בעקבות כל פיגוע מוזמנים תומכי גדר ההפרדה, וכמעט הם בלבד, להציג שוב את משנתם ולטעון שלו היתה קיימת גדר, חייהם של כך וכך ישראלים היו ניצלים. רעיון הגדר הועלה מלכתחילה על-ידי פוליטיקאים (רמון, ברק ועוד) כדי לקדם את הסיסמה הפופוליסטית של "הם שם ואנחנו פה", למרות שאילו בוצעה מדיניותם, התוצאה היתה "הם שם והם פה", כי הפוליטיקאים הישראלים עוסקים רק בניתוק יהודים מיישוביהם, ולא בניתוק מקביל של ערבים.
ברוני התקשורת, עתירי העוצמה, התגייסו וסייעו הן לאותם פוליטיקאים שניסו לעשות הון פוליטי ממיתקן שחשיבותו הביטחונית שנויה במחלוקת, והן לאותם קבלנים שעשו הון רב מהקמת הגדר ומהזזתה חדשות לבקרים. ועדת חקירה לעניין קשר בעייתי זה טרם הוקמה.
מצדדי הגדר מתעלמים ביודעין מכך שהמפנה בעקומת הפיגועים בכיוון מטה נוצר כאשר ישראל עברה למתקפה, במסגרת מבצע "חומת מגן". התפנית בעקומה אינה נובעת מהשלמת קטע כזה או אחר בגדר אלא ממעבר למלחמה נחושה יותר באוייב.
עם הזמן, ועם החמרתה של מלחמת אוסלו, נכנעו גם מי שמלכתחילה התנגדו לגדר, ביודעם שכוונתה מדינית ולא ביטחונית אמיתית, ונענו ללחץ הציבור שהוגבר על-ידי התקשורת המגמתית אבל לא התקשורת החוקרת. התוצאה הייתה שגם מומחים ביטחוניים, ובראשם ראש הממשלה שרון, נרתמו לקידום הגדר והתעלמו מפתרונות ביטחוניים יותר, זולים יותר, זריזים יותר, שאילו היו מוגשמים באמת היו ניצלים חייהם של מאות ישראלים.
הכוונה היא לגידור מוקדי הטרור, במקום לגידור קורבנותיו. לו כך היו עושים, יתרונות רבים היו מושגים. המשמעות והצורך הביטחוניים היו מובנים יותר וקלים יותר להסברה בארץ ובעולם, התוואי היה קצר יותר וממילא זול יותר, והגדר כבר היתה מוכנה במקומות המועדים לפורענות. הפגיעה בערבים חפים מפשע היתה מצומצמת בהרבה,
ההפרדה המקוממת בין דם לדם של יהודים, בין רמת ההגנה הניתנת לאלה הגרים מצד אחד של "הקו הירוק" לבין אלה הגרים מצידו האחר לא היתה נוצרת. בג"ץ בירושלים ו"בית הדין" בהאג לא היו כופים שיקולים משפטיים ו"משפטיים" במקום שהצורך הביטחוני נראה לכל, הפגיעה הסביבתית היתה מצטמצמת למינימום ההכרחי. לדוגמא: לו חברון היתה מגודרת בגדר קצרה, לא היה צורך להמתין עוד שנתיים להשלמת גדר מגלומנית לכל אורך "הקו הירוק", כלומר גדר שתכליתה מדינית ולא ביטחונית.
אבל, רשות הטרור הפלשתינאית וארגוני הטרור האחרים השיגו את מטרתם, ובעזרת הגברה מצד תקשורת ישראלית מבוהלת גרמו ללחץ פנימי בישראל הגורם להשקעות עתק ב"פיל לבן", שאין כל סיכוי שישיג את מטרתו. הוא רק יאלץ את המחבלים לעבור מהר יותר לאמצעים עוקפי גדר.
תושבי שדרות כבר מודעים לכך. תורם של תושבי אשקלון יגיע בעקבותיהם. במקביל, היועץ המשפטי לממשלה, במקום להצדיק את מעמדה החוקי של ישראל ביש"ע, כפי שנותח על-ידי משפטנים בעלי שם בינלאומי, דוחק להקמת הגדר דווקא על "הקו הירוק", שכבר בהסכמי שביתת הנשק שיצרו אותו ב-1949 נקבע שלא ישמש כגבול, מתערב בשיקולים מדיניים ולוחץ להכרת ישראל בלב ארצה כבשטח כבוש, ושולל את זכות ההגנה של ישראל כנגד ירי תלול-מסלול מתוך ערים ערביות.
ראש הממשלה ושר האוצר מודעים לקשייה הכלכליים של ישראל, הנובעים בעיקר מאי-הכרעת מלחמת אוסלו ומהשלמת ישראל עם היותה מלחמת התשה. אבל, במקביל הם מזרימים מיליארדים למימון "עגל הזהב" התורן, במקום להשתמש בכסף לפתרון ביטחוני יעיל יותר, ובמקום להשתמש בכסף העודף לצרכים כלכליים וחברתיים חיוניים. די להזכיר בקשר לכך העברת תקציבים מהגדר המיותרת למלחמה בתאונות הדרכים. בדרך זו ניתן היה להציל את חייהם של מאות ישראלים.
רעיון הגדר ראוי לבחינה מחודשת. חבל על כל שקל המושקע בתוואי מדיני מסוכן במקום בפתרון ביטחוני יעיל. חבל על ההסתבכות הבינלאומית. טוב תעשה ישראל אם תהרוס במו ידיה את המפעל השגוי, ואם תפנה את משאביה למלחמה אמיתית בטרור, במקום להתחפרות מאחורי גדר קורי עכביש, המזמינה עוד ועוד טרור. הגידור וההתנתקות יוצקים שמן על מדורת הטרור, ואינם יכולים להיחשב כמלחמה של ממש בטרור. למרות ההצהרות המליציות, ישראל הרשמית התנתקה מן המלחמה בטרור. לתשומת ליבו של הנשיא בוש.
