יחסו המיוחד של אבי מידת החסד, אברהם אבינו גם לאומות העולם, בא לידי ביטוי כמה וכמה פעמים בפרשתנו. יחסו המיוחד לאנשי סדום ולשאר ערי הכיכר, הפך לסמל לדורות כיצד יש לסנגר גם על מי שהכתוב מגדיר "ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד" (בראשית י"ג, י"ג). הפעם נתייחס למשא ומתן של אברהם עם אבימלך מלך גרר, מלך פלשתים.

במאמר מוסגר נקדים ונאמר כי:

א. פלשתים אלה אינם אבותיהם הביולוגים של הפלישתים שנלחמו בשאול ובדוד ואח"כ צררו את עם ישראל לאורך כל תקופת הבית הראשון. אותם פלשתים שהנביא ישעיה כבר זעק בעניינם : "… ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה" (ישעיהו ט', י"א).

ב. כל קשר בין הפלשתים והפלשתינים של היום הוא מיקרי בהחלט. הראשונים מקורם בבני יפת ששכנו באיי הים התיכון ובעיקר בכרתים והאחרונים מוצאם בעיקר מהשבטים הערבים של חצי האי ערב.

אברהם מגיע במסעותיו דרומה אל אזור גרר כשאבימלך מלך האזור חושק באשתו - שרה והיא נלקחת אל ארמונו. כתגובה, הקב"ה עוצר "בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם" (כ', י"ח). המשך השושלת המלכותית של הפילשתים מוטל בספק. תוכחה אלוקית המלווה בעיצה יחד עם תשומת לב הביאו לכך ש"ויתפלל אברהם אל האלהים וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהתיו וילדו" (כ', י"ז).

מיד אחר כך התורה מספרת לנו "וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר" (כ"א, א'). חז"ל לומדים מכך "שכל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה" (שכל טוב בראשית פרק כ"א ד"ה "ורבותינו דרשו למה").

גדלותו של אברהם בולטת על רקע דברי חז"ל שהליצנים טענו ששרה התעברה מאבימלך כמובא ברש"י: "לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה" (כ"ה י"ט). אם כך, האינטרס של אברהם היה שלא להתפלל בעבור משפחת אבימלך ובזאת לסכור את פי הליצנים. למרות זאת אברהם התפלל עבורם ונענה תחילה. לפי זה הביטוי "והוא צריך לאותו דבר" יתפרש "והוא צריך לאותו דבר שלא יקרה" ורק הוא השני (זה שמתפללים עליו) זקוק לאותו דבר.

במצב זה שלאבימלך יש דור המשך וגם לאברהם דור המשך, מובנת יותר הברית שכרתו ביניהם. "ויהי בעת ההוא ויאמר אבימלך ופיכל שר צבאו אל אברהם לאמר אלהים עמך בכל אשר אתה עשה: ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה: ויאמר אברהם אנכי אשבע" (כ"א כ"ב-כ"ד). הרשב"ם מפרש "ויהי בעת ההיא - שנולד יצחק משרה" כך קושר הרשב"ם את שני המאורעות. לכאורה הברית היא המשך טבעי של המאורע הקודם, אבל לשיטת הרשב"ם יש כאן ביקורת אדירה על אברהם, שגררה אחריה העמדה בספק של המשך זרעו של אברהם משרה ומיצחק.

הפרשה הבאה היא פרשת העקידה. טוען הרשב"ם "ויהי אחר הדברים האלה - כל מקום שנאמר "אחר הדברים האלה" מחובר על הפרשה שלמעלה. … אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן וחרה אפו של הקב"ה על זאת שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל והקב"ה ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל, לכן והאלהים ניסה את אברהם קנטרו וציערו כדכתיב הנסה דבר אליך תלאה… כלומר התגאתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך" (כ"ב א').

על תפילתו של אברהם לא מצינו ביקורת אבל על כריתת הברית מצאנו ביקורת מפתיעה.

חומר למחשבה!!!


הרב יוסף כרמל הוא ראש כולל "ארץ חמדה".