שוב נפתח פסטיבל רצח רבין ושוב חוזרים כל המומחים הגדולים להסביר לנו ששורש כל הרע הוא ב"ימין הקיצוני" (בעיני השמאל יש רק ימין קיצוני אחד. טלי פחימה לדוגמא, היא פעילת שלום ועוזי לנדאו או רחבעם זאבי הי"ד הם ימין קיצוני).
שוב מתריעים על הרצח הבא ונותנים רעיונות לכל מיני מטורפים.
לכל הגורמים לרצח ואלימות הנמסרים לנו השכם וערב בתקשורת, כגון הסתה, הלבשת רבין במדי אס אס ( מי שעשה זאת היה בעצם איש שב"כ בשם אבישי רביב אך לעזאזל העובדות), קריאות כאלה ואחרות של רבנים עוד ועוד, רציתי להוסיף גם מספר גורמים משלי ולחזור על מספר עובדות הסטוריות:
מפלגת העבודה בראשות רבין נבחרה בשנת 1992 כשעוד היה קיים חוק איסור מפגשים עם אש"ף ואש"ף היה מוגדר כארגון טרור במצעה של מפלגת העבודה צוין שלא תישא ותיתן עם אנשי אש"ף. עוד לפני בחירות 1992 אשר חלו ביוני, נפגשו מספר אנשי מפלגת העבודה בהם יוסי ביילין עם אבו מאזן ואחרים במצריים כאשר הם מסכמים כבר אז שמפלגת העבודה תכיר באש"ף ואילו ערפאת ישפיע על ערביי ישראל להשתתף בבחירות ולהגדיל את סיכויי העבודה לנצח בבחירות.
"הסכם אוסלו" הוכן בסתר כאשר מלוות אותו הכחשות חוזרות ונשנות שאין מגעים עם אש"ף.
"הסכם אוסלו" הובא כעסקת חבילה וכעובדה מוגמרת הן לציבור הישראלי והן לממשל האמריקאי. פרופ' יולי תמיר אמרה לאחר מספר שנים שהסכם אוסלו הוא דילמה מאוד רצינית מבחינתה, כי מחד היא תומכת בו אך מאידך הוא נעשה בצורה לא דמוקרטית והיא הרי דוגלת בדמוקרטיה לבסוף היא סיכמה, שלפעמים מותר להתפשר על הדמוקרטיה.
הפגנות ענק דאז לא הדאיגו את רבין וחבר מרעיו - הוא דאג לקרוא למפגינים "פרופלורים". הסתה כבדה החלה כנגד המתנחלים וזכורה אמירתו הדמגוגית של רבין על כך ש- 2% מהאוכלוסייה לא יקבעו לכל השאר.
גם כשלא היה רוב בכנסת ל"הסכם אוסלו ב'" לרבין היה הפתרון שוחד לחברי הכנסת הסוררים של "צומת" גונן שגב (תפקיד שר) ואלכס "מיצובישי" גולדפרב (תפקיד סגן שר). בנוסף ל-5 חברי כנסת ערבים תומכי אש"ף הושג הרוב הדרוש.
גם הפיגועים הגדולים בדיזינגוף, בית ליד ופיגועי הירי הקטלניים ביש"ע לא שינו את דעת הממשלה וקורבנותיהם נקראו ע"י פרס "קורבנות השלום".
המרי האזרחי הבלתי אלים שנפתח ע"י "זו ארצנו" דוכא בכוח (סוסים, זרנוקי מים, שוטרים אלימים משוחררי רסן). מהדורות החדשות נפתחו במילים "אלימות המתנחלים", כאשר רוב משתתפי ההפגנות לא היו כלל מתנחלים ואילו האלימות הייתה מצד השוטרים אשר הכו ללא רחמים אזרחים שהפגינו בידיים קשורות.
בסופו של דבר ציבור גדול מאוד, רוב הציבור בישראל ורובו המוחלט של העם היהודי בא"י נדחק לפינה, הרוב השפוי דוכא תחת פרסות הסוסים ואלות השוטרים, ממשלה אטומה בזה לרוב העם.
וכשהאנשים השפויים דוכאו, נשארו הלא השפויים, איש סהרורי כמו יגאל עמיר, שהוסת ע"י הפרובוקטור אבישי רביב וע"י מוחו החולני, לקח את החוק לידיו בניסיון של אדם מטורף לשנות את המציאות.
את לקחי העבר אבקש להעביר לראש הממשלה כדי למנוע אלימות, קרע בעם ומלחמת אחים:
אם שינית את דעתך לאחר הבחירות וקיבלת על עצמך דעה אחרת והפוכה מזו שנבחרת אליה חזור אל העם ובקש מנדט מחודש. זכותו של טומי לפיד לחזור בתשובה אך הוא לא יוכל להישאר מנהיג "שינוי". המינימום הוא לשאול את דעת מפלגתך אם היא מסכימה לשינוי אותו עברת.
אם מפלגתך מרכז המפלגה, מתפקדים והסיעה לא שינו את דעתם יחד איתך תבין שאין לך מנדט וחפש לך בית פוליטי חדש.
אם החלטת על הליך דמוקרטי כלשהו והודעת שתהיה ראשון לכבדו כמו משאל מתפקדים אל תדרוס אותו אם תפסיד - זה לא מוסרי ולא דמוקרטי.
אל תאיים על שרים שנשארו בדעתם ואל תפטר אותם זה לא מוסרי ולא דמוקרטי.