ברוני התקשורת, עתירי העוצמה, התגייסו וסייעו הן לאותם פוליטיקאים שניסו לעשות הון פוליטי ממיתקן שחשיבותו הביטחונית שנויה במחלוקת, והן לאותם קבלנים שעשו הון רב מהקמת הגדר ומהזזתה חדשות לבקרים. ועדת חקירה לעניין קשר בעייתי זה טרם הוקמה.
מצדדי הגדר מתעלמים ביודעין מכך שהמפנה בעקומת הפיגועים בכיוון מטה נוצר כאשר ישראל עברה למתקפה, במסגרת מבצע "חומת מגן". התפנית בעקומה אינה נובעת מהשלמת קטע כזה או אחר בגדר אלא ממעבר למלחמה נחושה יותר באוייב.
עם הזמן, ועם החמרתה של מלחמת אוסלו, נכנעו גם מי שמלכתחילה התנגדו לגדר, ביודעם שכוונתה מדינית ולא ביטחונית אמיתית, ונענו ללחץ הציבור שהוגבר על-ידי התקשורת המגמתית אבל לא התקשורת החוקרת. התוצאה הייתה שגם מומחים ביטחוניים, ובראשם ראש הממשלה שרון, נרתמו לקידום הגדר והתעלמו מפתרונות ביטחוניים יותר, זולים יותר, זריזים יותר, שאילו היו מוגשמים באמת היו ניצלים חייהם של מאות ישראלים.
הכוונה היא לגידור מוקדי הטרור, במקום לגידור קורבנותיו. לו כך היו עושים, יתרונות רבים היו מושגים. המשמעות והצורך הביטחוניים היו מובנים יותר וקלים יותר להסברה בארץ ובעולם, התוואי היה קצר יותר וממילא זול יותר, והגדר כבר היתה מוכנה במקומות המועדים לפורענות. הפגיעה בערבים חפים מפשע היתה מצומצמת בהרבה,
ההפרדה המקוממת בין דם לדם של יהודים, בין רמת ההגנה הניתנת לאלה הגרים מצד אחד של "הקו הירוק" לבין אלה הגרים מצידו האחר לא היתה נוצרת. בג"ץ בירושלים ו"בית הדין" בהאג לא היו כופים שיקולים משפטיים ו"משפטיים" במקום שהצורך הביטחוני נראה לכל, הפגיעה הסביבתית היתה מצטמצמת למינימום ההכרחי. לדוגמא: לו חברון היתה מגודרת בגדר קצרה, לא היה צורך להמתין עוד שנתיים להשלמת גדר מגלומנית לכל אורך "הקו הירוק", כלומר גדר שתכליתה מדינית ולא ביטחונית.
אבל, רשות הטרור הפלשתינאית וארגוני הטרור האחרים השיגו את מטרתם, ובעזרת הגברה מצד תקשורת ישראלית מבוהלת גרמו ללחץ פנימי בישראל הגורם להשקעות עתק ב"פיל לבן", שאין כל סיכוי שישיג את מטרתו. הוא רק יאלץ את המחבלים לעבור מהר יותר לאמצעים עוקפי גדר.
תושבי שדרות כבר מודעים לכך. תורם של תושבי אשקלון יגיע בעקבותיהם. במקביל, היועץ המשפטי לממשלה, במקום להצדיק את מעמדה החוקי של ישראל ביש"ע, כפי שנותח על-ידי משפטנים בעלי שם בינלאומי, דוחק להקמת הגדר דווקא על "הקו הירוק", שכבר בהסכמי שביתת הנשק שיצרו אותו ב-1949 נקבע שלא ישמש כגבול, מתערב בשיקולים מדיניים ולוחץ להכרת ישראל בלב ארצה כבשטח כבוש, ושולל את זכות ההגנה של ישראל כנגד ירי תלול-מסלול מתוך ערים ערביות.
ראש הממשלה ושר האוצר מודעים לקשייה הכלכליים של ישראל, הנובעים בעיקר מאי-הכרעת מלחמת אוסלו ומהשלמת ישראל עם היותה מלחמת התשה. אבל, במקביל הם מזרימים מיליארדים למימון "עגל הזהב" התורן, במקום להשתמש בכסף לפתרון ביטחוני יעיל יותר, ובמקום להשתמש בכסף העודף לצרכים כלכליים וחברתיים חיוניים. די להזכיר בקשר לכך העברת תקציבים מהגדר המיותרת למלחמה בתאונות הדרכים. בדרך זו ניתן היה להציל את חייהם של מאות ישראלים.
רעיון הגדר ראוי לבחינה מחודשת. חבל על כל שקל המושקע בתוואי מדיני מסוכן במקום בפתרון ביטחוני יעיל. חבל על ההסתבכות הבינלאומית. טוב תעשה ישראל אם תהרוס במו ידיה את המפעל השגוי, ואם תפנה את משאביה למלחמה אמיתית בטרור, במקום להתחפרות מאחורי גדר קורי עכביש, המזמינה עוד ועוד טרור. הגידור וההתנתקות יוצקים שמן על מדורת הטרור, ואינם יכולים להיחשב כמלחמה של ממש בטרור. למרות ההצהרות המליציות, ישראל הרשמית התנתקה מן המלחמה בטרור. לתשומת ליבו של הנשיא בוש.