ביום י"א בתשרי תש"ז, 6 באוקטובר 1946, עלה על הקרקע יישוב יהודי חדש בנגב הצפון-מערבי: כפר דרום. האירוע הציוני-ההתיישבותי התקיים כשנה וחצי לפני קום המדינה, ובהמשך להקמתם של יישובים אחרים באותו איזור. "בראשית מלחמת הקוממיות בישראל, עם פלישת הצבא המצרי אל הארץ, היה כפר דרום במצב קשה, כי בצידו עבר ציר התנועה העיקרי של הצבא הפולש צפונה. המצרים הפגיזו קשה את כפר דרום, במרגמות ובתותחים. המגינים המעטים, על נשקם הדל, לא נכנעו.
כפר דרום, בעמדתה האיתנה היתה דוגמא לגבורת מעטים, אנשי עמל, מול חילות מצרים סדירים מצוידים היטב. ביום א' בתמוז תש"ח, 8 ביולי 1948, נוכח כוח האויב המתגבר, פינו המגינים את כפר דרום והיא נהרסה כליל". הציטוט הוא מ"אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל", מפעלו של פרופסור זאב וילנאי.
בשנים 1943-1947, בימי טרום-המדינה, הוקמו בהר חברון ארבעת יישובי גוש עציון: כפר עציון, משואות יצחק, עין צורים ורבדים. גם יישובים אלה הותקפו ונפלו בידי הפולש הערבי, ותושביהם נפלו בשבי ממש ביום הכרזתה של מדינת ישראל.
הן כפר דרום והן יישובי גוש עציון, כמו יישובים רבים אחרים, הוקמו במסגרת ההתיישבות הציונית שהתחילה עוד בתרמ"ב-1882. אלה כאלה הוקמו בתחומי מה שקרוי היום "קונצנזוס", גם אם מעבר ל"קו הירוק", שטרם נולד, וגם אם ב"שטחים הכבושים", שנכבשו ב-1948 על-ידי הצבאות הפולשים ממצרים ומעבר-הירדן. אלה כאלה נכבשו ונהרסו, ויושביהם הקימו יישובים חלופיים: בני דרום ליד אשדוד, ניר עציון במורדות הכרמל, משואות יצחק, עין צורים ורבדים בשפלה הדרומית. אלה כאלה הוקמו מחדש בעקבות מלחמת ששת הימים, במקומותיהם המקוריים.
הזדמן לי לשמוע את הנימוקים ההתיישבותיים והביטחוניים למיקומו של כפר דרום מפיו של מדריך מעולה, אריק שרון, בימים שעוד היה אריק. הוא טרח להדגיש כי כפר דרום כלל איננו התנחלות חדשה, אלא שיבה של בנים לביתם שנכבש ונהרס. שום דבר לא השתנה מבחינת תוקף הנימוקים. רק הדובר הפך את עורו והתייצב בראש מחנה השמאל, החותר לעקור יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים.
חוק הפיצויים שהוא מכין ומנהלת הטרנספר שהקים מיועדים ליהודים בלבד. קל לנחש את תגובותיהם הקולניות של תומכיו החדשים של שרון אם חוק הפיצויים ומנהלת הטרנספר היו מיועדים לערבים בלבד.
הדמיון בהיסטוריה של כפר דרום ושל יישובי גוש עציון הוא ברור. הגנתם, אז והיום, קשה. אבל אז נסוגה ישראל רק כאשר הוכרעה צבאית. היום מנוצחת ישראל בידי עצמה. היום מציע שרון להתנתק ולברוח במקום להכריע את האויב במלחמת אוסלו שהפכה למלחמת התשה בת 4. אם חלילה ייעשה התקדים המסוכן בכפר דרום, גם גוש עציון ייפול שוב, למרות היותו עדיין כלול ב"קונצנזוס". ביום ההולדת של כפר דרום, י"א בתשרי, חשוב לעצור את התקדים, ואת ההתנתקות.
למעשה "תוכנית ההתנתקות החד-צדדית של שרון" איננה תוכנית, איננה התנתקות ואיננה חד-צדדית:
לא תוכנית.
אין מדובר בתוכנית, אלא באוסף של אלתורים שאינם ניתנים למימוש. במלים פשוטות הטרנספר לא יעבור. נקודה.
לא התנתקות.
אין מדובר בהתנתקות מהאויב, וצה"ל ייאלץ להילחם בתוך הרצועה גם לאחר "ההתנתקות", ואם לא יעשה כן אזי פינוי יהודים משדרות ובעקבותיה גם מאשקלון הוא רק עניין של זמן קצר. במקום התנתקות מהאויב מדובר בהתנתקות מן הציונות ומן הדמוקרטיה גם יחד: עקירת יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים. במקום מלחמה בטרור מדובר בהתנתקות מן המלחמה בטרור: פרס א' נתן למחבלים רובים, פרס ב' נותן להם גם אדמה, בסיסים וחופש תנועה ופעולה.
לא חד-צדדית.
היא מתואמת עם כ-ו-ל-ם - מצרים, פלשתינאים, אמריקאים, אירופאים ורק לא עם היהודים. לאלה בקרוב לו תותר אפילו זכות המחאה. חבריו החדשים של שרון נותנים לו גיבוי תקשורתי ומשפטי גורף לכל צעד שהוא עושה בכיוון הטרנספר. האם כך היו נוהגים אם היה מדובר בעקירתם של 22 כפרים ערביים?! התיאום עם המצרים והכנסת מעורבות וכוחות מצריים לרצועת עזה דרך סיני פירושם ביטולו של ההישג העיקרי של הסכם השלום עם מצרים: פירוז סיני. מכאן המדרון ברור: העלאה הדרגתית של החיכוך עם מצרים, שכוחותיה יהיו קרובים יותר לישראל. גם מבחינה זו "תוכנית ההתנתקות החד-צדדית" היא מסוכנת.
