כמעט "אחרי החגים", יש מי מאיתנו שניחוחות של שגרה כבר באים וצובטים באפו.
בזמן כזה של שלהי המועד, שלעיתים חזקים ומשמעותיים מהמועד עצמו יעלה כל אחד זיכרונות מהימים שחלפו. משבריר הרגע שבו נכנסה והקיפה אותו שנת תשס"ה ועד עתה. מראש השנה שעבר ועד שמחת תורה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה.
בזיכרוני עולה תמונתם של אנשים שאמרו בהתרגשות "זו הפעם הראשונה שבאנו להתפלל בבית הכנסת". אישה ששאלה: "התפילות מיועדות גם לנשים? חשבתי שמדובר בעניין לגברים בלבד". ואבא שביקש "תתקע בשופר עבור הילד שלנו", ואני תוקע עבורו ועבור כל הילדים של הקב"ה.
הימים, ימי הכתיבה וחתימה וגם שמחה העלו אותנו למקום חדש ואחר. מקום שקודם לכן לא היינו בו.
אנחנו עוברים את אותו מסלול שעבר יעקב עד שנקרא שמו ישראל. בתום המאבק פנה ובנה לו בית "ולמקנהו עשה סוכות", מתוך הרצון לשמר את המדרגה הגבוהה שהשיג, במסגרת יציבה ומוגנת. זאת גם המטרה שלנו. להצליח ולצאת הלאה מהגובה הזה ולשמר את ההישג.
המשימה שלך, אתה שהשתתפת במנייני "צוהר" ודומיהם וביחד עם ישראל, ליצור קשר עם אותו אחד או אחת שהכרת, והבטחתם "נהיה בקשר" ולהתקשר.
המשימה שלך, איש ההתיישבות, להזמין אליכם לביקור ידיד, מכר מעבודה משותפת, ממילואים, זה שמעולם לא ראה את הנוף המדהים מחלונך, שלא ראה את השלווה והקסם שבביתך. אם לא כל חודש, אז פעם בחודשיים.
המשימה שלך, בחור ישיבה, הוא להתמיד בקשר של לימוד משותף עם מי מאנשי המקום שמתבשם מלימוד תורתך, בשעת ערב או בין הערביים.
המשימה שלך, חבר גרעין תורני, היא להחליט יחד עם אשת בריתך על ערב שבו מתקיים בביתכם שיעור, עיון משותף. תעדכן את השכנים, דבר עם הקבועים במכולת השכונתית.
המשימה של כולנו, כל אחד במקומו ובדרכו, הוא להמשיך את מה שנפרץ בימי החגים, להמשיך לחייך ולהאיר, לספר ולשתף, ללמוד וללמד. ויתקיים בנו: "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת".
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.
בזמן כזה של שלהי המועד, שלעיתים חזקים ומשמעותיים מהמועד עצמו יעלה כל אחד זיכרונות מהימים שחלפו. משבריר הרגע שבו נכנסה והקיפה אותו שנת תשס"ה ועד עתה. מראש השנה שעבר ועד שמחת תורה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה.
בזיכרוני עולה תמונתם של אנשים שאמרו בהתרגשות "זו הפעם הראשונה שבאנו להתפלל בבית הכנסת". אישה ששאלה: "התפילות מיועדות גם לנשים? חשבתי שמדובר בעניין לגברים בלבד". ואבא שביקש "תתקע בשופר עבור הילד שלנו", ואני תוקע עבורו ועבור כל הילדים של הקב"ה.
הימים, ימי הכתיבה וחתימה וגם שמחה העלו אותנו למקום חדש ואחר. מקום שקודם לכן לא היינו בו.
אנחנו עוברים את אותו מסלול שעבר יעקב עד שנקרא שמו ישראל. בתום המאבק פנה ובנה לו בית "ולמקנהו עשה סוכות", מתוך הרצון לשמר את המדרגה הגבוהה שהשיג, במסגרת יציבה ומוגנת. זאת גם המטרה שלנו. להצליח ולצאת הלאה מהגובה הזה ולשמר את ההישג.
המשימה שלך, אתה שהשתתפת במנייני "צוהר" ודומיהם וביחד עם ישראל, ליצור קשר עם אותו אחד או אחת שהכרת, והבטחתם "נהיה בקשר" ולהתקשר.
המשימה שלך, איש ההתיישבות, להזמין אליכם לביקור ידיד, מכר מעבודה משותפת, ממילואים, זה שמעולם לא ראה את הנוף המדהים מחלונך, שלא ראה את השלווה והקסם שבביתך. אם לא כל חודש, אז פעם בחודשיים.
המשימה שלך, בחור ישיבה, הוא להתמיד בקשר של לימוד משותף עם מי מאנשי המקום שמתבשם מלימוד תורתך, בשעת ערב או בין הערביים.
המשימה שלך, חבר גרעין תורני, היא להחליט יחד עם אשת בריתך על ערב שבו מתקיים בביתכם שיעור, עיון משותף. תעדכן את השכנים, דבר עם הקבועים במכולת השכונתית.
המשימה של כולנו, כל אחד במקומו ובדרכו, הוא להמשיך את מה שנפרץ בימי החגים, להמשיך לחייך ולהאיר, לספר ולשתף, ללמוד וללמד. ויתקיים בנו: "כל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת".
המאמר באדיבות ראש יהודי המרכז למודעות עצמית בתל אביב.