בשורה טובה וגם בשורה רעה עימנו. ונתחיל ברעה. מלחמת אזרחים כבר מתנהלת במדינת ישראל. אכן, לא הופעלו תותחים ומטוסים, אבל בעת המודרנית יש גם אמצעים אחרים. לא פחות חמורים ובעלי פוטנציאל גבוה של הרס ופגיעה קשה.
כך, גניבת המכולה שליד מיגרון שבבנימין, על ידי אנשי "שלום עכשיו", היא פעולה מלחמתית עויינת של אזרחים נגד אזרחים אחרים. פעולה החורגת מהתחום המורשה להם. ואני מציע לא להקל ראש ולא להתיחס לזה כשובבות חביבה של סחיבת תרנגולות פלמ"חניקית. מדובר בעבריינות על רקע אידיאולוגי, שכבר היועץ המשפטי הגדירה כמסוכנת ביותר. היה פה סיכון גבוה של סיכויים לפגיעה בנפש. ועל פי כל קנה מידה גם חריגה מסמכות ונטילת החוק לידיים. ועצם הסלחנות המשודרת לגניבה הזאת, ואי העמדה לדין על ידי היועץ המשפטי לממשלה, יש בה משום נקיטת עמדה ותמיכה בעבריינות.
אולי כחלק מההערכות של הצד הקיצוני בחברה הישראלית, להלחם ברובו של העם. אני מצפה שאם המשטרה תעבור על כך לסדר היום, יהיו גורמים אחרים כמו: הישוב, המועצה וח"כים שידרשו באמצעות הבג"צ את מיצוי החוק. נראה לי שאין מה להפסיד בתביעה מעיין זו. הרווח יהיה של כולנו.
למעשה, גם התקשורת ברובה מנהלת קרבות מתמידים נגד אותו מגזר ימני באוכלוסייה. לא נתייחס להגינות של מלחמה במי שאינו משיב מלחמה שערה, וגם חסר את כלי המלחמה שבידי הצד המתקיף. מלחמה אינה דו קרב אבירי, והצד הנלחם אינו בורר באמצעים. אך מדובר במלחמה פסיכולוגית, בהטעיה ובזריעת דיס-אינפורמציה. עובדות המדגישות את המהות המלחמתית שבפעולות הללו.
כך גם אנשי "גוש שלום" המחרימים תוצרת יהודית ומוציאים דיבתנו רעה בעולם. כך המלשינים של צוות המעקב של "שלום עכשיו". מלשינים באוזני שונאי ישראל. זו מלחמה לכל דבר, בה אזרחים לוחמים באזרחים אחרים, בדרכים ובאמצעים החורגים ממה שמקובל בדמוקרטיה או בויכוחים לגיטימיים. כך הם הבוגדים וענונו וטלי פחימה הצועדים בנתיב אותו סללו קודמיהם לאידיאולוגיה, אנשי השמאל אודי אדיב, קלינברג ווענונו. וכמובן, טלי פחימה ודומיה. כל אילו הם כלים במלחמת אזרחים נגד עמם וארצם.
ובל נשכח את הלוחמים, אזרחים ישראלים בהגדרה, שכבר צבעו את עצמם בצבעי מלחמה בולטים, תוך הכרזת מלחמה גלויה. ביניהם: הערבי הישראלי שפוצץ שלושה יהודים, יחד עם עצמו, בנהריה. הרוצחים מג'יסר א- זרקא שרצחו באבנים נהג תמים, רוצחי החייל שייחט, רוצחי החיילים בגלעד, הסייענים ממשפחת בכרי לפיצוץ האוטובוס במירון, חוליות המחבלים שנתפסו בגליל ובין הבדואים בנגב. העובדות שבכתב האישום נגד השייך ראאד וחבריו.
כולם אזרחי ישראל שלוחמים באזרחים אחרים והורגים בהם. ואגב, ללא גינוי ממשי של המנהיגות הערבית או חבריהם לדת. ומה קרה בפרעות שהיו בנחל עירון אם לא מלחמת אזרחים שחרגה מכל ביטוי של מחאה לגיטימית?
ואם זו הבשורה הרעה, מה כבר יכולה להיות הבשורה הטובה. ובכן, יש מלחמת אזרחים, אבל אין מלחמת אחים. עם האחים שלנו אין מלחמה אלא רק מאבק לגיטימי בין בעלי דיעות שונות, יריבות מקובלת בדמוקרטיה. אנו אחים לאותו עם, לאותה מדינה, ומטרתנו הבסיסית זהה. בין המחנות הללו יהיו ויכוחים חריפים, תהיה התלהטות הרוחות, אולי גם חריגה יצרית, פה ושם, מגבולות גזרה מוסכמים. אבל לא תהיה מלחמת אחים. בגלל הסיבה הפשוטה שהם באמת אחים.