כפר דרום, בעמדתה האיתנה היתה דוגמא לגבורת מעטים, אנשי עמל, מול חילות מצרים סדירים מצוידים היטב. ביום א' בתמוז תש"ח, 8 ביולי 1948, נוכח כוח האויב המתגבר, פינו המגינים את כפר דרום והיא נהרסה כליל". הציטוט הוא מ"אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל", מפעלו של פרופסור זאב וילנאי.
בשנים 1943-1947, בימי טרום-המדינה, הוקמו בהר חברון ארבעת יישובי גוש עציון: כפר עציון, משואות יצחק, עין צורים ורבדים. גם יישובים אלה הותקפו ונפלו בידי הפולש הערבי, ותושביהם נפלו בשבי ממש ביום הכרזתה של מדינת ישראל.
הן כפר דרום והן יישובי גוש עציון, כמו יישובים רבים אחרים, הוקמו במסגרת ההתיישבות הציונית שהתחילה עוד בתרמ"ב-1882. אלה כאלה הוקמו בתחומי מה שקרוי היום "קונצנזוס", גם אם מעבר ל"קו הירוק", שטרם נולד, וגם אם ב"שטחים הכבושים", שנכבשו ב-1948 על-ידי הצבאות הפולשים ממצרים ומעבר-הירדן. אלה כאלה נכבשו ונהרסו, ויושביהם הקימו יישובים חלופיים: בני דרום ליד אשדוד, ניר עציון במורדות הכרמל, משואות יצחק, עין צורים ורבדים בשפלה הדרומית. אלה כאלה הוקמו מחדש בעקבות מלחמת ששת הימים, במקומותיהם המקוריים.
הזדמן לי לשמוע את הנימוקים ההתיישבותיים והביטחוניים למיקומו של כפר דרום מפיו של מדריך מעולה, אריק שרון, בימים שעוד היה אריק. הוא טרח להדגיש כי כפר דרום כלל איננו התנחלות חדשה, אלא שיבה של בנים לביתם שנכבש ונהרס. שום דבר לא השתנה מבחינת תוקף הנימוקים. רק הדובר הפך את עורו והתייצב בראש מחנה השמאל, החותר לעקור יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים.
חוק הפיצויים שהוא מכין ומנהלת הטרנספר שהקים מיועדים ליהודים בלבד. קל לנחש את תגובותיהם הקולניות של תומכיו החדשים של שרון אם חוק הפיצויים ומנהלת הטרנספר היו מיועדים לערבים בלבד.
הדמיון בהיסטוריה של כפר דרום ושל יישובי גוש עציון הוא ברור. הגנתם, אז והיום, קשה. אבל אז נסוגה ישראל רק כאשר הוכרעה צבאית. היום מנוצחת ישראל בידי עצמה. היום מציע שרון להתנתק ולברוח במקום להכריע את האויב במלחמת אוסלו שהפכה למלחמת התשה בת 4. אם חלילה ייעשה התקדים המסוכן בכפר דרום, גם גוש עציון ייפול שוב, למרות היותו עדיין כלול ב"קונצנזוס". ביום ההולדת של כפר דרום, י"א בתשרי, חשוב לעצור את התקדים, ואת ההתנתקות.
למעשה "תוכנית ההתנתקות החד-צדדית של שרון" איננה תוכנית, איננה התנתקות ואיננה חד-צדדית:
לא תוכנית.
אין מדובר בתוכנית, אלא באוסף של אלתורים שאינם ניתנים למימוש. במלים פשוטות הטרנספר לא יעבור. נקודה.
לא התנתקות.
אין מדובר בהתנתקות מהאויב, וצה"ל ייאלץ להילחם בתוך הרצועה גם לאחר "ההתנתקות", ואם לא יעשה כן אזי פינוי יהודים משדרות ובעקבותיה גם מאשקלון הוא רק עניין של זמן קצר. במקום התנתקות מהאויב מדובר בהתנתקות מן הציונות ומן הדמוקרטיה גם יחד: עקירת יהודים מבתיהם בארצם רק בגלל היותם יהודים. במקום מלחמה בטרור מדובר בהתנתקות מן המלחמה בטרור: פרס א' נתן למחבלים רובים, פרס ב' נותן להם גם אדמה, בסיסים וחופש תנועה ופעולה.
לא חד-צדדית.
היא מתואמת עם כ-ו-ל-ם - מצרים, פלשתינאים, אמריקאים, אירופאים ורק לא עם היהודים. לאלה בקרוב לו תותר אפילו זכות המחאה. חבריו החדשים של שרון נותנים לו גיבוי תקשורתי ומשפטי גורף לכל צעד שהוא עושה בכיוון הטרנספר. האם כך היו נוהגים אם היה מדובר בעקירתם של 22 כפרים ערביים?! התיאום עם המצרים והכנסת מעורבות וכוחות מצריים לרצועת עזה דרך סיני פירושם ביטולו של ההישג העיקרי של הסכם השלום עם מצרים: פירוז סיני. מכאן המדרון ברור: העלאה הדרגתית של החיכוך עם מצרים, שכוחותיה יהיו קרובים יותר לישראל. גם מבחינה זו "תוכנית ההתנתקות החד-צדדית" היא מסוכנת.