ההוריקן האחרון שהיה בארצות הברית, האיר שוב נקודה מאד מעניינת. האמריקאים הגדולים (באמת) אינם לוחמים, על פי הידוע, את המלחמה הנכונה. במקום להפציץ את ההוריקן ולחסל אותו במרחק גדול מחופי ארצות הברית, הם מתגוננים. במקום לשלוח רוח נגדית שתסתער עליו, הם בורחים, מפנים מאות אלפי איש ובתים, וסופגים את הנזק במלוא עוזו.
כך גם אנו רואים את ההתיחסות לרעידות אדמה, למשל. בונים בתים חזקים שיעמדו אולי ברעידה הבאה. בורחים לקול התנודה הראשונה או מותירים מראש אזורים שלמים ריקים מאדם. כל זאת במקום למנוע את הרעידה וממילא לחסוך את כל המהומה והנזקים שבאים עם התרחשותה.
ואכן, לא מכבר קראתי ספר מתח דמיוני, המעלה רעיון של "שימון" אזורי המגע של הפלטות היבשתיות, וריכוך ההתנגשות ביניהן.
המשותף, כמובן, לכל אלו, הוא היותם אסונות טבע. אין הם בידי אדם. האדם אינו יכול בינתיים להפריע למהלכם. שטפונות, התפרצויות געשיות, השתוללות של הטבע, אינם אתגרים שהיצור האנושי יכול לשנותם. וכל שנותר הוא למזער...את הנזקים. להסתלק מן הזירה עד יעבור זעם.
בהקשר הזה, התגובות על הפיגוע הכפול בבאר שבע החמיצו נקודה מאד מרכזית. התגובות כולן היו במישור של האשמת חוסר הגדר הבטחונית, בעצם הפיגוע. לו היתה גדר לא היה פיגוע. כך חזרו ואמרו אנשי המשטרה, הפוליטיקאים וכל יתר בעלי החשיבה החד כיוונית. ניתן היה לחשוב ש"מר גדר" יצא מכליו וגרם לנרצחים ולפצועים. מין כוח עליון. ומשום מה (...) שכחו מי זה שלחץ על ההדק. מי התפוצץ כדי להרוג אחרים. מי שלח אותם. בקיצור, זה לא אסון טבע.
כך, התרגלנו לחפש את האשמים תמיד אצלנו. שני החיילים שנהרגו על גג המוצב בצפון, מצליפה רצחנית של ערבים, אנשי חיזבאללה, אשמים במותם שלהם. הם לא לבשו שכפ"צים, מפקדיהם לקו בכשל משימתי ועוד כל מיני ניתוחים הבורחים מן האמת. ובין לבין נעלמו הרוצחים עצמם. אלו שלחצו על ההדק, ללא התגרות, סתם כך כדי להרוג יהודים. כך גם הנהג היהודי שנכנס לכפר ערבי. לא הרוצח פגע בו. הכניסה שלו עצמו, חיסלה את סיכוייו להזקין. אצלנו תמיד מחפשים את האשם בקרבן היהודי.
וכדאי שנצעק בקול גדול. כל אלו אינם אסונות טבע בלתי נמנעים. יש בכוח האדם, היצור האנושי, להלחם בהם. צריך לפגוע ברוצחים. הגדר היא מחסום שניתן לעבור אותו. מלמעלה או מלמטה, או גם דרכו. אבל, אם לא יהיו שם רוצחים לא יהיו פיגועים. אם ערבים לא יכנסו לבאר שבע, כי לא יהיה להם מה לעשות שם, כי לא יעסיקו אותם. לא יהיו פיגועים.
המלחמה תלבש פנים אחרות לחלוטין. אבל בראש ובראשונה יש להגדיר את האוייב. ואסור להטעות ולהשלות את הציבור. הרוצחים הם הערבים ושולחיהם וגם שותפיהם. אפילו לא השבט האלמוני, הניטראלי והבלתי ידוע, ששמו בני עוולה. ואם נחנך להלחם באוייב, נוכל גם למנוע הרבה מאד נפגעים. ויפה שעה אחת קודם.
כך גם אנו רואים את ההתיחסות לרעידות אדמה, למשל. בונים בתים חזקים שיעמדו אולי ברעידה הבאה. בורחים לקול התנודה הראשונה או מותירים מראש אזורים שלמים ריקים מאדם. כל זאת במקום למנוע את הרעידה וממילא לחסוך את כל המהומה והנזקים שבאים עם התרחשותה.
ואכן, לא מכבר קראתי ספר מתח דמיוני, המעלה רעיון של "שימון" אזורי המגע של הפלטות היבשתיות, וריכוך ההתנגשות ביניהן.
המשותף, כמובן, לכל אלו, הוא היותם אסונות טבע. אין הם בידי אדם. האדם אינו יכול בינתיים להפריע למהלכם. שטפונות, התפרצויות געשיות, השתוללות של הטבע, אינם אתגרים שהיצור האנושי יכול לשנותם. וכל שנותר הוא למזער...את הנזקים. להסתלק מן הזירה עד יעבור זעם.
בהקשר הזה, התגובות על הפיגוע הכפול בבאר שבע החמיצו נקודה מאד מרכזית. התגובות כולן היו במישור של האשמת חוסר הגדר הבטחונית, בעצם הפיגוע. לו היתה גדר לא היה פיגוע. כך חזרו ואמרו אנשי המשטרה, הפוליטיקאים וכל יתר בעלי החשיבה החד כיוונית. ניתן היה לחשוב ש"מר גדר" יצא מכליו וגרם לנרצחים ולפצועים. מין כוח עליון. ומשום מה (...) שכחו מי זה שלחץ על ההדק. מי התפוצץ כדי להרוג אחרים. מי שלח אותם. בקיצור, זה לא אסון טבע.
כך, התרגלנו לחפש את האשמים תמיד אצלנו. שני החיילים שנהרגו על גג המוצב בצפון, מצליפה רצחנית של ערבים, אנשי חיזבאללה, אשמים במותם שלהם. הם לא לבשו שכפ"צים, מפקדיהם לקו בכשל משימתי ועוד כל מיני ניתוחים הבורחים מן האמת. ובין לבין נעלמו הרוצחים עצמם. אלו שלחצו על ההדק, ללא התגרות, סתם כך כדי להרוג יהודים. כך גם הנהג היהודי שנכנס לכפר ערבי. לא הרוצח פגע בו. הכניסה שלו עצמו, חיסלה את סיכוייו להזקין. אצלנו תמיד מחפשים את האשם בקרבן היהודי.
וכדאי שנצעק בקול גדול. כל אלו אינם אסונות טבע בלתי נמנעים. יש בכוח האדם, היצור האנושי, להלחם בהם. צריך לפגוע ברוצחים. הגדר היא מחסום שניתן לעבור אותו. מלמעלה או מלמטה, או גם דרכו. אבל, אם לא יהיו שם רוצחים לא יהיו פיגועים. אם ערבים לא יכנסו לבאר שבע, כי לא יהיה להם מה לעשות שם, כי לא יעסיקו אותם. לא יהיו פיגועים.
המלחמה תלבש פנים אחרות לחלוטין. אבל בראש ובראשונה יש להגדיר את האוייב. ואסור להטעות ולהשלות את הציבור. הרוצחים הם הערבים ושולחיהם וגם שותפיהם. אפילו לא השבט האלמוני, הניטראלי והבלתי ידוע, ששמו בני עוולה. ואם נחנך להלחם באוייב, נוכל גם למנוע הרבה מאד נפגעים. ויפה שעה אחת קודם.