קראנו השבת את פרשת לך לך. "ויאמר ה' אל אברם לך לך ... אל הארץ אשר אראך". חז"ל פירשו - "להנאתך, לטובתך". גם לך זה יהיה יותר טוב. וכן פירשו - אברהם כבר היה בדרך אל ארץ כנען, ואז נגלה אליו ה' ואומר לו "לך לך", תמשיך בדרכך.
כפי שלמדנו שכל דבר מתחיל באתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), ובעקבות כך מגיעה אתערותא דלעילא (התעוררות מלמעלה). הברכה האלוקית מחזקת את האדם, אבל צריכה להיות התעוררות ראשונה של האדם עצמו. כך היה גם אצל אברהם. אברהם מחפש את בוראו, את בעל הבריאה, מחפש את המקור, ואז מתגלה אליו הקדוש ברוך הוא ואומר לו: "אני הוא בעל הבירה".
ניתן לומר עוד פירוש. "לך לך", תלך ותלך ותלך. יהיו מעצורים, יהיו הפרעות, יהיו עיכובים, אבל אל תעצור. תמשיך ללכת, תתגבר על הכל, אל תראה במעצורים שבדרך סימן לכך שאתה לא הולך בדרך הנכונה. לא כן הדבר. לך עוד ועוד, המשך ואל תעצור.
אכן יש מעצורים, ואברהם נתקל בדרכו בכמה וכמה ניסיונות: אברהם מגיע לארץ ישראל, "ויהי רעב בארץ". לאחר מכן יש מלחמות. ובכל ניסיון וניסיון האדם שואל את עצמו האם זה ניסיון או סימן שצריך לשנות את הדרך. הקדוש ברוך הוא בוחן את אברהם עד כמה הוא קשור לארץ ישראל, עד כמה הוא מוכן להקריב וכמה קשיים הוא מוכן לסבול. אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם - דע לך שכל קושי הוא ניסיון, ותפקיד הניסיון הוא להעלות אותך למדרגה גבוהה יותר של דבקות בארץ וברבונו של עולם אלוקי הארץ.
ניסיון העלייה לארץ
ואברהם הולך ומגיע לארץ ישראל. וכשהוא מגיע - הוא מתעלה במדרגה. קודם, כשהיה אברהם מחוץ לארץ, לא התגלה אליו ה', אך כעת, כשהוא מגיע לשכם, "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת". קודם גם לא הייתה הבטחה לאברהם שיקבל את ארץ ישראל, אבל הכניסה לארץ כבר מזכה בהבטחה. ואברהם קורא בשם ה'.
אברהם לא בא לבד, "את הנפש אשר עשו בחרן", הוא עושה נפשות, מגייר גרים. מי שמקרב אנשים אל תחת כנפי השכינה - כאילו עשה את הנפשות הללו. כביכול הוא יצר נפשות חדשות, ברא אותן. כעת מגיע אברהם לארץ ישראל ומרחיב את עבודתו לקירוב הבריות לאביהם שבשמים, "ויקרא בשם ה'".
ניסיון הרעב בארץ
ואברהם מתנסה, "ויהי רעב בארץ", ואין ברירה אלא לרדת למצרים. "ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה". הביטוי הזה מזכיר לנו את הנאמר על פרעה - "ופרעה הקריב". שם יש דורשים: מדוע לא נאמר "קרב"? אלא הכוונה היא שפרעה הקריב את ישראל לאביהם שבשמים. הוא התקרב עם כל מרכבותיו אל ישראל, ואז התעוררו כולם לקרוא בשם ה'. גם כאן השתמשה התורה בלשון זו, "הקריב לבוא מצרימה", לומר שאברהם מתקרב תמיד אל ה', גם כאשר הוא הולך להיפגש עם דעות זרות, כיון שזה מקרב אותו לחשבון נפש פרטי וכללי.
כל הזמן ישנם בירורי אמונה. ואומר אברהם, "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את". חז"ל שואלים, מה הכוונה במילים "הנה נא", וכי רק עכשיו הוא ראה אותה? אחד הפירושים הוא שאכן רק כעת נפגש אברהם ביופיה של אשתו, כיון שעברו על יד נהר ופניה השתקפו מתוך מים, ואז אמר - אה, אולי תהיה בעיה במצרים, שם כולם שטופים בזימה.
הרב צבי יהודה זצ"ל, כשהיה מגיע לעניין הזה, היה אומר שגם מרן הרב זצ"ל היה כל כך צנוע, עד שלפעמים לא היה מזהה את אשתו. הרב היה מחמיר בביתו (על עצמו) בכל שאלה הלכתית, אף במקום שניתן להקל כגון במקום הפסד. וכשאשתו הייתה רוצה לבחון את הרב מה הוא יענה לאישה אחרת, הייתה דופקת על הדלת. הוא היה משיב שאפשר להיכנס, והיא הייתה משנה קצת את הליכתה ושואלת את שאלתה, והרב היה עונה בלי לדעת שזו אשתו.
והרב זצ"ל לא חשוד על חוסר באהבת ישראל או אהבת המשפחה, אלא שהכל באופן פנימי רוחני אצילי מרומם זך. אברהם האחרון בדרך של אברהם הראשון.
אברהם עומד בניסיון, וכשהוא יכול הוא מיד חוזר לארץ ישראל. וכשעומדים בניסיון, מתקדמים. יש עליה רוחנית ועליה גשמית, "ויעל אברם ממצרים... [וגם] ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב". ולאן הוא הולך? "וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה בין בית אל ובין העי, אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה ויקרא שם אברם בשם ה'". אפשר לפרש שהכוונה היא למקום ששם הוא קרא בשם ה', אך אפשר לפרש שהייתה כאן קריאה חדשה, נוספת.
