנוע את העקירה ולא כזו, שכל מטרתה היא הרגעת המצפון ניתן יהיה להצליח למנוע אותה.
יש להבין ולהפנים שזו רק ההתחלה אם יפונה חלילה גוש קטיף, ייפרץ הסכר וכל ההתיישבות ביו"ש תקרוס יישובי הר חברון, חברון עצמה, קריית ארבע, איתמר, אלון מורה, שילה, עלי, בית אל ועוד... - הכול יימסר חד צדדית, בסוף נגיע למו"מ על אריאל, מעלה אדומים וירושלים ונוותר גם עליהם (כן, כן גם על הר הבית).
צריך להבין שהשלום מעניין את השמאל כקליפת השום וכל מטרתו היא למחוק את זהותה היהודית של מדינת ישראל, כאשר ניתוק מא"י ההיסטורית הוא אחד האמצעים לכך.
למותר לציין, שהדבר יעמיד את מדינת ישראל בסכנת קיום פיזי מיידית הרי ברור לכל שלאותם נהנתנים שמאלנים אין כל סיכוי במלחמה מול הלאומיות הערבית והערבים הם הדבר הקבוע ביותר במזה"ת במאה השנים האחרונות.
מאידך, אם אכן תהיה התנגדות אמיתית וגזירת הגירוש תבוטל, זו תהיה תפנית היסטורית אדירה. אם הבולדוזר שרון לא יכול לפנות איש לא יוכל וההתיישבות תהפוך לעובדה מוגמרת.
בידי מנהיגי נאמני א"י היכולת להצליח, עליהם להוביל התנגדות חריפה ואמיתית זהו מאבק על עתיד האומה, ובוודאי ללא אלימות יש להילחם כמו שנלחמו מתנגדי "תוכנית אוגנדה".
בנוסף, הגיע הזמן שחברי הליכוד יבינו שאי אפשר גם לעצור את תוכנית העקירה וגם להמשיך לראות את שרון כראש ממשלה.
צריך להחליט או שרון, או גוש קטיף.
בשנת 1903 העלה בנימין זאב הרצל, מנהיגה ומייסדה של התנועה הציונית, את תוכנית אוגנדה כ"מקלט לילה", זאת בצל פרעות קישינב ואי הצלחתו לקבל צ'רטר למדינה בא"י. בפני הקונגרס הציוני השישי הובאה הצעה לשלוח משלחת סקר לאוגנדה. 295 צירים ענו בחיוב, 175 שללו, 132 נמנעו.
נחישות הצירים המתנגדים אשר איימו בפיצול התנועה הציונית היוותה גורם מכריע בשלילת כל תוכנית להקמת מדינה יהודית בארץ אחרת פרט לא"י בהחלטה שהתקבלה בשנת 1905 (שנה לאחר פטירתו של הרצל).
ב-17.9.1978 נחתם הסכם קמפ דיויד עם מצריים בו התחייבה ישראל לסגת מחצי האי סיני, לפנות את כל ישוביו ולגרש את יושביהם. באפריל 1982 הושלמה הנסיגה מסיני. ההתנגדות לעקירת ימית ושאר הישובים בסיני נשאה אופי מובהק של תבוסתנות מצד המפונים. הם העריכו שאין ביכולתם .
כך גורשו לראשונה בהיסטוריה יהודים ע"י יהודים בא"י מנהיגי המאבק נגד הפינוי דיברו על מאבק פסיבי, מאבק זה היה בבחינת תשלום "מס שפתיים" לאמונתם והרגעת מצפונם ולא ניסיון רציני ואמיתי לעצירת הנסיגה.
בפועל נקבע תקדים מסוכן, שניתן כביכול לגרש יהודים מארצם ניטעה תקווה אצל השמאל המתייוון ואצל הערבים, שניתן לעשות זאת גם בהמשך.
מובן שהבדלים רבים קיימים בין המקרים בעבר ובין מצבינו היום:
א. הרצל היה דמוקרט וידע להתחשב גם במיעוט ולא לדרוס אותו, הרצל ידע שדמוקרטיה היא לא עריצות הרוב (כשהבין את עומק ההתנגדות הכריז : "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני"). גם מנחם בגין היה דמוקרט ונהנה מרוב מוחץ בעם למהלכו (מה שעדיין לא הופך את המהלך ללגיטימי, אך מקשה על ההתנגדות לו).
לעומת זאת שרון הוא דיקטטור ברברי, חסר כל תודעה דמוקרטית, שגנב את קולות המחנה הלאומי ומממש את מדיניות השמאל הקיצוני והסהרורי ביותר. הוא מפטר שרים, מצפצף על משאלים שבעצמו יזם ויורק בפרצופה של תנועתו שוב ושוב.
ב. בנוסף, אין להשוות בין המייסד האגדי של הציונות, ששאף שאיפה כנה ואמיתית למציאת פתרון של "מקלט לילה" ליהדות אירופה, לבין שרון שבחר לבצע מהלכים פופוליסטיים על מנת להתחנף לקובעי הטעם בשמאל הקיצוני, ששולטים בפרקליטות, בתקשורת ובאקדמיה.
למרות ההבדלים, בידי נאמני א"י הפתרון אם יתנגדו התנגדות אמיתית ונחרצת במטרה למנוע את העקירה ולא כזו, שכל מטרתה היא הרגעת המצפון ניתן יהיה להצליח למנוע אותה.
יש להבין ולהפנים שזו רק ההתחלה אם יפונה חלילה גוש קטיף, ייפרץ הסכר וכל ההתיישבות ביו"ש תקרוס יישובי הר חברון, חברון עצמה, קריית ארבע, איתמר, אלון מורה, שילה, עלי, בית אל ועוד... - הכול יימסר חד צדדית, בסוף נגיע למו"מ על אריאל, מעלה אדומים וירושלים ונוותר גם עליהם (כן, כן גם על הר הבית).
צריך להבין שהשלום מעניין את השמאל כקליפת השום וכל מטרתו היא למחוק את זהותה היהודית של מדינת ישראל, כאשר ניתוק מא"י ההיסטורית הוא אחד האמצעים לכך.
למותר לציין, שהדבר יעמיד את מדינת ישראל בסכנת קיום פיזי מיידית הרי ברור לכל שלאותם נהנתנים שמאלנים אין כל סיכוי במלחמה מול הלאומיות הערבית והערבים הם הדבר הקבוע ביותר במזה"ת במאה השנים האחרונות.
מאידך, אם אכן תהיה התנגדות אמיתית וגזירת הגירוש תבוטל, זו תהיה תפנית היסטורית אדירה. אם הבולדוזר שרון לא יכול לפנות איש לא יוכל וההתיישבות תהפוך לעובדה מוגמרת.
בידי מנהיגי נאמני א"י היכולת להצליח, עליהם להוביל התנגדות חריפה ואמיתית זהו מאבק על עתיד האומה, ובוודאי ללא אלימות יש להילחם כמו שנלחמו מתנגדי "תוכנית אוגנדה".
בנוסף, הגיע הזמן שחברי הליכוד יבינו שאי אפשר גם לעצור את תוכנית העקירה וגם להמשיך לראות את שרון כראש ממשלה.
צריך להחליט או שרון, או גוש קטיף.