אהלה של שרה משמש כסמל לכל בת ישראל הרוצה לצעוד בעקבותיה.

בתחילת הפרשה הכתוב מציין "ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'" (בראשית י"ב, ח'). חז"ל דורשים "ויט אהלה אהלה כתיב מלמד שנטע אהל שרה תחלה ואח"כ נטע אהלו" (בראשית רבה פרשה ל"ט ד"ה "ויעבור אברם").

אהלה של שרה הפך סמל למידת הצניעות כמבואר בגמרא "ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל - להודיע ששרה אמנו צנועה הייתה" (מסכת בבא מציעא פז ע"א). חז"ל מייחסים לאהלה של שרה תכונות מופלאות "את מוצא כל ימים שהייתה שרה קיימת היה ענן קשור על אהלה …, כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרווחה … כל ימים שהייתה שרה קיימת הייתה ברכה מושלכת בעיסה והיה הנר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת באהלה" (בראשית רבה פרשה ס' ד"ה (ס"ז) ויביאה יצחק). מדרש זה מופיע בהקשר למקום בו התורה מספרת על חתונתם של יצחק ורבקה "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית כ"ד ס"ז).

לעומת זה, מצינו את הביטוי "אהלה" פעמיים כשהוא מופיע בהקשר שלילי לחלוטין. הראשון אצל נח מצינו "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם: וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה" (בראשית ט' כ-כא). השני בנבואת יחזקאל "בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו: ותזנינה במצרים בנעוריהן …: ושמותן אהלה הגדולה…" (יחזקאל כ"ג ב-ד).

רש"י (בראשית ט', כ"א) בעקבות המדרש (תנחומא) קושר בין שני האזכורים " אהלו - אהלה כתיב רמז לעשרת שבטים שנקראו על שם שומרון שנקראת אהלה, שגלו על עסקי היין, שנאמר (עמוס ו', ו') השותים במזרקי יין". על פי זה מסביר לנו רש"י כי כישלונו של נח בעקבות נטיעת הכרם והשכרות הוא מעין כישלונה של ממלכת ישראל ובירתה שומרון שחיי פריצות התנהלו בה תוך כדי שתיית יין. כשלון שהביא לחורבנה.

אם כן התנ"ך מציב בפניינו שני אהלים. הראשון אהלה של שרה. אהל זה היה המקום בו עסקה שרה בפעילות של קריאה בשם ד'. שרה המחנכת הדגולה הייתה זו שגיירה את הנשים, הכניסה אותן תחת כנפי השכינה ולימדה אותם את דרך החסד והצדקה של המאמינים בא-ל אחד.

כאן המקום לציין כי למרות שגם אברהם עסק באהלו באותה הפעילות והוא גייר את האנשים, קודם כל הוא נטה את אהלה של שרה. (יתכן וכבר אז היה ידוע הסוד שאם מקרבים את האישה יש סיכוי גדול שגם הבעל והילדים יתקרבו, מה שלא תמיד נכון בכיוון ההפוך). פעילותה של שרה הפכה לסמל חיובי לדורות מכיוון שכל פעולותיה נעשו תוך כדי השמירה על גדרי הצניעות, כפי שחז"ל מדגישים. לעומת זה אהלו של נח ו"אהלה"- שומרון שלא הקפידו על עקרון זה הפכו לסמל שלילי.

נסיים ונזכיר כי הברכה שנבחרה לפתוח את עבודת ד' בכל בוקר היא "מה טבו


הרב יוסף כרמל הוא ראש כולל "ארץ חמדה".