כפי שלמדנו שכל דבר מתחיל באתערותא דלתתא (התעוררות מלמטה), ובעקבות כך מגיעה אתערותא דלעילא (התעוררות מלמעלה). הברכה האלוקית מחזקת את האדם, אבל צריכה להיות התעוררות ראשונה של האדם עצמו. כך היה גם אצל אברהם. אברהם מחפש את בוראו, את בעל הבריאה, מחפש את המקור, ואז מתגלה אליו הקדוש ברוך הוא ואומר לו: "אני הוא בעל הבירה".
ניתן לומר עוד פירוש. "לך לך", תלך ותלך ותלך. יהיו מעצורים, יהיו הפרעות, יהיו עיכובים, אבל אל תעצור. תמשיך ללכת, תתגבר על הכל, אל תראה במעצורים שבדרך סימן לכך שאתה לא הולך בדרך הנכונה. לא כן הדבר. לך עוד ועוד, המשך ואל תעצור.
אכן יש מעצורים, ואברהם נתקל בדרכו בכמה וכמה ניסיונות: אברהם מגיע לארץ ישראל, "ויהי רעב בארץ". לאחר מכן יש מלחמות. ובכל ניסיון וניסיון האדם שואל את עצמו האם זה ניסיון או סימן שצריך לשנות את הדרך. הקדוש ברוך הוא בוחן את אברהם עד כמה הוא קשור לארץ ישראל, עד כמה הוא מוכן להקריב וכמה קשיים הוא מוכן לסבול. אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם - דע לך שכל קושי הוא ניסיון, ותפקיד הניסיון הוא להעלות אותך למדרגה גבוהה יותר של דבקות בארץ וברבונו של עולם אלוקי הארץ.
ניסיון העלייה לארץ
ואברהם הולך ומגיע לארץ ישראל. וכשהוא מגיע - הוא מתעלה במדרגה. קודם, כשהיה אברהם מחוץ לארץ, לא התגלה אליו ה', אך כעת, כשהוא מגיע לשכם, "וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת". קודם גם לא הייתה הבטחה לאברהם שיקבל את ארץ ישראל, אבל הכניסה לארץ כבר מזכה בהבטחה. ואברהם קורא בשם ה'.
אברהם לא בא לבד, "את הנפש אשר עשו בחרן", הוא עושה נפשות, מגייר גרים. מי שמקרב אנשים אל תחת כנפי השכינה - כאילו עשה את הנפשות הללו. כביכול הוא יצר נפשות חדשות, ברא אותן. כעת מגיע אברהם לארץ ישראל ומרחיב את עבודתו לקירוב הבריות לאביהם שבשמים, "ויקרא בשם ה'".
ניסיון הרעב בארץ
ואברהם מתנסה, "ויהי רעב בארץ", ואין ברירה אלא לרדת למצרים. "ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה". הביטוי הזה מזכיר לנו את הנאמר על פרעה - "ופרעה הקריב". שם יש דורשים: מדוע לא נאמר "קרב"? אלא הכוונה היא שפרעה הקריב את ישראל לאביהם שבשמים. הוא התקרב עם כל מרכבותיו אל ישראל, ואז התעוררו כולם לקרוא בשם ה'. גם כאן השתמשה התורה בלשון זו, "הקריב לבוא מצרימה", לומר שאברהם מתקרב תמיד אל ה', גם כאשר הוא הולך להיפגש עם דעות זרות, כיון שזה מקרב אותו לחשבון נפש פרטי וכללי.
כל הזמן ישנם בירורי אמונה. ואומר אברהם, "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את". חז"ל שואלים, מה הכוונה במילים "הנה נא", וכי רק עכשיו הוא ראה אותה? אחד הפירושים הוא שאכן רק כעת נפגש אברהם ביופיה של אשתו, כיון שעברו על יד נהר ופניה השתקפו מתוך מים, ואז אמר - אה, אולי תהיה בעיה במצרים, שם כולם שטופים בזימה.
הרב צבי יהודה זצ"ל, כשהיה מגיע לעניין הזה, היה אומר שגם מרן הרב זצ"ל היה כל כך צנוע, עד שלפעמים לא היה מזהה את אשתו. הרב היה מחמיר בביתו (על עצמו) בכל שאלה הלכתית, אף במקום שניתן להקל כגון במקום הפסד. וכשאשתו הייתה רוצה לבחון את הרב מה הוא יענה לאישה אחרת, הייתה דופקת על הדלת. הוא היה משיב שאפשר להיכנס, והיא הייתה משנה קצת את הליכתה ושואלת את שאלתה, והרב היה עונה בלי לדעת שזו אשתו.
והרב זצ"ל לא חשוד על חוסר באהבת ישראל או אהבת המשפחה, אלא שהכל באופן פנימי רוחני אצילי מרומם זך. אברהם האחרון בדרך של אברהם הראשון.
אברהם עומד בניסיון, וכשהוא יכול הוא מיד חוזר לארץ ישראל. וכשעומדים בניסיון, מתקדמים. יש עליה רוחנית ועליה גשמית, "ויעל אברם ממצרים... [וגם] ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב". ולאן הוא הולך? "וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה בין בית אל ובין העי, אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה ויקרא שם אברם בשם ה'". אפשר לפרש שהכוונה היא למקום ששם הוא קרא בשם ה', אך אפשר לפרש שהייתה כאן קריאה חדשה, נוספת.