היה קשוב לדעת העם ולא ליועצי תקשורת ופרסומאים.
זכור מי שזורע דיקטטורה קוצר אלימות.
שוב מתריעים על הרצח הבא ונותנים רעיונות לכל מיני מטורפים.
לכל הגורמים לרצח ואלימות הנמסרים לנו השכם וערב בתקשורת, כגון הסתה, הלבשת רבין במדי אס אס ( מי שעשה זאת היה בעצם איש שב"כ בשם אבישי רביב אך לעזאזל העובדות), קריאות כאלה ואחרות של רבנים עוד ועוד, רציתי להוסיף גם מספר גורמים משלי ולחזור על מספר עובדות הסטוריות:
מפלגת העבודה בראשות רבין נבחרה בשנת 1992 כשעוד היה קיים חוק איסור מפגשים עם אש"ף ואש"ף היה מוגדר כארגון טרור במצעה של מפלגת העבודה צוין שלא תישא ותיתן עם אנשי אש"ף. עוד לפני בחירות 1992 אשר חלו ביוני, נפגשו מספר אנשי מפלגת העבודה בהם יוסי ביילין עם אבו מאזן ואחרים במצריים כאשר הם מסכמים כבר אז שמפלגת העבודה תכיר באש"ף ואילו ערפאת ישפיע על ערביי ישראל להשתתף בבחירות ולהגדיל את סיכויי העבודה לנצח בבחירות.
"הסכם אוסלו" הוכן בסתר כאשר מלוות אותו הכחשות חוזרות ונשנות שאין מגעים עם אש"ף.
"הסכם אוסלו" הובא כעסקת חבילה וכעובדה מוגמרת הן לציבור הישראלי והן לממשל האמריקאי. פרופ' יולי תמיר אמרה לאחר מספר שנים שהסכם אוסלו הוא דילמה מאוד רצינית מבחינתה, כי מחד היא תומכת בו אך מאידך הוא נעשה בצורה לא דמוקרטית והיא הרי דוגלת בדמוקרטיה לבסוף היא סיכמה, שלפעמים מותר להתפשר על הדמוקרטיה.
הפגנות ענק דאז לא הדאיגו את רבין וחבר מרעיו - הוא דאג לקרוא למפגינים "פרופלורים". הסתה כבדה החלה כנגד המתנחלים וזכורה אמירתו הדמגוגית של רבין על כך ש- 2% מהאוכלוסייה לא יקבעו לכל השאר.
גם כשלא היה רוב בכנסת ל"הסכם אוסלו ב'" לרבין היה הפתרון שוחד לחברי הכנסת הסוררים של "צומת" גונן שגב (תפקיד שר) ואלכס "מיצובישי" גולדפרב (תפקיד סגן שר). בנוסף ל-5 חברי כנסת ערבים תומכי אש"ף הושג הרוב הדרוש.
גם הפיגועים הגדולים בדיזינגוף, בית ליד ופיגועי הירי הקטלניים ביש"ע לא שינו את דעת הממשלה וקורבנותיהם נקראו ע"י פרס "קורבנות השלום".
המרי האזרחי הבלתי אלים שנפתח ע"י "זו ארצנו" דוכא בכוח (סוסים, זרנוקי מים, שוטרים אלימים משוחררי רסן). מהדורות החדשות נפתחו במילים "אלימות המתנחלים", כאשר רוב משתתפי ההפגנות לא היו כלל מתנחלים ואילו האלימות הייתה מצד השוטרים אשר הכו ללא רחמים אזרחים שהפגינו בידיים קשורות.
בסופו של דבר ציבור גדול מאוד, רוב הציבור בישראל ורובו המוחלט של העם היהודי בא"י נדחק לפינה, הרוב השפוי דוכא תחת פרסות הסוסים ואלות השוטרים, ממשלה אטומה בזה לרוב העם.
וכשהאנשים השפויים דוכאו, נשארו הלא השפויים, איש סהרורי כמו יגאל עמיר, שהוסת ע"י הפרובוקטור אבישי רביב וע"י מוחו החולני, לקח את החוק לידיו בניסיון של אדם מטורף לשנות את המציאות.
את לקחי העבר אבקש להעביר לראש הממשלה כדי למנוע אלימות, קרע בעם ומלחמת אחים:
אם שינית את דעתך לאחר הבחירות וקיבלת על עצמך דעה אחרת והפוכה מזו שנבחרת אליה חזור אל העם ובקש מנדט מחודש. זכותו של טומי לפיד לחזור בתשובה אך הוא לא יוכל להישאר מנהיג "שינוי". המינימום הוא לשאול את דעת מפלגתך אם היא מסכימה לשינוי אותו עברת.
אם מפלגתך מרכז המפלגה, מתפקדים והסיעה לא שינו את דעתם יחד איתך תבין שאין לך מנדט וחפש לך בית פוליטי חדש.
אם החלטת על הליך דמוקרטי כלשהו והודעת שתהיה ראשון לכבדו כמו משאל מתפקדים אל תדרוס אותו אם תפסיד - זה לא מוסרי ולא דמוקרטי.
אל תאיים על שרים שנשארו בדעתם ואל תפטר אותם זה לא מוסרי ולא דמוקרטי.
היה קשוב לדעת העם ולא ליועצי תקשורת ופרסומאים.
זכור מי שזורע דיקטטורה קוצר אלימות.