כך, גניבת המכולה שליד מיגרון שבבנימין, על ידי אנשי "שלום עכשיו", היא פעולה מלחמתית עויינת של אזרחים נגד אזרחים אחרים. פעולה החורגת מהתחום המורשה להם. ואני מציע לא להקל ראש ולא להתיחס לזה כשובבות חביבה של סחיבת תרנגולות פלמ"חניקית. מדובר בעבריינות על רקע אידיאולוגי, שכבר היועץ המשפטי הגדירה כמסוכנת ביותר. היה פה סיכון גבוה של סיכויים לפגיעה בנפש. ועל פי כל קנה מידה גם חריגה מסמכות ונטילת החוק לידיים. ועצם הסלחנות המשודרת לגניבה הזאת, ואי העמדה לדין על ידי היועץ המשפטי לממשלה, יש בה משום נקיטת עמדה ותמיכה בעבריינות.
אולי כחלק מההערכות של הצד הקיצוני בחברה הישראלית, להלחם ברובו של העם. אני מצפה שאם המשטרה תעבור על כך לסדר היום, יהיו גורמים אחרים כמו: הישוב, המועצה וח"כים שידרשו באמצעות הבג"צ את מיצוי החוק. נראה לי שאין מה להפסיד בתביעה מעיין זו. הרווח יהיה של כולנו.
למעשה, גם התקשורת ברובה מנהלת קרבות מתמידים נגד אותו מגזר ימני באוכלוסייה. לא נתייחס להגינות של מלחמה במי שאינו משיב מלחמה שערה, וגם חסר את כלי המלחמה שבידי הצד המתקיף. מלחמה אינה דו קרב אבירי, והצד הנלחם אינו בורר באמצעים. אך מדובר במלחמה פסיכולוגית, בהטעיה ובזריעת דיס-אינפורמציה. עובדות המדגישות את המהות המלחמתית שבפעולות הללו.
כך גם אנשי "גוש שלום" המחרימים תוצרת יהודית ומוציאים דיבתנו רעה בעולם. כך המלשינים של צוות המעקב של "שלום עכשיו". מלשינים באוזני שונאי ישראל. זו מלחמה לכל דבר, בה אזרחים לוחמים באזרחים אחרים, בדרכים ובאמצעים החורגים ממה שמקובל בדמוקרטיה או בויכוחים לגיטימיים. כך הם הבוגדים וענונו וטלי פחימה הצועדים בנתיב אותו סללו קודמיהם לאידיאולוגיה, אנשי השמאל אודי אדיב, קלינברג ווענונו. וכמובן, טלי פחימה ודומיה. כל אילו הם כלים במלחמת אזרחים נגד עמם וארצם.
ובל נשכח את הלוחמים, אזרחים ישראלים בהגדרה, שכבר צבעו את עצמם בצבעי מלחמה בולטים, תוך הכרזת מלחמה גלויה. ביניהם: הערבי הישראלי שפוצץ שלושה יהודים, יחד עם עצמו, בנהריה. הרוצחים מג'יסר א- זרקא שרצחו באבנים נהג תמים, רוצחי החייל שייחט, רוצחי החיילים בגלעד, הסייענים ממשפחת בכרי לפיצוץ האוטובוס במירון, חוליות המחבלים שנתפסו בגליל ובין הבדואים בנגב. העובדות שבכתב האישום נגד השייך ראאד וחבריו.
כולם אזרחי ישראל שלוחמים באזרחים אחרים והורגים בהם. ואגב, ללא גינוי ממשי של המנהיגות הערבית או חבריהם לדת. ומה קרה בפרעות שהיו בנחל עירון אם לא מלחמת אזרחים שחרגה מכל ביטוי של מחאה לגיטימית?
ואם זו הבשורה הרעה, מה כבר יכולה להיות הבשורה הטובה. ובכן, יש מלחמת אזרחים, אבל אין מלחמת אחים. עם האחים שלנו אין מלחמה אלא רק מאבק לגיטימי בין בעלי דיעות שונות, יריבות מקובלת בדמוקרטיה. אנו אחים לאותו עם, לאותה מדינה, ומטרתנו הבסיסית זהה. בין המחנות הללו יהיו ויכוחים חריפים, תהיה התלהטות הרוחות, אולי גם חריגה יצרית, פה ושם, מגבולות גזרה מוסכמים. אבל לא תהיה מלחמת אחים. בגלל הסיבה הפשוטה שהם באמת אחים.